האיגרת השבועית

(נו, כן. ברגע כלשהו מוכרחים לדבר עליו)

- הנחות יסוד אחדות ומסקנה אחת

(במקום לקרוא את כל הספרים בנושא,

סיכום במספר משפטים ואחר כך מה שרוצים)

נשימת אנחה גדולה וטובה.

אושר.

הוא כאן.

עוד רגע. הקשיבי.

הנה זה בא.

עכשיו.

הוא עדיין לא מוגדר.

הגדירי.

תודה.

אושר הוא מצב נפשי נעים, נכון, טוב, יפה, מוסרי. יש בו שלווה יחסית, המופרעת לפרקים ע"י איום כלשהו על אותה שלווה. כך גם יש בו שביעות רצון יחסית וסיפוק מעצם הקיום, יש בו כמובן רגישות לכל תנודה קלה של המציאות בתוך עצמי ומחוצה לי.

האושר אפשרי לכל חי באשר הוא. באשר לצומח? לדומם? עדיין אין לנו מידע מספק באשר לאפשרות היותו של הפרח מאושר. הייתי רוצה מאד שהוא אכן יהיה מאושר. באשר לשולחן שלפני? אין לי שום מושג באשר לעצם היותו מאושר. אולי יום אחד יהיה.

הזכות הטבעית של כל אדם היא לחפש אושר, למצוא, להגדיר, לחוות.

כל הכרזה על האפשרות לחוות אושר יוצרת סביב הכרזה נגדית על חוסר האפשרות לחוות אותו. במילים אחרות: אם תכריז על היותך מאושר, יהיו מי שיגיבו בציניות, כי אולי הם סובלים באופן שאינו מאפשר להם להסכים עם קיומו של אושר. או אולי הם כל כך קדורניים בתפיסת עולמו עד כי האמונה באפשרות קיומו של האושר מאיימת על שלוות הנפש שלהם.

אבל, אושר אינו יכול להתקיים על בסיס של הכחשת סבל. במילים אחרות: מי שמציע לך לחוות אושר מתוך התעלמות ממצבי סבל, שלך או של זולתך, אל תאמין. על כן, יש לנו בתהליך האימון של השחקן משימה אשר שמה: "רגע קשה רגע טוב" (המעגל הפתוח, 1998, עמ' 317).

כאדם יוצר יש בידך לפחות שתי אפשרויות טובות למדי למימושו בדרך פשוטה כל כך עד שהיא עלולה להיראות חשודה. פשוט יש לתת בה אמון.

את האושר אתה מגדיר בכל דרך שנראית לך. לדוגמא: "האושר הוא חיוך גדול ופנים קורנות בשמחה ובהתלהבות", או לחילופין: "האושר הוא הרפיה פיזית פנימית גדולה ורחבה ונשימה רוגעת", ואז אפשר לשחק אותו, לשיר, לרקוד, לכתוב במילים, לרשום בצבע, לחייך מאוזן לאוזן ולצחוק צחוק גדול. כן. זה פשוט מצליח.

או שתחילה אתה יכול לתת ביטוי לסבל. לדבר על רגע קשה אחד עד שנגמרות המילים, לשחק אותו, לשיר, לרקוד, לכתוב במילים, לרשום בצבע. אחר כך לדבר על רגע טוב שהיה בחייך ולהגדיר אותו כרגע מאושר. מכאן והלאה, חפש את הרגעים הללו, מרגע לרגע.

באהבה,
אמיר

לא מפריע להם שהעולם בחוץ רואה אותם. מפריע להם שהם רואים את העולם. על כן הם יושבים בביתם, מעבר לגדר במבוק חדירה למחצה שהקימו לעצמם. הם לא רואים את העולם מבעד לגדר אבל העולם רואה אותם ולא ממש אכפת להם. חבל.

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

היטלר

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

"זהו מבצע של משחק נדיר!  (צבי גורן, אתר הבמה)

"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

"הצגת יחיד מופלאה!"

(תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)

אם היטלר היה נכנס אל החדר שלנו, מה הוא היה אומר? טרגי-קומדיה אפלה.

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

החדר: רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב

טל': 0508-497715, 03-5171818

למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

יום ג', 10.2.2015, בשעה 20:30, בחדר

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

הנוסע הסמוי

מונודרמה ע"פ סיפור מאת יוסי זיו

מבוסס על סיפור אמיתי.
רב חובל מגלה על סיפון האנייה נוסע סמוי

ופוקד להשליך אותו לים.

עיבוד לבמה ובימוי: אמיר אוריין

משחק: יוסי זיו

בכורה: ינואר 2014

מבוסס על סיפור אמיתי:

יום ה', 22.1.2015, בשעה 20:30, בחדר

טל': 03-5171818, 052-340-1478

(יוטיוב)

המשרתים

בעקבות ז'אן ז'אנה

ע"פ תרגומה של עדה בן נחום

כולל "יומן מלחמה 2014", מאת סלמאן נאטור

בתרגום יהודה שנהב שרעבני

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: קבוצת אורתו-דה בניהולו של ינון צפריר

יום ה', 19.2.2015, בשעה 20:30

יום ו', 20.2.2015, בשעה 12:30

החדר החדש: רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב,

טל': 03-5171818, 050-849-7715

"המליאה" של תיאטרון החדר

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

דלת פתוחה ליוצרים וצופים לקראת שבת.

הדלקת נרות, שיחה, פרשת השבוע, במה פתוחה.

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות.

המליאה פתוחה לכל.

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 23.1.2015, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד.

בחדר החדש, ברחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב.

המקום מוגדר מקום פרטי והבאים הם האורחים שלנו.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, או בדוא"ל: כאן.