האיגרת השבועית

קטע מארכיון תאטרון החדר (2014). טאל לוי, בוגרת תאטרון החדר, יוצרת מופיעה, מטפלת בריקוד, יצרה את הסרטון הזה ע"פ הקטע "אני קיים" מתוך ספר "המעגל הפתוח" מאת אמיר אוריין.

יש תאטרון שהוא בידור

ויש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

 

מה קורה ב"רגשות מעורבים"?

 

(משך קריאה משוער: 3:30 ד')

 

צופים רבים מדווחים שהסרט הדוקומנטרי של גיא דוידי "רגשות מעורבים" שבו מופיעים שחקני החדר, הוא "מרגש". בשיחה עם צופים מתברר שהם לא "חשבו" שהסרט מרגש, אלא הרגישו שהסרט מרגש. לחשוב על רגש ולהרגיש רגש, הן שתי חוויות שונות, אף אם הגדרת הרגש היא אחת. אפשר לומר "אני שמח" וזו תהיה מחשבה בלבד. אפשר לומר "אני שמח" ולהרגיש שמחה כחוויה טעונה רגשית.

כיצד הם עושים זאת, השחקנים בסרט?

 

ובכן, הם נתנו ביטוי אותנטי לעצמם, כלומר חוו רגשות אישיים טעונים ונתנו להם ביטוי באמצעות הטקסט האמנותי. הרגשות האלה יכולים לנבוע מזיכרונות ילדות של עצב, אימה או שמחה, חוויות קרובות או רחוקות. חוויות אישיות או של חוויות של אחרים שמשפיעות באופן רגשי על השחקן. כמעט אין גבול לאפשרויות החוויה של היוצר.

 

אמנם זה עשוי לקרות באופן מקרי, פה ושם, בתאטרון, בקולנוע, בטלוויזיה ועל כל במה אחרת, אבל זה קורה שם באופן מקרי! לשיטתנו, זה יכול לקרות באופן שיטתי. חוויות אלו של השחקנים נקלטות על ידי הצופים בסרט ואז הצופים חווים אותן גם הם מתוך הזדהות ספונטנית. מה יעשה הצופה במתנה האנושית שניתנה לו? זה כבר תלוי במערך האישיותי של כל צופה. אבל אי אפשר להתעלם מכך שזו חוויה עוצמתית ביותר, היא לא מובנת מאליה, היא מיוחדת ומעצימה את החוויה הכוללת של אירוע אמנותי.

רק כדי להסיר כל ספק: מי שמכיר את "שיטת המעגל הפתוח" יודע שלא נעשית כאן שום פעולה פולשנית מצד המנחה, במקרה זה המנחה הייתי אני, וכן לא כפו על איש "להרגיש". ככלל, לאיש אין זכות לכפות על זולתו להרגיש רגש כלשהו. במאי יכול לבקש משחקן "לשחק רגש" זה או אחר והשחקן אמור לדעת כיצד עושים זאת ולעשות זאת. אבל במאי לא יכול לבקש מהשחקן "להרגיש" רגש. אם מישהו היה מנסה לפלוש לרשות הפרט של אחרים או כופה עלים "להרגיש", יש לשער בסבירות גבוהה שהתוצאה הייתה הפוכה: הם היו מתנגדים התנגדות ספונטנית מידית, פנימית או גם חיצונית, ואולי אף מביעים ניכור, תסכול וכעס. כי אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות ובוודאי לא אוהב שמכתיבים לו מה להרגיש. זו אחת ההוכחות לאוטונומיה האישית של האדם וגם של כל יצור חי ביקום.

 

לשיטתנו, ראשית לכול מוטלת עלינו כמנחים החובה האנושית להקפיד על כבוד לזולת, על סבלנות וסובלנות. עלינו לתת ליוצרים את הזמן הנדרש להם ליצירה ולקיים את התנאים הטובים ביותר, פיזיים ומנטליים, לקיומה של יצירה. מלבד זאת ישנה כמובן הטכניקה של השיטה והיא פשוטה וברורה וזה עובד. כבר עשרות שנים – זה עובד. כמו פלא. כמו קסם. בזכות האוטונומיה של האדם, שבזכותה קיימת התקווה לטיהור עצמי ותיקון מצבו של האדם.

-------------- 

 

אתה מדבר על היקום

(משך קריאה משוער: 1:30 ד')

 

אתה מדבר על היקום ואני מהרהר: מעניין מאד!

אתה מדבר על עצמך ואני מתרגש: עכשיו אני מבין אותך!

אתה משחק דמות במחזה, או ממלא תפקיד ציבורי על במה, ואני חושב:

איזה שחקן מוכשר אתה! איזה נואם מוכשר!

אתה מגיש את עצמך באמצעות הדמות במחזה על במת התיאטרון או על המסך, או מגיש את עצמך באמצעות התפקיד על הבמה הציבורית, ואני מתרגש: אתה היוצר, אתה הדמות הציבורית, אני מבין אותך, אתה מבין אותי, אני מבין אותי, ופתאום גל של חום מציף אותי ועוד משהו. תחושה, תמונה, מחשבה, רגש - תובנה מלאה. זו אהבה? כן, אהבה זה קשר. אני אוהב אותך, אוהב את היקום, את האדם, את עצמי.

ההתרגשות הזאת יכולה לעשות אותי אדם שלם יותר.

ההתרגשות הזאת יכולה להרוג אותי.

אני יכול לשאול: באיזו זכות הם נוגעים בי בתוך תאי העצב שלי?! אני לא צועק, חס וחלילה, אני אומר זאת בשקט מתוח, באיזו זכות?! הרי זוהי פגיעה רגשית!

האומנם?

משהו קרה.

בעיני זה נראה טוב או רע,

אבל

משהו קרה.

 

("המעגל הפתוח" עמ' 37)

-------------- 

 

שיהיו לנו ימים טובים

באהבה,
אמיר

הכתוביות בעברית אמורות להופיע.

אם לא, היכנסו לשורת המשימות

בתחתית המסך ולחצו:

הגדרות, כתוביות עברית.

קליפ חדש יחסית. קחו

אולי יש פה משהו בשבילך.

מעבר לדף אודישנים דרושים

רגשות מעורבים

פרס הסרט הדוקומנטרי בפסטיבל אפוס 7

סרטו של גיא דוידי (בוגר החדר, זוכה פרס האמי הבינלאומי על סרטו "חמש מצלמות שבורות").

אמיר אוריין הגשים את כל מה שיוצר חולם עליו. הוא היה שחקן מבטיח ב"הבימה", כוכב קולנוע וטלוויזיה ומבקר שקרע לגזרים את עולם התאטרון השמרני. אבל את התאטרון הבועט שהוא רצה ליצור אף תאטרון לא יכול היה לקבל. ב-1985 פתח אמיר בביתו את תאטרון החדר, העלה הצגות הקוראות-תיגר על הסדר הקיים ולימד תלמידים על פי שיטת המשחק שיצר: שיטת אוריין – המעגל הפתוח. ביום בו מגיעים תלמידי המשחק לצפות בעיבוד הנוקב ל”נו-אקסיט" פורצת המלחמה בעזה. הכעס והתסכול של התלמידים מסתירים רגשות מורכבים יותר, רגשות שאמיר ינסה לנתב למקום בו הם צריכים לבוא לידי ביטוי במלואם - הבמה.

(77 דק, עברית תרגום לאנגלית)

סינמטק ירושלים:

מוצ"ש, 23.4 - אולם 2, בשעה  19:00

סינמטק תל אביב:

חמישי, 21.4, בשעה 22:00

שבת, 23.4, בשעה 17:00

חול המועד פסח, יום ג', 26.4, בשעה 21:30

יום שישי, שביעי של פסח, 29.4, בשעה 17:00

מוצ"ש, 30.4, בשעה 17:00

סינמטק הרצליה:

9.5.2016, כולל "השיחה שלאחר הסרט" עם הבמאי גיא דוידי ואמיר אוריין.

 

היטלר

בקרוב הוא חוזר

טל': 03-5171818, 052-340-1478

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

 

הנוסע הסמוי

בקרוב הוא חוזר

טל': 03-5171818, 054-524-2461

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

 

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

טל': 03-5171818, 050-849-7715

 

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה ליוצרים ולכולם. פגישה דו-שבועית נינוחה

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן", נושא על הפרק, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק כאן קטעים חדשים

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

המליאה פתוחה לכל אורח

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה: יום ו', 29.4.2016, בשעה 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד. רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)

 

סמדר יערון: הילא הדור השלישי

"הילא", החלק השלישי בטרילוגיה “עכו אהובתי”, (קדמו לו: “אום מוחמד”, “נוואל”),

מפגיש את היוצרת עם קבוצת נערים ונערות בעכו

"הילא"- מילה בערבית שנפוצה בדרך כלל בין הדייגים ופירושה קדימה...

24.5. יום ג', 20:00, עכו.

 

הבזקים של תפיסה מדויקת

מבוסס על ספר השירים של בן נרדי

מפגש בין דורות: בן המשורר בדיאלוג עם הוריו, ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי.

בן שר ומשוחח עם הוריו על חוויות מעולמם האישי, הזוגי ומחדר הטיפולים.

משתתפים: בן נרדי, משורר, מלחין וזמר. איתן דרמון, גיטריסט ומלחין. ד"ר רבקה נרדי, סופרת ומטפלת אישית וזוגית. ד"ר חן נרדי, מטפל אישי וזוגי, מנחה קבוצות גברים.

משך המופע כשעה ורבע. לאחריו מתקיימת שיחה עם היוצרים.

יום ג', 24.5.2016, בשעה 20:00 בתאטרון החדר. 40 שח כולל שתייה קלה וחמה.

 

השקת ספרה החדש (רומן), של ד"ר רבקה נרדי, "כל יום בשעה 11:15" תתקיים ביום ב', 16/5/2016, בשעה 20:00 באולם הספרייה של כפר סבא. כניסה חופשית.

להזמנות: 050-632-3363.

 

צוותא: קולות קוראים

להגשת הצעות לפסטיבל תאטרון צו קריאה 11: הפרטים כאן.

מועד אחרון להגשה: 15.5.2016

להגשת הצעות לפסטיבל תאטרון קצר מס. 18: הפרטים כאן.

מועד אחרון להגשה: 1.6.2016

 

מונולוגים לשחקנים/ות:

לקבלת קובץ מונולוגים: (הדוא"ל שלנו)

נטלי כהן וקסברג

חוזרת לפסח בדמותה של הפטריוטית מאירה לפידות

לוסי איוב "יש לי וידוי"

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, במחזה "היטלר")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, במחזה "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, במחזה "המשרתים")

--------------

"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?

הפעם אני רוצה

שגם הפשיסט הזה יסבול".

(פאולינה, במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)