אינאיך הלאה
שיר, כי לא נותר דבר.
לא קסמים בשרוול.
לא אמון.
אז תשיר.
תשיר את מה שהיה.
תשיר את זה שנגעת.
תשיר את זה שלא חשבת.
תשיר את היוהרה.
העיניים שלך היו
גדולות.
העיניים שלך היו
הידיים שלך היו
רחבות.
השפתיים שלך היו.
אז מתוך הכלום,
מתוך המצמוץ העיוור
תשורר.
***
דואר
ראיתי קבצן אחד שעמד יפה בתור בדואר.
עד שלא הסכימו לפרוט לו את הכסף לשטר.
הוא החל לקלל את הדוורית בקללות נוראות.
קללות מטפוריות, קללות מלאות דמיון ורשעות.
רפרפי חבלה.
זה לא עשה עליה רושם.
ואז הוא השליך את השקיק עם עשרות האגורות
שהתנפצו אל חלון תאה של הפקידה.
היא רצתה לקרוא למשטרה, פקיד אחד ריחם עליו
נתן לו 25 שקלים ואמר שזו הפעם האחרונה –
ואז הבטתי בפתק הדואר שהיה בידי
והבנתי שאני במקום הלא נכון.
***
קשה
אני יושב לי במרפסת ומביט החוצה אל השקיעה, ואומר, בשביל זה אני מוכן לעבוד קשה. למען שעות כאלה שאני יושב לי במרפסת, מביט החוצה אל השקיעה ואומר: בשביל זה אני מוכן לעבוד קשה. העניין הוא שאני עובד קשה, ולכן אין לי זמן לשבת במרפסת ולומר שלמען זה שווה לעבוד קשה. אני יכול לעבוד במרפסת, אבל אז זה לא יהיה שווה ואז לא אומר, קשה.
