אני רוצה להתחקות על החמקמק שבי.

נמאס לי כל הזמן להתחפש, להחליף תלבושות,

להיות פרסונה נזילה.

אולי אומר במפורש: אני עירום, ללא מסך, ללא עיצוב לפי הצורך;

קבלו אותי כמות שאני –

אני זיקית קצוצת זנב, אני נמר בלבוש חתול

ואולי אני תן המיילל את מצוקותיו

ובעצם, אולי אני יחיד, חד-פעמי, שמשנה את צורתו,

שמעצב לו תפאורות ושבולע את חייו.

אז קבלו אותי כמות שאני, הרי יודעים אתם

שאני שם זין על הכול ולא אכפת לי מה יאמרו המבקרים.

(עריכה: יקיר בן משה)