האיגרת השבועית

ליאון רוזנברג, שחקן, במאי, עורך ומנחה טלוויזיה, מדבר על תקופת לימודיו בתיאטרון החדר והופעתו כשחקן במחזה "נו-אקסיט" במסגרת הצגות החדר. בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.

תאטרון הוא לא רק בידור. תאטרון הוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

(משך קריאה משוער: 4 דקות)

(פלישת חוטפי הגופות 1956, קטע)

סרטי אימה, כל כך פשוט לומר עליהם שהם מעבדים את הפחדים האישיים של הצופה, אבל הם גם ממרקים את רגשות האשמה שלו. מה שמאפיין סרטי אימה היא מערכת היחסים הכפולה שלהם עם הצופה. סרטי אימה, כבכל יצירה דרמטית, יש בהם, קודם לכל, חטא כלשהו. מישהו או משהו מאיימים על הגיבור או הגיבורה האומללים. כיוון שאין אדם חופשי מחטא או לפחות ממחשבות על חטא, הרי שהצופה חווה הזדהות מורכבת: הזדהות עם הגיבור הסובל ועם הפושע גורם הסבל.

סרטי אימה עם "סוף טוב" הם אלו שבהם הטוב מתגבר על הרע והצופה מקבל שתי מתנות בכרטיס אחד. מצד אחד, ההתגברות על הרע ממלאה אותו סיפוק ומשיבה לו את הביטחון הילדותי באפשרות של "עולם צודק". מצד שני, עונשו של הרע ממלא את הצופה בסיפוק על עצם העונש, הממרק את עוונו של הצופה על לפחות מחשבות החטא שלו עצמו.

עד כאן הכול טוב ויפה בתנאי שהסרט מסתיים בהפי-אנד. חרושת התרבות עוקבת ברגישות אחר התנודות במשאלותיו של הצרכן שלה. בשנות החמישים היה העולם המערבי בעיצומה של צמיחה כלכלית, שפע ואופטימיות. רוב סרטי האימה הסתיימו באופן אופטימי. מיעוטם הסתיימו רע. מבחינה זו  היוצר המערבי הידוע מכולם בסרטי מתח הגובלים באימה הוא אלפרד היצ'קוק. רוב סרטיו הסתיימו בסוף טוב. יוצא דופן היה הסרט "פלישת חוטפי הגופות" (1956) שהסוף הרע שלו שירת מטרות פוליטיות אקטואליות בזמנו. החייזרים בסרט זה הם דימוי לקומוניזם הרוסי "המאיים על החלום האמריקאי".  בשנת 1979 נוסף לו סוף טוב. בסוף שנות החמישים ובתחילת השישים, צמח דור חדש ומורד. בין השאר הוא מרד בסוף הטוב לטובת ביקורת חברתית כנגד הדור הקודם שהביא אותו לעולם.

היום הסיפור שונה. כבר אין אמונה בסוף טוב. כישלונותיו המתרבים של הצופה הסביר, התסכולים שלו, חוסר האונים וחווית חוסר המוצא של האדם במאה העשרים ואחת, יצרו חוסר אמון באפשרות של "עולם צודק" ועם זאת גם ריבוי של סרטי אימה פסימיים. בשנים האחרונות סרטי אימה רבים יש בהם חטא מבלי שיתקיים בהם עיקרון החטא ועונשו. הם מסתיימים בסוף רע שאינו מסוגל למרק רגשות אשמה. הצופה עשוי לצאת מהם כשהוא מטמיע שתי חוויות סותרות. ברמה הגלויה מתקיימת ההסכמה שאכן יש חטא אבל אין עונש, בבחינת רשע וטוב לו והרוע ממשיך להתקיים גם בלי שיבוא על עונשו. אבל ברמה אישית-פנימית יוצר סרט כזה תסכול נמשך ותחושת תפלות שמאשרים ומנציחים את חוסר האונים הקיים.

עד כאן מדובר בסרטי הזרם המרכזי הקואליציוני הממוסחר, שהם סרטי בידור שבלוניים שנועדו להרוג זמן פנוי של הצופה עד לרגע שבו יהיה עליו לשוב לעמל יומו המתסכל. כשמדובר בסרטים אלטרנטיביים, חתרניים ואופוזיציוניים, הרי שמראש אין הם מבקשים ליצור תמונת "עולם צודק", אלא להפך: הם מבקשים לעכור את שלוות נפשו של הצופה לשם יצירת עוררות מסוג שונה. הם מבקשים ליצור מאבק לתיקון מצבו של האדם. כאן הסוף הרע הוא קריאה לפעולה.

חרושת התרבות מציעה לצרכן יצירות להזדהות. אתה מאמין בסוף טוב? ניתן לך אותו. אתה לא מאמין בו? נציג בפניך תמונת עולם קודרת שתתאים לציפיות שלך.

כל אלו בידור להמונים.

היצירה האמנותית לעולם היא מציגה תמונה אלטרנטיבית, לעולם היא ביקורתית ומעמידה במבחן את מערכת האמונות והדעות המקובלות על הצרכן המצוי. במקום לתת לצופה את מבוקשו וליצור בו הזדהות עם היצירה, היא יוצרת שדה חדש שבו על הצופה, שכבר אינו צרכן אלא אדם חושב, לנווט את עצמו באופן דיאלקטי, בתוך קונפליקט דרמטי שמחייב אותו לחשוב חשיבה מהפכנית ולזנוח את אשליית הסופים הטובים והרעים, לוותר על אשליית מירוק העוונות התעשייתי ולהיות אדם הגון כי מירוק עוונות ממשי מתקיים כאן רק בפעולה חברתית מתקנת.

באהבה,
אמיר

(משך קריאה משוער: 1 דקה)

(קטעים מעבודת המחקר של טאל לוי, הבוחנת את הערך התרפויטי המוסף ב"שיטת אוריין - המעגל הפתוח" בעבודה עם יוצרים מופיעים. מכללת לסלי, נובמבר 2012)

2.ג. ביטוי עצמי ואותנטיות

כאמור, לפי אוריין (1998) "אותנטי" הוא דבר ראשוני, חד-פעמי ובלתי ניתן לשחזור. הוא מדגיש כי עם המובן הייחודי הזה, יש להיות מודעים גם ליחסי הגומלין שבין האותנטי לבין ההיסטורי, כמו גם ליחסי הגומלין שבין הרגש למחשבה.

עם מתן הרשות הפנימית, הסרת הביקורת וקבלת העצמי, אנו יכולים לתת ביטוי ולהגיע לאותנטיות. האותנטיות היא מקום שבו אנחנו עצמנו, במלוא הווייתנו, ללא מעצורים וחסימות, נותנים ביטוי מלא למתרחש בתוכנו, בזמן אמת.

מרואיין 8, ת':

"חיכיתי בערגה למפגשים, לפורקן, החופש להתבטא. זה היה מסחרר בעיני. חיכיתי למנחה-שחקן אחרי שבוע שלא הצלחתי לבכות, והייתי מגיע ובוכה. יושב ובוכה 10 דקות, ואז היה 'אתחול' למערכות, זה לקחת את כל הבלגן ולשים את הדברים בסדר: זה שייך לכאן, זה שייך לשם, זה צובט לי, זה מגרד לי, זה מתיש אותי, זה מכעיס אותי, כל זה קרה לי עכשיו ונתתי לזה ביטוי. אני לא צריך לקחת את זה הביתה עכשיו, זה נשאר שם על הכיסא הזה."

(עמ' 76, המשך יבוא)

נא לעבור לדף אודישנים דרושים

היטלר

 (צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

"זהו מבצע של משחק נדיר!  (צבי גורן, אתר הבמה)

"ביצוע וירטואוזי!"  (חיה בראל, קול ישראל, רשת א', "שורה ראשונה")

"חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל".  (יוני איתיאל, קול ישראל, רשת ב', "מה יהיה עם יואב גינאי")

"אמיר אוריין בהופעתו האינטנסיבית, עושה את הבלתי אפשרי. הוא מחשמל ומצמרר ומחייה לפנינו את המפלצת המתועבת ביותר שידענו".  (אליקים ירון, קול ישראל, רשת ב', "בחצי היום" וגם "מעריב")

"תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!"  (יואב איתמר, עורך, מנחה, מבקר)

"הצגת יחיד מופלאה!"

(תמי מולד-חיו, מבקרת תרבות וחברה)

אם היטלר היה נכנס אל החדר, מה הוא היה אומר? טרגי-קומדיה אפלה.

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

החדר: רחוב יוסף הנשיא 5, תל אביב

למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

כולל קפה, תה, מים ומאפה

יום רביעי, 26.8.2015, בשעה 20:30 בחדר

טל': 0508-497715, 03-5171818

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

הנוסע הסמוי

מונודרמה מצמררת, מרתקת,

מבוססת על סיפור אמיתי:

רב חובל מגלה על סיפון ספינתו נוסע סמוי

נכתב כסיפור ע"י יוסי זיו.

עיבוד לבמה ובימוי: אמיר אוריין.

משחק: יוסי זיו.

מוצ"ש, 22.8.2015, 20:30, אביחיל

(כל הכרטיסים נמכרו)

מוצ"ש, 29.8.2015, 21:00, בחדר

40 ₪ . טל': 03-5171818, 052-340-1478

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

המשרתים

בעקבות ז'אן ז'אנה

ע"פ תרגומה של עדה בן נחום

כולל קטע מתוך "יומן מלחמה 2014",

מאת סלמאן נאטור, בתרגום יהודה שנהב שרעבני

עיבוד חדש: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות: אבי גיבסון בר-אל

שחקנים יוצרים: אביאל שיליאן, טל דנינו, מוטי רוזנצוויג

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין - תיאטרון החדר

ע. במאי וייעוץ חזותי: רינת מוסקונה

הפקה: קבוצת אורתו-דה בניהולו של ינון צפריר

40 שח כולל שתיה קלה

ימים א', ב', 7-8.9.2015, 20:30 בחדר

טל': 03-5171818, 050-849-7715

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה. פגישה דו-שבועית נינוחה

סבב תגובות חופשי - "הייד-פארק" בחדר

פרשת השבוע, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 21.8.2015, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד.

החדר החדש, רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב.

רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל: כאן.

(קישור: המליאה)

פנסיון לכלבים נוקי

נוקי מבשרת בזאת לכלל ציבור הכלבים והכלבות על פתיחת פנסיון נוקי בצפון הישן והשקט של ת"א (רחוב יריחו 7 ת"א). לצורך זה היא שכרה את שרותיו של יוסי, שיוריד את הכלבים ארבע פעמים ביממה, ייתן טיפול צמוד, כולל: מתן תרופות, רחצה ושיחות נפש. לפנות ליוסי, 054-571-1921

תכנית לתואר שני MA

בתרבות הקולנוע, אוניברסיטת חיפה

שלום לכולם

אם הנכם  לפני סיום לימודכם לתואר ראשון, או שאתם מחפשים קריירה שנייה, אתגר המשלב בין לימודים מרתקים לקריירה - ברצוננו להציע לכם תכנית ייחודית, מצליחה ומרתקת העוסקת בתחומי תוכן ומחקר עיוני ומעשי בתרבות הקולנוע.

הלימודים מתקיימים יום בשבוע, ומיועדים בעיקר לאנשים עובדים המבקשים לשלב בין קריירה למחקר ולימודים בתחום מעניין ומקורי. למתעניינים, ניתן לקבל פרטים ראשונים ממרכזת התוכנית גב' עדי יניב: 

בטל', 04-8240952, במייל  ayaniv@univ.haifa.ac.il   

או באתר התוכנית http://film.haifa.ac.il

להתראות,

ד"ר איבון קוזלובסקי גולן, ראש התוכנית לתרבות הקולנוע וצוות התכנית אוניברסיטת חיפה

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח לכם קובץ מונולוגים (הדוא"ל שלנו)