האיגרת השבועית

אלון אבוטבול, שחקן, במאי ומורה, מדבר על לימודיו בתיאטרון החדר: כל מה שהוא עושה היום מתכתב בדרך זו או אחרת עם חווית הלימוד בתיאטרון החדר. בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.

יש תאטרון שהוא בידור.

יש שהוא שליחות אישית וחברתית

מקדש-מעט של אדם בדרך לתיקון עולם

(רגעים של התבוננות בהתנהגות אנושית)

מי האיש הצועד על המדרכה, מבחין לפניו, מוטלת על הדרך, מפית נייר לבנה קטנה ומקומטת ואז הוא עוצר, מתבונן בה לרגע קל ובזהירות, בכף רגלו, הוא מזיז אותה אל שול הדרך וממשיך בדרכו?

הנה הוא עוצר שוב, נראה מהורהר. אחר כך, לאחר פרק זמן קצר, אשר למתבונן מן הצד עשוי להיראות כפרק זמן ארוך מאד, הוא סב על עקבו, חוזר אל מפית הנייר הלבנה הקטנה והמקומטת, רוכן אליה, נוטל אותה בזהירות בין אצבע לאגודל ומשליך אותה בעדינות אל פח האשפה הסמוך. מי האיש?

בלי ספק הוא איש שזמנו בידו, כי כל האנשים סביבו ממהרים לדרכם ואפילו לא רואים איש אחד שמזיז מפית נייר אל שול הדרך ואולי הם לא רוצים לראות וגם לא רואים אותו מטיל אותה אל פח האשפה הסמוך.

איש כזה הוא בלי ספק יוצא דופן בהתנהגותו. אם אכן זמנו בידו הרי שהוא יכול להרשות לעצמו להיעצר בדרך ולהרהר במפית נייר לבנה קטנה ומקומטת. אבל מקובל במקום הזה שאפילו מי שזמנו בידו אינו עוצר ולו לרגע קט, להרהר במפית נייר קטנה לבנה ומקומטת, שלא לדבר על להזיז אותה אל שול הדרך או להטיל אותה אל פח האשפה הסמוך.

אנשים עשויים לשאול, למה להזיז? מה רע בפיסת נייר לבנה קטנה ומקומטת שנחה לה באמצע המדרכה ובלי ספק הוטלה לשם בידי מי שאפילו כבר לא זוכר שהטיל אותה שם ואולי אף לא שם אל לבו את המחשבה על משמעות הטלת פיסת נייר על המדרכה? הוא הטיל אותה מבלי משים, מתוך היסח הדעת, מתוך הרגל, מתוך שכך הוא נוהג תמיד, אחרי שהוא מקנח את כף ידו במפית נייר, לאחר שכילה את עוגת הפרג שלו, תוך שהוא הולך בדרך למקום עבודתו, נושך בעוגה, לוגם קפה פושר מכוס של נייר ומקשיב באוזניות למה שרק הוא, כאן, על המדרכה הזאת, יודע מהו.

והאיש אשר הזיז את מפית הנייר אל שול הדרך, אולי הוא נפל מכוכב אחר שבו אופני ההתנהגות בפומבי, שונים מאלו שכאן. כי בחברה הזאת, שבה הוא מהלך עכשיו, אין מרבים ללמוד את דרך ההתנהגות החברתית השיתופית ואיש איש לנפשו ואך ורק לנפשו, שהיא חברה קפיטליסטית שכזאת שמפגרת אחרי הזמן והעולם.

בסופו של דבר, אף אם נלך למרחקים ולכוכבים אחרים, נגיע אל גרעין הפגיעות האנושית והיא זו הנותנת לנו את כוחות הנפש לעשות את הטוב והיפה, גם אם הוא לא מובן מאליו.

ואני מאחל לכם רק טוב ונפש מלאה בשפע אהבה וימים טובים וחיוך של אושר.

שלכם באהבה,
אמיר

מקהלת שיראנה מהמרכז הערבי יהודי ביפו. היום ידועה כמקהלת ראנה. מורכבת מנשים מוסלמיות, נוצריות ויהודיות. הקטע מבוסס על שירם של אלפרד ביירן ואל פנטדוסי. מוסיקה: מייק דני.

אולי יש פה משהו בשבילך.

דרושה: שחקנית שרה ורוקדת...

מעבר לדף אודישנים דרושים

היטלר

בקרוב הוא חוזר

טל': 03-5171818, 052-340-1478, 050-849-7715

(היטלר - דף באתר החדר)

(לקבלת התכנייה)

הנוסע הסמוי

(צילום: אמיר אוריין)

"משחק ובימוי מעולים, מעניין ומרתק. מיוחד ומומלץ בפה מלא"

(אלי ליאון, מבקר תאטרון, אתר מוטק'ה).

מונודרמה מבוססת על סיפור אמיתי:

רב חובל ישראלי מגלה על סיפון ספינתו נוסע סמוי.

כתב: יוסי זיו.

עיבוד לבמה ובימוי: אמיר אוריין.

משחק: יוסי זיו.

מוצ"ש, 30.7.2016, בשעה 20:30 בחדר

40 ₪. טל': 03-5171818, 054-524-2461

(הנוסע הסמוי - וידיאו)

המשרתים

בקרוב הם חוזרים

בחדר. טל': 03-5171818, 050-849-7715

נהג ציירת

מחזה: הלל מיטלפונקט. בימוי: יוסי זיו.

משתתפים: מיכאלה קלי, ברוך גפן.

יום ה', 21.7.2016, 20:30. מוצ"ש, 23.7.2016, 21:00

בית קלי, רחוב וילקומיץ' 13/א רחובות.

להזמנות: טל', 052-355-3078,  054-524-2461.

ההצגה מתקיימת בנוף המקורי של המחזה: חצר הבית.  

"המליאה" של תיאטרון החדר

דלת פתוחה לכולם. פגישה דו-שבועית נינוחה

"מה קורה?", רצף חימום, "מנחה-שחקן",

נושא על הפרק, במה פתוחה

יוצרים יכולים לבדוק קטעים חדשים שלהם

כל אחד מוזמן להופיע ואפשר גם רק לצפות

מנחה: אמיר אוריין.

20 שח כולל כיבוד. טל': 03-5171818, 052-340-1478

משך הפגישה: 3 ש' בערך.

הפגישה הבאה:

יום ו', 22.7.2016, 16:00

20 ש"ח כולל כיבוד.

רחוב יוסף הנשיא 5, תל-אביב

טל': 03-5171818, 052-340-1478

או בדוא"ל. (המליאה)

מונולוגים לשחקנים/ות:

לקבלת קובץ המונולוגים (מכיל כמאה מונולוגים): (הדוא"ל שלנו)

בושה

אם אתה מחטט בפח הזבל למצוא דבר מה לאכול,

זו לא בושה. בכל אופן זו לא הבושה שלך.

שיתבייש ראש הממשלה שלך.

(א.א.)

-------------- -------------- --------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר, במחזה "היטלר")

--------------

"אני לא סובל כושים שמביטים לי ישר בעיניים.

אני רוצה לישון! לעצום עיניים,

לראות את הים הכחול וחרטום מפלח את המים!"

(רב החובל, במחזה "הנוסע הסמוי")

--------------

"אני העוף השחור, אני השופט והתליין.

הלילה אחי, הלילה הוא רק שלנו!

ולא של אף אחד אחר. אני חשוף.

אני עומד לצאת אל האור. להשתחרר".

(סולאנז'-סמך, במחזה "המשרתים")

--------------

"למה תמיד אנחנו צריכים לוותר?

הפעם אני רוצה

שגם הפשיסט הזה יסבול".

(פאולינה, במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)

--------------

ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם

זכות האדם מס' 2: אל תפלה