- "בעבר כבר סלחתי להורי על כל מה שעוללו לי וגיליתי את האהבה, אבל לפעמים אני מרגיש את הכעס עולה בי מחדש!"
- טקסי הסליחה הם צורה של התנהגות חברתית היסטורית נלמדת של האדם. זוהי דוגמא לפער האוניברסאלי הקיים בין ההכרח לשחזר היסטוריה לבין החוויה האישית או החברתית המיידית. ברוב החברות מתקיימים טקסי סליחה וכפרה, אחרי תקופות שבהן באה לידי ביטוי תוקפנות מסוג כלשהו. לאחר המלחמה מתקיים טקס הכרזת השלום. בדרך כלל, כולל השלום בתוכו גם את טקס הסליחה ההדדי על חטאי העבר. טקסים אלו הם לפעמים בעלי אופי פולחני. בני האדם אומרים אז שהם סולחים זה לזה, ההצהרה החיצונית של הסליחה ההדדית, איננה מחייבת שאמנם התקיימה הסליחה הפנימית-רגשית אצל מי מהצדדים, אבל היא יכולה להשפיע לטובה על ההתנהגות הבין-אישית בעתיד.
כלומר, אם מתקיים טקס הסליחה, האדם יכול לקיים אותו כפעולה חיצונית, אבל עדיין לשאת בתוכו רגשות כעס, תסכול או כל רגש אחר שאיננו תואם את הסליחה.
טקס הסליחה החיצוני יכול להבטיח שלפרק זמן מסוים לא יתחדשו תגובות האיבה בין הצדדים, אבל הוא איננו יכול להבטיח סליחה רגשית פנימית מלאה.
סליחה רגשית פנימית תלויה בגורמים רבים, שהטקס החיצוני לא תמיד יכול להשפיע עליהם. טקס הסליחה מושך חלק מן האנרגיה המשוקעת ברגשות הכעס ומפנה אותה אל עבר הטקס עצמו, אבל לא בהכרח מפרק את הכעס לגמרי. לכן אדם יכול להצהיר שסלח להוריו או לאויביו, אבל עדיין הוא נושא בתוכו רגשות כעס טעונים. יש להדגיש שמצב זה הוא אך טבעי.
הסליחה השלמה כמעט שאיננה קיימת במציאות. משום שגם לאחר שהכעס נפרק, עדיין קיימת בחדר התודעה החוויה המקורית, על כל מרכיביה, כחוויה לגיטימית, לא מטעינה אנרגיה רבה מדי ויש לקוות שהיא כבר לא טראומטית פעילה, והיא כוללת בתוכה, בין השאר, את זיכרון הכעס וגם את זיכרון טקס הסליחה. אדם יכול ללכת כל חייו נושא עימו את רגשות הזעם על הוריו ולטעון אותם אל תוך יצירתו וזהו מצב סביר ומטהר. אם אדם מקיים טקס סליחה חיצוני והוא מרגיש אשמה על כך שרגשות הכעס והתסכול עדיין קיימים בו, עליו לתת ביטוי לרגשות אלו ביצירה. זהו תהליך טוב של טיפול ברגשות.
טקסי הסליחה החיצוניים הם הכרחיים להמשך סביר של אורח החיים. הסליחה הרגשית הפנימית היא רצויה אבל איננה הכרחית. חשוב ביותר שלא נטפח בקרבנו רגש אשמה על שאין ביכולתנו לסלוח באופן מוחלט. עם התעוררות מחודשת של הכעס, או של רגש האשמה על שאין ביכולתנו לכבוש את הכעס, יש לתת להם ביטוי מיידי ביצירה - בכתיבה, בציור, במוסיקה, בהגשת טקסט בימתי וכו'. בשורשיהן של יצירות רבות ניתן למצוא את עקבותיהן של מערכות היחסים שיש ליוצר עם אבותיו.
(קטעים מתוך עבודת המחקר של טאל לוי, אמנית מופיעה ומטפלת בתנועה, בוגרת תיאטרון החדר, הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף שב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח", בעבודה עם אמנים מופיעים. מנחת התזה: ד"ר אסתר הס, מכללת לסלי, נובמבר 2012. מעת לעת נביא קטעים מתוך עבודת המחקר)
שאלות המחקר (מחקר השוואתי)
1. בהיותה שיטה לא קונבנציונאלית, האם "שיטת אוריין - המעגל הפתוח" יכולה להיחשב כשיטת טיפול?
2. אם כן, מהם הערכים התרפויטיים ששיטה זאת משיגה?
3. מהן ההסתייגויות משימוש טיפולי בגישה שאינה קונבנציונאלית?
4. אילו ערכים נוספים משיגה השיטה?
בעבודתי אחקור את השיטה על-פי פרמטרים מן המקורות התיאורטיים על ההשפעות התרפויטיות של האמנויות השונות, ועל אופני הטיפול בהבעה וביצירה. היצירה העצמית היא יצירה סובייקטיבית שנותנת ביטוי לחוויה האישית הכוללת שלי, ולכן הדברים העולים במהלך העבודה בשיטה יכולים להיתפס כטיפול דינאמי. באמצעות ממצאיי אבחן כיצד השיטה של תיאטרון החדר היא כלי להעשרת ההבנה הדינאמית.
התהליך בשיטה, בייחוד כאשר הוא מתבצע בפגישות אישיות, מזכיר במידה רבה את המתרחש בטיפול הפסיכו-דינאמי בכלל, ובתרפיות בהבעה וביצירה בפרט. תחילת הטיפול, מרגע שיחת הטלפון הראשונה; פגישת ההיכרות, שכמוה כ"אינטייק"; הסֵטינג הקבוע בתקופה ממושכת; העבודה לקראת חשיפת התת-מודע לשם תהליכי יצירה, שכמוה כברית הטיפולית; נושא ההתנגדות המטופל בדרכים שונות, שהוא מהותי גם בשיטות התרפיה השונות וגם בעבודת האמן או האמנית המופיעים.
ההתנסויות בשיטה מתחברות לתיאוריות ידועות, כמו האסוציאציות החופשיות של פרויד והעבודה עם חלומות לשם הגעה לתובנות או לשם יצירה, אשר יונג מדבר בשבחה. לשיטת המעגל הפתוח מאפיינים המזכירים את מאפייני התרפיה בתנועה, בהם היחס לנשימה, לתחושות, למחשבות ולרגשות שעולים. יש בשיטה התנסויות המזכירות את התיאוריות של גישת הגשטלט, הדרמה-תרפיה והפסיכודרמה, כמו גם את ההיבטים הטיפוליים שביצירה בפני עצמה.
הנחת היסוד שלי במחקר היא שבעֵת לימוד השיטה לצורך שיפור המופע הבימתי, זוכה האדם המתנסה לערכים תרפויטיים נוספים. הערכים הללו באים לידי ביטוי בממד הפסיכו-דינאמי, בממד האישי-התפתחותי, בממד הבימתי, ובערכים שמתקבלים מן העבודה הקבוצתית. הנחתי היא שאצל האדם המתנסה בשיטה נוצר חיבור פסיכו-פיזי משמעותי, שמקביל לטיפולים רגשיים אחרים, במיוחד לתחומי הטיפול בהבעה וביצירה...
תשובתי: אם הייתי מדבר, מה הייתי כותב? זו כל התורה כולה על שתי רגליים אחוריות")
"בן עשרים שנה היה פייר במותו. האם ישנם בני אדם, ילדים, דגים, ציפורים או קקטוסים שמסוגלים להבין מה פירוש הכאב כאשר כלב אהוב מת? איך נפער חור עמוק ואין במה למלא אותו? פייר שלנו לא נולד. הוא הוליד את עצמו בתוך פח זבל ברמת גן. בתי מצאה אותו בפח הזבל הזה ליד בית צבי. הוא היה כבן חודש . גור אפור שחור שכב רועד בפח האשפה. ישב בתוך הצחנה והביט בבתי בעיניים שנפקחו לכבודה מתוך הייאוש שאליו נולד והיא הייתה האדם הראשון שלא רק הביט בו אלא גם ראה..."
זהו קטע מספרו של יורם קניוק ז"ל, "פייר". אני ממליץ עליו בחום, באהבה. הספד נפלא על כלב נפלא. ספר לאוהבי כלבים ואפילו לאוהבי חתולים. ספר לאוהבי אדם. ספר שיעשה בני אדם לטובים יותר לעצמם ולזולתם בני האדם ולבעלי החיים כולם.
איש ענק היה יורם קניוק, זכרו לברכה. אמיר כינה אותו "האזרח הגדול יורם", בעיקר בגלל מאבקיו לזכויות אדם ולהגדרה עצמית. דיבורו כלאחר-יד אבל פיו מפיק מרגליות, כמו שאומרים סופרים עתיקים.
כשבא לבקר את אמיר קפצתי עליו כהרגלי בכל פעם שמישהו בא, מרחרח ונובח אליו בבקשה שילטף אותי, אבל מיד ראיתי שהוא גבר של כלב אחד וזה לא אני, כי הכלב של יורם כבר הלך לעולמו. הוא הביט בי בעצב שלא יכולתי לשאת וגם ידעתי שאין בכוחי להתמודד עם עצב כזה ועל כך הלכתי לחדר השני, ואולי היה זה מבטו של אדם שמת בחייו יותר מדי פעמים וחזר לחיים הרבה פעמים ועכשיו הוא מביט בנו כמלאך שיודע סודות שבני אדם וכלבים עדיין לא יודעים.
ממרחק השנים אני מתאבל על פייר ומקווה שלאחר מותי מישהו יתאבל עלי כמו שאני מתאבל על פייר, וגם יניח על קברי עוגת פירורים שאני כל כך אוהב ובלילה רוחי תשוטט מעל לעוגה ותתענג עליה.
אידיוט והדיוט הן היום שתי מילים שונות, אבל מקורן הוא במילה אחת יוונית עתיקה Idiotes: אזרח שאינו עוסק בצורכי ציבור, מי שלא למד מקצוע, חייל פשוט ומי שכותב פרוזה ואינו משורר. לכינוי הזה הייתה משמעות שלילית בפי האתונאים, שציפו מאתונאי טוב לעסוק בענייני הציבור, להיות בעל מקצוע ואם אפשר, גם לכתוב שירה.
"זהו מבצע של משחק נדיר! (צבי גורן, אתר הבמה) "ביצוע וירטואוזי!" (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")
"חוויה נהדרת!אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".(יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")
"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".(אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")
"תצוגת משחק מדהימה. אירועשהוא בדיוק ברוח הזמן!" (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)
"הצגת יחיד מופלאה!"
(תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)
היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-1945. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא מאמין כי המוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי.
טרגי-קומדיה אפלה
מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין
בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל
משחק: אמיר אוריין
יום ג', 5.11.2013, בשעה 20:00 טל': 0508-497715, 03-5171818 למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח (לקבלת התוכנייה)
--------------
העלמה והמוות
"הצגה עזה והתמסרות השחקנים כובשת ומצמיתה. הצדעתי לגיבסון על ההישג שלו כבמאי. הוא מיצה עד הקצה את דחיסות החלל והפך את החדר לתא עינויים - הן זה שבזיכרונה של פאולינה והן זה המתקיים במישור שבו מתרחשת ההצגה. גם כסא הגינקולוג הוא בחירה מושלמת. הטקסט של דורפמן הופך את הקרביים".
(נאוה סמל, סופרת)
גרסה חדשה ומסעירה למחזה של אריאל דורפמן. באישון לילה, מזדמן אורח לביתם של פאולינה וחררדו. פאולינה מזהה אותו כמי שעינה אותה ואנס אותה.
רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.
דובדבן – מועדון תרבות
מועדון "החתול והכלב" גאה להשיק: הופעות מוסיקה חיה, בחלל החדש והייחודי "הדובדבן",
בכל יום חמישי בשעה 22:00, רחוב קרליבך 23, תל אביב.
מוסיקאים, להקות ויוצרים המעוניינים להופיע, מוזמנים ליצור קשר: גיבסון, 050-849-7715
עצומה - יידיש
בימים אלה, על רקע השיח על בריחת מוחות והגירת צעירים, נאבקת עמותה קטנה בעקשנות על קיומה במדינת ישראל, ועל פועלה התרבותי הייחודי בלב תל אביב. עמותת "יונג יידיש" ("יידיש צעירה") www.yiddish.co.il...
שלוש משוררות, שרה אהרונוביץ קרפנוס, שושנה ויג וחיה בנצל, שצמחו מהווי החיים הישראלי, שונות אחת מהשנייה, במופע המבוסס על שירים בנושאים מגוונים: משפחה, אהבה, תשוקה, זהות, שכול ואובדן ועוד.
המלחינה והזמרת רחלי וולשטיין מבצעת שירים שהלחינה מרפרטואר השלוש וגם משל מלחינים נוספים: נימה פולטורק וזיו גליק.
אורך המופע: שעה. מדיטק בחולון, 30.10.13. לפרטים נוספים: 050-540-8737.
ביקורת תיאטרון
מסגרת חדשה להכשרת הדור הבא של כותבים על אמנויות הבמה בהנחייתו של מרט פרחומובסקי (יוצר תיאטרון וקולנוע, מבקר התיאטרון של Time Out)
הסדנה תכלול 8 מפגשים בני שעתיים, ובהם הרצאות עיוניות על נקודות מבט שונות על התיאטרון העכשווי בארץ ובעולם, וכן משימות כתיבה מעשיות. כמו כן, תכלול הסדנה מפגשים עם יוצרים, וצפייה במבחר הצגות תיאטרון.
ימי רביעי 16:00, החללית בירקון שבעים, תל אביב-יפו. לפרטים והרשמה: metarboot@gmail.com
פרינג'י - אתר הצגות פרינג', בניהולו של רן בן עזרא.
עיסוי מונגולי
העיסוי הסודי שהיה נהוג בקרב לוחמיו של ג'ינגיס חאן.
אוי, כמה שאנחנו מיוחדים! אין בעולם אפילו עם אחד שעזב את ארצו וקשור אליה בעבותות שלא ינותקו כמו אנחנו. שורשים רבותי! שורשים! רק לנו יש שורשים במולדת. לאף עם אחר אין שורשים כמו שלנו! רק יורדים מהארץ וכבר מתגעגעים. לא יכולים להתנתק מהמולדת!
האירים שהיגרו לאמריקה, לא הביאו אתם אף משורר אחד, אפילו לא ספר אחד, אפילו לא בקבוק וויסקי אחד ולא פתחו אפילו כנסיה קתולית אחת והם בכלל לא מתגעגעים לאימא אירלנד. הצרפתים שהיגרו לאלג'יריה לא הביאו איתם אפילו לא סופלה אחד, אפילו לא טירמיסו אחד. הרוסים שעולים לישראל, זנחו את המורשת הרוסית המנוונת. הם לא הביאו איתם משם אפילו לא ספר אחד, לא תיאטרון אחד. הם מתערבבים בעם הארץ הישראלי ובכלל אי אפשר לראות שהם רוסים והם בכלל לא מתגעגעים לאימא רוסיה.
תורה רבותי! תורה! הכול בגלל התורה! יותר מששמרו ישראל על התורה, שמרה התורה על ישראל. מה, לא? מה?
