האיגרת השבועית

תאטרון הוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של האדם המשתחרר בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית יוצרת)

(משך הקריאה: 4:30 ד')

 

אני אופטימי. מוכרח להיות אופטימי. זו אינה שאלה של ברירה בין להיות לבין לא להיות. זו מסקנה הכרחית.

 

נניח שלא הייתי אופטימי, כי אז בלי ספק שהייתי נשאב בעל כורחי אל מעגל הרשע של מערכת אמונות ודעות המסתכמות במילים: "אין מה לעשות", "מה שהיה הוא שיהיה", "אתם חושבים שהמצב רע? תירגעו, יהיה יותר גרוע!" וכיוצא באלה אמונות טפלות. ודאי שאיני יכול לאחוז באמונה ש"הבל הבלים הכול הבל". לסוג כזה של גנדרנות מחשבתית אני לא יכול להסתגל.

 

אופטימי אין פירושו ליצן עצוב מדדה בחיוך מטופש ומחבק את כל העולם ובתוך כל זאת הוא גם מכחיש את כל מה שקורה לו בתוכו ברגע זה, את החוויה האישית הדינמית שלו. כי לפעמים אני עצוב, לפעמים שמח, כועס או אוהב. מעולם לא האמנתי בתרופה מושלמת לייסוריי אדם. אבל אופטימיות היא מעבר לרגשות. היא חוויה כוללת ומורכבת.

 

אופטימי אין פירושו הצלחות הזויות ברצף. רופא שהצליח לסייע לחולה עשוי להיות שמח לרגע ואחר כך הוא עלול ליפול לדיכאון במשך יום ארוך. כהן דת שהצליח לעודד מי מצאן מרעיתו יכול לשמוח לרגע וגם הוא מועד לנפילה. שחקן יוצא מהצגה נפעם ומלא סיפוק עצמי ולמחרת הוא אינו מסוגל לקום ממיטתו בגלל הדיכאון. הדרמה האנושית אינה סובלת אושר שנמשך לנצח או עצב נצחי. היא חייבת לנוע מעלה ומטה בעוצמת החוויה ובתוכן שלה.

 

פסימיזם זו תכונה פופולרית. פגשתי פסימיסטים רבים שהיו בעלי יוהרה בלתי מובנת. התנהגו כאילו הם שייכים ליחידת עילית צבאית או עם סגולה. פסימיזם הוא מחלה קשה מדי מכדי שתרופות הרגעה ירפאו אותה. ולחשוב על כך שפסימיסטים מתיימרים לכנות את האופטימיסטים בכינוי "נאיביים". מי נאיבי? זה שמקלל את יומו שלו ושל זולתו, או זה שמבקש לתקן את הטעון תיקון?

 

להיות אופטימי זה לא תרגיל מחשבתי מדיטטיבי שבו מדקלמים מנטרה אופטימית ואחר כך הולכים ליהנות מהפסימיות המקובלת בציבור. להיות אופטימי זו בחירה מודעת. כמו לבחור באמונה באל או באהבת תפוח הזהב וכיוצא באלה פירות וירקות. בכל אופן כל אלו תופעות שמעבר לרגע מסוים. להיות אופטימי היא חווית-על.

 

להיות אופטימי הוא מצב פוליטי לא פחות מאשר להיות פסימי. אופטימיות היא הבחירה ללכת להצביע בבחירות הבאות לבית הנבחרים והפתק שאתם שמים בקלפי מלמד עליכם אם אתם אופטימיים או לא.

 

קפיטליסט נברא בצלם הפסימיות. הוא חושב שכל העולם נגדו וכולם מתחרים בו ועל כן הוא כל הזמן מחפש תחרויות ומייצר אותן, אם צריך ואם לא צריך ולדעתו יצר לב האדם רע מנעוריו.

סוציאליסט נולד בצלם האופטימיות. הוא חושב שהעולם הוא לפעמים טוב ולפעמים רע ויש תקווה לשיתוף פעולה ואחווה בין בני אדם והוא מאמין בשינוי לטובה, בדרך כלל לטובה ובמקרים אחדים גם לא לטובה ואז אפשר להיאבק לשינוי לטובה.

פסימי נלחם. אופטימי נאבק.

פסימי אומר: "היה לי יום, שלא נדע מצרות, אבל זה בסדר"

אופטימי אומר: "היה לי יום קשה, אבל אני עובד על זה".

אופטימיות היא אורח חיים. היא נוגעת בכל רגע בסדר היום. היא נוגעת בטוב וביפה שבאדם ולמין הרגע שבו היא נוגעת, הטוב והיפה מתעוררים לחיים.

אופטימיות היא הבחירה באפשרות של שינוי ותיקון עולם שמתחילים ברגע זה.

היא האופן שבו את ואתה מקבלים את הזולת באחווה אנושית וכשותף לחוויה.

היא האופן שבו את ואתה מקבלים את פני הזולת בחיוך מאיר עיניים וקודם לכל נותנים בו אמון.

 

אופטימיות היא הדרך היחידה לחיות את חייך באופן משביע רצון.

זה כמובן משפט מעגלי אבל ככה זה. הוא נכון.

אפשר להיות אופטימי החל ברגע זה.

 

באהבה,
אמיר

נא לעבור לדף אודישנים דרושים

אחיות הגורל - יעל, זהבה ואסנת: קול קורא

אנו מפיקות מופע מחדר לחדר ב"תיאטרון החדר" .

הוא יכלול קטעים קצרים במשחק, שירה, תנועה, קריאת שירים, סיפורים, מיצגי אמנות פלסטית, וכל העולה בדמיונכם היוצר...

המופע יתרחש בחללים שונים של "תיאטרון החדר", כשהקטעים מוצגים סימולטנית והקהל עובר ממופע אחד למשנהו. הקטעים יוצגו ברצף, מספר פעמיים. [במידה ומספר המופעים יעלה על מספר החללים (ספרנו 5 כאלה) יתחלף הצוות (או היחיד/ה) המופיע באותו חלל.]

מוזמנים להביא למליאה קטעים לעבודה והכנה לקראת המופע הגדול.

נשמח לתגובתכם,

בברכה,

יעל כספי, זהבה מנולי ואסנת ראם

לפרטים ולשילוב באירוע להתקשר:

אסנת ראם, 052-323-0588 , alma3@netvision.net.il  

 

היטלר

בקרוב הוא חוזר

טל': 0508-497715, 03-5171818

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

 

הנוסע הסמוי

מונודרמה ע"פ סיפור מאת יוסי זיו

עיבוד לבמה ובימוי: אמיר אוריין

משחק: יוסי זיו

בכורה: ינואר 2014

מבוסס על סיפור אמיתי:

רב חובל מגלה על הסיפון נוסע סמוי

ופוקד להשליך אותו לים.

מוצ"ש, 7.3.2015, 20:30,
אולם בני ברית, רחוב הרצל 183, רחובות

40 ₪ כולל קפה, תה, מים ומאפה

טל': 03-5171818, 052-340-1478

(יוטיוב)

 

המשרתים

בעקבות ז'אן ז'אנה

ע"פ תרגומה של עדה בן נחום

כולל קטע מתוך "יומן מלחמה 2014",

מאת סלמאן נאטור, בתרגום יהודה שנהב שרעבני

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: קבוצת אורתו-דה בניהולו של ינון צפריר

40 ₪ כולל שתיה קלה

יום ה', 19.2.2015, בשעה 20:30 - בחדר

יום ו', 20.2.2015, בשעה 12:30 - בחדר

טל': 03-5171818, 050-849-7715

 

משולש הזהב

ערב חד פעמי

מיניאטורות תל אביביות

מאת פרידה גודוביץ

ערך והוציא לאור ישראל גודוביץ

מוצ"ש, 28.2.2015, בשעה 18:00 - בחדר

40 ₪ כולל מים, קפה, תה.

טל': 03-5171818, 052-340-1478

"המליאה" של תיאטרון החדר

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

דלת פתוחה ליוצרים וצופים לקראת שבת.

הדלקת נרות, שיחה, פרשת השבוע, במה פתוחה.

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות.

המליאה פתוחה לכל.

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 20.2.2015, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד.

בחדר החדש, ברחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב.

המקום מוגדר מקום פרטי והבאים הם האורחים שלנו.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל: כאן.

(קישור: המליאה)

 

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח לכם קובץ: (הדוא"ל שלנו) 

--------------

לא מתנצלים

יש מפלגה ישראלית אחת שחרתה על הדגל שלה, "לא מתנצלים". זהו עקרון ישראלי לאומי, זקוף קומה למשעי. ראש ממשלה אחד בעבר הלא רחוק ניסה להתנצל בפני עולי תימן וכמעט התחייב בנפשו. ישראלי לאומי לא מתנצל. שיתנצלו הגויים. לעומת זאת הוא גם לא מתבייש.

השבוע, ביציאה מתחנת "רכבת מרכז" עומדת אישה בעלת חזות מזרח-רחוק. אני מתקרב אליה והיא קדה לעומתי קידה עמוקה. אני קד לה. היא מושיטה לי פתק ושוב קדה. זה לשון הפתק, מילה במילה:

אנחנו מתנצלים

אנחנו מאמינים באלוהים שלכם יהודים כמו רות בתנ"ך. אנחנו כותבים מכתב זה כדי להתנצל בפניכם.

אנחנו באמת מצטערים על מה שהנצרות והנוצרים עשו ליהודים מאז המאה הרביעית.

במאה האחת עשרה הצלבנים בזזו אזורים יהודיים והרגו יהודים רבים. במאה החמש עשרה והשש עשרה יהודים רבים נשרפו על המוקד בשל האינקוויזיציה. במאה השש עשרה הרפורמטור הנוצרי הוציא פקודות קשות כלפי יהודים. ובמאה העשרים, 6 מיליון יהודים נהרגו בהסכמה ובשתיקה של הכנסייה.

ביקרנו ב"יד ושם".

כל הייסורים האלה שחוויתם במשך 1700 שנים בעולם הנוצרי הם אשמתנו.

מה שעשינו לכם הוא קשה ואכזרי מאד.

בני אדם השתמשו בשמו של אלוהים כדי להגשים את טובתם שלהם.

אנחנו מבינים את הכאב והכעס העמוק שלכם. אנחנו מצטערים. ישוע שבו אנחנו מאמינים רוצה שנתנצל על מה שהנוצרים עשו לכם יהודים.

האמונה שקיבלנו התחילה בישראל. אחר כך אירופה, אחר כך אמריקה, ולאחר מכן הגיעה לקוריאה. בגלל הקשר הזה, אשמת אבות הנצרות והעולם הנוצרי היא גם אשמתנו.

ישראלי יקר,

אנחנו מודים לעם היהודי כי המשיח שבו אנחנו מאמינים הוא מכם.

ישוע רוצה שאנחנו נתנצל בפניכם. שוב אנחנו באמת מצטערים.

אנא סלח לנו.

מקוריאנים שאוהבים יהודים ומתפללים בשביל ישראל.

אם יש לך שאלות – נא לפנות למייל הזה: apology4j@gmail.com

-------------- -------------- --------------

מהתיקייה של אדמאמא - המופע

"היא לא דוגמנית. היא סתם רעבה".
"דבר השופטת: היא לא נאנסה. היא סתם מאוכזבת"

(שרון שלומי)

-------------- -------------- --------------

3 עקרונות

בבחירה אזרחית, דמוקרטית, מודעת

1. אידיאולוגיה

בחירה ע"פ מצע אידיאולוגי.

(בניגוד למה שאומרים,

כמעט לכל מפלגה

יש מצע כתוב באינטרנט).

בכול מפלגה אפשר להבחין

באחת משתי התפיסות המרכזיות:

קפיטליזם או סוציאליזם.

2. קטן זה יפה

לבחור במפלגה הקטנה יותר,

לריענון הנוף ועידוד השינוי.

3. ושתהיה חופשית

מה שמכונה חילונית.

לעידוד הפרדת דת ממדינה

והוא הליך בריא - הן לדמוקרטיה והן לדת.

-------------- 

"אזרח שאינו מעורב בחברה שבה הוא חי,

הוא פחות מעבד"

(פריקלס, מושל אתונה. המאה ה-5 לפנה"ס)

17 במרץ 2015 כל היום.

-------------- -------------- --------------

ציטוט מהצגות תיאטרון החדר

--------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, "היטלר")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, "המשרתים")

--------------

"אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר

אבל לא על כל מה שאתה רוצה לדבר".

(פאולינה, "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)