מתוך הקריאה "העם דורש צדק חברתי" צריך להיווצר עם חדש – "עם הארץ".

סולידריות עם הערבים מוגדרת כפוליטית ואי סולידריות איתם כלא פוליטית. הקריאה - "העם דורש צדק חברתי" - הפכה לסיסמה הרשמית של המאבק. בתוך הסיסמה הזו, שנשאת בפי כל, מוצפן הקוד לפענוח המאבק.

רק כאשר יובהר - מי הוא "העם" הדורש ומהו ה"צדק החברתי" אליו הוא מייחל, אפשר יהיה להבין את מהות הדרישה וכיצד אפשר ליישם אותה. ללא הבהרה שכזו נוותר בתחום הכללי, העמום שמצליח לכנס תחתיו את ההמונים. רק חיבור בין הפוליטי הכלכלי והמוסרי נוכל ליצור את המהפכה שבדרך.

מי הוא העם?

על איזה עם מדובר פה בכלל? מי נכלל בעם הזה ומי לא נכלל בו? האם הוא כולל את מהגרי העבודה? את הבדואים? את הפלסטינים אזרחי ישראל? האם העם כולל את נתיני השלטון הישראלי? בעצם, מתוך הקריאה "העם דורש צדק חברתי" צריך להיווצר עם חדש – "עם הארץ", יושבי האזור הנמצאים תחת ניהולה ושליטתה של ישראל. הקפיטליזם הישראלי הרי לא עוצר בגבולות 67' וזולג לשטחים חדשים ומארגן את מערכת היחסים בין כובש לנכבש בין יצרן לצרכן ומבוסס לא רק על כוח עבודה זול שרק מעט ממנו עדין בשימוש, אלא על יכולת הקניה שלהם המסובסדת ע"י תרומות בינלאומיות של מוצרים בסיסיים ובעזה של מצרכי יסוד הומניטאריים.

הקריאה למאבק לא פוליטי היא מופרכת. ישנן הרבה מאוד קריאות לא לדבר על הכיבוש או על קיפוח הפלסטינים בשם מאבק לא פוליטי. אם כך סולידריות עם הערבים מוגדרת כפוליטית ואי סולידריות איתם כלא פוליטית. מאבק עממי מעמדי וחברתי חייב לצור סולידריות בין כל תושבי הארץ שמשתתפים כיצרנים וצרכנים במערכת הכלכלית אחת שנפרסת מהנהר אל הים.

והצדק?

יש הבדל בין צדק לאינטרס. הצדק חייב להיות מעל האינטרס האישי. יש משהו אבסטרקטי בצדק שבא לארגן מחדש את החברה כולה ולא לשפר את חיי הצועק. כדי להשיג צדק הכרחי שיהיה שוויון. צדק חברתי הוא צדק בחלוקת המשאבים. בו כל אזרחי המדינה ונתיניה מתחלקים במשאבים באופן צודק. אך כדי שחלוקה זו תהיה צודקת, הנתין והאזרח צריכים להיות שווים, יש לבטל את ההבדל ביניהם וליצור שוויון בין כל המשתתפים בכלכלה.

כשם שהצרפתים צעקו "חירות שוויון אחווה" ושלושת אלו הפכו למוטו של המהפכה ושל צרפת בכלל, כך המילים "עם, צדק וחברתי" צריכות להביע שאנו רוצים שינוי בשני אלו. המאבק יוכל להיות מאבק לצדק רק אם העם, לא יהיה ביטוי לקבוצה אתנית לאומית אלא לתושבי ויושבי הארץ הזאת. לא זאת בלבד אלא, הצדק צריך לכלול גם את מי שנתונים תחת שלטון ישראל, הפלסטינים תושבי הגדה ועזה.

כולי תקווה שהזרמים השונים שהצטרפו למחאה יתחברו עם נחשולי המחאה שיגיעו- אינשאללה- בספטמבר. האביב יגיע השנה בספטמבר עם התעוררותה של אינתיפאדה אזרחית מעבר לחומה שתשנה את הסדר עד היסוד. לשם כך עדיף שבמאבק זה לא יהיו דרישות קונקרטיות, עדיף שלא להיכנס למשא ומתן עם פרקליטי השלטון הממולחים אלא לתת לדרישות לצאת מתוך המאבק עצמו ומתוך התחברותו למאבקים נוספים.

(הופיע לראשונה ב"מיי-סיי", 8.8.2011)