האיגרת השבועית

תאטרון הוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של האדם בדרך לתיקון עולם

 

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית יוצרת)

(משך הקריאה: 5:30 ד')

 

מדברים על סליחה כאמצעי מרפא, כפעולה טובה לבריאות ומפליגים בשבחה וכל זה טוב ויפה ומוכח מדעית ודתית וכבר ממהרים ונותנים מתכון בדוק להגשמתה. אבל אם זה היה באמת כל כך פשוט, כי אז לא היו מלחמות בעולם והאנושות הייתה מתכנסת אל תוך רחם אחת גדולה ומערסלת ונכחדת במהרה. זה לא פשוט. מדובר בתהליך מורכב, פסיכו-פיזי. מדובר בזמן החולף, שהוא משתנה קריטי. יש מעט פגעים שאפשר לרפא באמירה אחת, בפגישה אחת, וגם הם דורשים הכנה מוקדמת, לפני הפגישה המכרעת, לפני האמירה הגואלת. כך גם סליחה אינה יכולה לרפא פגע, אם לא נעשתה עבודת הכנה לפניה ולא נעשית בחינה עצמית לאחריה.

 

יש שמחפשים סליחה בלב שלם ומבטיחים לעצמם ולזולתם שהיא אכן קיימת. אבל סליחה אינה מתקיימת בחלל הריק. היא תגובה לפגיעה כלשהי. הסליחה – לעצמך או לזולתך – לא מוחקת את זיכרון הפגיעה. הוא תמיד שם, הזיכרון, והלב כבר לעולם לא יהיה שלם. אפשר לחיות גם כך, כי לב שאינו לגמרי שלם ואינו לגמרי שבור, מעיד על עצמו שהוא חי ובעל עוצמה רגשית ויש לו תקוה. כי זאת יש לדעת מראש: יום אחד, לפתע פתאום, זיכרון הפגיעה חוזר ועולה בדיוק ברגע הפחות מתאים, ברגע של פגיעה חדשה. גם עם זה אפשר לחיות. אז בבקשה, אפשר לבקש סליחה שיש בה ריפוי, לא באופן מושלם ולא בלב שלם, אלא בסבירות מתקבלת על הדעת ובלי ספק זוהי פעולה נכונה וטובה לעצמה.

 

סליחה? כן, אבל לא בכל מחיר. סליחה בכל מחיר ובכל מקרה מרוקנת את הסליחה מתוכנה התודעתי והרפואי. סליחה היא תהליך, לפעמים ארוך. יש סליחה טקסית חיצונית: מבצעים טקס סליחה והולכים הביתה שמחים באופן יחסי וטובי לב באופן מפוקפק. יש סליחה פנימית. אלה לא בהכרח אותם דברים.

 

אמריקאים, למשל, מגזימים בכל דבר. כאשר צו האופנה שלהם הוא לאכול פסטה, הם רודפים את כל מי שאוכל קוואקר. כשהם עוסקים בסליחה הם מוכרחים "לסלוח על הכול" ולא סולחים למי שאינו מוכן לסלוח "על הכול". האם הנאנסת יכולה לסלוח לאנס? הנכבש לכובש? אם כן, מתי הם יכולים לעשות זאת?

המשאלה לשלמות, כלומר סליחה בלב שלם, היא טובה בפני עצמה, אבל רק אם אנו יודעים שהיא אינה ניתנת למימוש מושלם באמת. אולי כשהמשיח יבוא, אבל איש אינו יודע מתי הוא יבוא וטוב שכך הוא. למה הדבר דומה? לאדם שאינו יכול למלא תרי"ג מצוות, כלומר כל המצוות כולן, כי פשוט אין לו די שעות ביממה כדי לממש את הציווי במלואו. גם לא לכל דבר רצוי לסלוח. אין לסלוח לדיכוי, אלא רק לאחר מתן הביטוי לדיכוי והשחרור מהדיכוי, רק אז יש לסליחה משמעות מובהקת.

 

הדברים הללו אולי אינם נעימים למי שנמצא במצב של סבל מתמשך ורב ואינו יכול לראות את סופו. אפשר להגדיר את מצבו באופן אירוני כמי שסובל סבל מושלם או שלם. במצב הזה יטה האדם לבקש ריפוי מושלם או שלם וכל ריפוי בסבירות מסוימת ואפילו היא גבוהה – קשה לו לתת בו אמון. חייבים לומר שוב ושוב שריפוי יחסי גם הוא טוב מאד. גם אם הסבל נורא ונתפס כמושלם או שלם. ברגע שנשבר המעגל הסגור של הסבל השלם, אפילו בקטע אחד שלו, נפתחת הדרך לריפוי.

 

פעולה ראשונה: מה קורה לי?

"אני שואף את הכעס ומקבל אותו בברכה", כך נושם ולוחש "בירדמן" (2014), בעקבות מנטרות אמריקאיות ידועות. כן, גם בניו-אייג' יש דברים שפועלים היטב. מותר לכעוס. לפעמים חייבים לכעוס. קבלת הרגשות המחוברים לפגיעה ומתן הביטוי להם, הם מרכיבים מרכזיים בדרך לסליחה. בדרך לריפוי. ברוב המקרים אין להכחיש ואין להדחיק, אלא לתת ביטוי ישיר לרגש, ביטוי יצירתי, תוקפני במסגרת היצירה אבל לא אלים כמו במציאות החוץ-בימתית. תוקפני כיצירה בדיונית, בעוצמה גבוהה יותר מאשר במציאות אבל לא אלימה כבמציאות. לנשום הרבה נשימות אנחה גדולות וטובות.

 

פעולה שנייה: לשחק את הסליחה.

כן. לא רק שחקנים יכולים לשחק. הכול יכולים. לא חייבים לחוש בה פנימה, בסליחה, או לחשוב שאתה באמת סולח, זה יקרה לאחר זמן, אלא לשחק את מצב הסליחה כלפי עצמך ("אני סולח לעצמי"), כלפי הזולת ("אני סולח לזולת"). לאט. לא למהר. לעצור ולנשום נשימות רכות וארוכות ושוות בעוצמתן. לשחק מצבים זו הדרך אל המציאות הפנימית שלך. להמתין. להמתין עוד מעט. לפעמים להמתין הרבה, לפי החוויה הקיימת. לנסח במילים את דבר הסליחה או פשוט לומר בפשטות ובקול רם: "אני סולח".

 

לשוב ולחזור על הפעולות הללו, מעת לעת, מדי פעם, עד לרגע הסליחה.

 

באהבה,
אמיר

דניאל לבנון, בוגר תיאטרון החדר: היי אמיר, מה שלומך? שולח סרט קצר בהפקתי, חוץ מהמוזיקה עשיתי הכול, כולל להחזיק את המצלמה :) לילה טוב, דניאל לבנון.

נא לעבור לדף אודישנים דרושים

אחיות הגורל - יעל, זהבה ואסנת: קול קורא

אנו מפיקות מופע מחדר לחדר ב"תיאטרון החדר" .

הוא יכלול קטעים קצרים במשחק, שירה, תנועה, קריאת שירים, סיפורים, מיצגי אמנות פלסטית, וכל העולה בדמיונכם היוצר... המופע יתרחש בחללים שונים של תיאטרון החדר. מוזמנים להביא למליאה קטעים לעבודה והכנה לקראת המופע הגדול.

נשמח לתגובתכם,

בברכה,

יעל כספי, זהבה מנולי ואסנת ראם

לפרטים ולשילוב באירוע להתקשר:

אסנת ראם, 052-323-0588 , alma3@netvision.net.il  

 

היטלר

בקרוב הוא חוזר

טל': 0508-497715, 03-5171818

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

 

הנוסע הסמוי

מונודרמה ע"פ סיפור מאת יוסי זיו

עיבוד לבמה ובימוי: אמיר אוריין

משחק: יוסי זיו

בכורה: ינואר 2014

מבוסס על סיפור אמיתי:

רב חובל מגלה על הסיפון נוסע סמוי

ופוקד להשליך אותו לים.

- מוצ"ש, 7.3.2015, 20:30,
אולם בני ברית, רחוב הרצל 183, רחובות

- בפסטיבל תיאטרונטו, הצגה אורחת,

יום ד', 8.4.2015, בשעה 22:00

- מוצ"ש, 25.4.2015, 20:30, רחובות

40 ₪ כולל קפה, תה, מים ומאפה

טל': 03-5171818, 052-340-1478

(יוטיוב)

 

המשרתים

בעקבות ז'אן ז'אנה

ע"פ תרגומה של עדה בן נחום

כולל קטע מתוך "יומן מלחמה 2014",

מאת סלמאן נאטור, בתרגום יהודה שנהב שרעבני

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: קבוצת אורתו-דה בניהולו של ינון צפריר

40 ₪ כולל שתיה קלה

יום ג', 17.3.2016, בשעה 20:30

טל': 03-5171818, 050-849-7715

 

משולש הזהב

מיניאטורות תל אביביות מאת פרידה

קורא ומגיש ישראל גודוביץ

הופעה חד-פעמית

משך האירוע 70 דקות.

מוצ"ש, 28.2.2015, בשעה 18:00 בחדר.

40 ₪ כולל יין, מים, קפה, תה.

טל': 03-5171818. 052-340-1478

 

"המליאה" של תיאטרון החדר

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

דלת פתוחה ליוצרים וצופים לקראת שבת.

הדלקת נרות, שיחה, פרשת השבוע, במה פתוחה.

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות.

המליאה פתוחה לכל.

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 6.3.2015, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד.

בחדר החדש, ברחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב.

המקום מוגדר מקום פרטי והבאים הם האורחים שלנו.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל: כאן.

(קישור: המליאה)

 

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח לכם קובץ: (הדוא"ל שלנו)

-------------- -------------- --------------

לא הדרתי שינה מעיני בגלל האוסקר

"What the Fuck"

(- ציטוט מפי מאדאם, בהפקה החדשה בתיאטרון החדר, "המשרתים").

-------------- -------------- --------------

וינסטון סמית: צבר השטויות השבועי

הציטוט הזה יותר מרושע או יותר מטופש?:

"עמותות וי 15 ואחרות זוממות להחליף את השלטון ומופעלות ע"י גורמים זרים! אבל עדיין אין צבר ראיות מספיק כדי להוכיח שעמותות אלו קשורות למפלגות שרוצות להחליף את השלטון" (- עו"ד יריב לוין, איש מפלגת השלטון)

"What the Fuck?!" (- מאדאם וכו')

מר לוין, אני טוען שראש הממשלה, הזמני, אחראי לרצח חיים ארלוזורוב ז"ל. אבל עדיין אין צבר ראיות מספיק כדי להוכיח זאת ויש תקווה שאם נחזור על השקר הזה מספיק פעמים הוא ייחשב לאמת.

--------------

איום!

"תביאו לי איום חדש! ישראל מצויה במצוקת איום זר! נגמרו לנו האיומים המשכנעים. תביאו לי איום חדש משכנע! איך אפשר לעבוד ככה, בלי איזה איום בריא להפחדת הבוחרים?!"

(- לא מאדאם אמרה זאת. אמירה מיוחסת לראש הממשלה, הזמני, אבל עדיין אין צבר ראיות מספיק)

--------------

פרשת השבוע - פסוקו של יום

"כל עוד בלבב. מה זה? ההמנון? התקווה? שיר מטומטם!"

(- הרב שלום כהן, נשיא מועצת חכמי תורה, השבוע, בכנס חסידיו ועלתה צהלתם השמימה)

ישר כוח כבודו, נשיא מועצת חכמי תורה. אם יורשה לי כבודו. רק להזכיר כבודו. לא לך כבודו. כי אתה הרי חכם וגדול בתורה ויודע כל וגם סטנדאפיסט מחונן, בסגנון כבוד הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, שנודע ברבים בדאחקות שלו על חשבון החילונים והביא שמחה בלב חסידיו השוטים. וכבודו, יבל"א, ודאי יודע שהתקווה היא מהתורה:

וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאום-יהוה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם: (ירמיהו פרק לא, טז)

וגם: יַסֵּ֣ר בִּ֭נְךָ כִּי־יֵ֣שׁ תִּקְוָ֑ה וְאֶל־הֲ֝מִית֗וֹ אַל־תִּשָּׂ֥א נַפְשֶֽׁךָ: (משלי פרק יט, יח)

וגם: וַתְּהִ֣י לַדַּ֣ל תִּקְוָ֑ה וְ֝עֹלָ֗תָה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ: (איוב פרק ה, טז)

וגם: וּֽבָטַחְתָּ כִּי־יֵ֣שׁ תִּקְוָ֑ה וְ֝חָפַרְתָּ֗ לָבֶ֥טַח תִּשְׁכָּֽב: (איוב פרק יא, יח)

כִּ֤י יֵ֥שׁ לָעֵ֗ץ תִּ֫קְוָ֥ה אִֽם־יִ֭כָּרֵת וְע֣וֹד יַחֲלִ֑יף וְ֝יֹֽנַקְתּ֗וֹ לֹ֣א תֶחְדָּֽל: איוב פרק יד (ז)

וזה רק מקבץ קצר בלבד מהמעיין שממנו שאב גם נפתלי הרץ אמבר תעצומות עוז לחבר את השיר שהפך להמנון.

(מאדאם המומה)

-------------- -------------- --------------

3 עקרונות

בבחירה אזרחית, דמוקרטית, מודעת

1. אידיאולוגיה

בחירה ע"פ מצע אידיאולוגי.

(בניגוד למה שאומרים,

כמעט לכל מפלגה

יש מצע כתוב באינטרנט).

בכול מפלגה אפשר להבחין

באחת משתי התפיסות המרכזיות:

קפיטליזם או סוציאליזם.

2. קטן זה יפה

לבחור במפלגה הקטנה יותר,

לריענון הנוף ועידוד השינוי.

3. ושתהיה חופשית

מה שמכונה חילונית.

לעידוד הפרדת דת ממדינה

והוא הליך בריא - הן לדמוקרטיה והן לדת.

-------------- 

"אזרח שאינו מעורב בחברה שבה הוא חי,

הוא פחות מעבד"

(פריקלס, מושל אתונה. המאה ה-5 לפנה"ס)

17 במרץ 2015 כל היום.

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, "היטלר")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, "המשרתים")

--------------

"אתה יכול לדבר על מה שאתה רוצה לדבר

אבל לא על כל מה שאתה רוצה לדבר".

(פאולינה, "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)