עכשיו

כשפנדורה מצליחה סוף סוף להירדם

אחרי שהשדים נסעו עמוק אל תוכה והתפוגגו

מרחף לו פרפר לבן ומלא השראה

מעל רסיסי הזכוכית האדומים

אשר שטו במשך שנים

בתוך המים הטריטוריאליים שלה

ומשרטט באופן מדויק

את הגבולות האדומים

הנקשרים

חוטים חוטים בתוך נפשה.

במרחקי ימים

מוכתם אמנם בלא מעט כתמים

אבל אוהב ומפויס לעולמים

מצפה לה

מי.

(סמדר שרת, שמחת הקיקיון, הוצאת ירון גולן, 1999)