(נו, כן. ברגע כלשהו מוכרחים לדבר עליו)

- הנחות יסוד אחדות ומסקנה אחת

(במקום לקרוא את כל הספרים בנושא,

סיכום במספר משפטים ואחר כך מה שרוצים)

נשימת אנחה גדולה וטובה.

אושר.

הוא כאן.

עוד רגע. הקשיבי.

הנה זה בא.

עכשיו.

הוא עדיין לא מוגדר.

הגדירי.

תודה.

אושר הוא מצב נפשי נעים, נכון, טוב, יפה, מוסרי. יש בו שלווה יחסית, המופרעת לפרקים ע"י איום כלשהו על אותה שלווה. כך גם יש בו שביעות רצון יחסית וסיפוק מעצם הקיום, יש בו כמובן רגישות לכל תנודה קלה של המציאות בתוך עצמי ומחוצה לי.

האושר אפשרי לכל חי באשר הוא. באשר לצומח? לדומם? עדיין אין לנו מידע מספק באשר לאפשרות היותו של הפרח מאושר. הייתי רוצה מאד שהוא אכן יהיה מאושר. באשר לשולחן שלפני? אין לי שום מושג באשר לעצם היותו מאושר. אולי יום אחד יהיה.

הזכות הטבעית של כל אדם היא לחפש אושר, למצוא, להגדיר, לחוות.

כל הכרזה על האפשרות לחוות אושר יוצרת סביב הכרזה נגדית על חוסר האפשרות לחוות אותו. במילים אחרות: אם תכריז על היותך מאושר, יהיו מי שיגיבו בציניות, כי אולי הם סובלים באופן שאינו מאפשר להם להסכים עם קיומו של אושר. או אולי הם כל כך קדורניים בתפיסת עולמו עד כי האמונה באפשרות קיומו של האושר מאיימת על שלוות הנפש שלהם.

אבל, אושר אינו יכול להתקיים על בסיס של הכחשת סבל. במילים אחרות: מי שמציע לך לחוות אושר מתוך התעלמות ממצבי סבל, שלך או של זולתך, אל תאמין. על כן, יש לנו בתהליך האימון של השחקן משימה אשר שמה: "רגע קשה רגע טוב" (המעגל הפתוח, 1998, עמ' 317).

כאדם יוצר יש בידך לפחות שתי אפשרויות טובות למדי למימושו בדרך פשוטה כל כך עד שהיא עלולה להיראות חשודה. פשוט יש לתת בה אמון.

את האושר אתה מגדיר בכל דרך שנראית לך. לדוגמא: "האושר הוא חיוך גדול ופנים קורנות בשמחה ובהתלהבות", או לחילופין: "האושר הוא הרפיה פיזית פנימית גדולה ורחבה ונשימה רוגעת", ואז אפשר לשחק אותו, לשיר, לרקוד, לכתוב במילים, לרשום בצבע, לחייך מאוזן לאוזן ולצחוק צחוק גדול. כן. זה פשוט מצליח.

או שתחילה אתה יכול לתת ביטוי לסבל. לדבר על רגע קשה אחד עד שנגמרות המילים, לשחק אותו, לשיר, לרקוד, לכתוב במילים, לרשום בצבע. אחר כך לדבר על רגע טוב שהיה בחייך ולהגדיר אותו כרגע מאושר. מכאן והלאה, חפש את הרגעים הללו, מרגע לרגע.

באהבה,
אמיר