בלבול גדול
שקועה עד לצוואר
מנסה לתקשר
אך מעלי עננה רובצת
חוסמת את מחשבותיי
אני צורחת
אך שום קול לא יוצא
לרגע מציפה אותי שמחה
אושר לא מובן לא מוכר
אני בוכה
מהרהרת, האם אני חולה
או אולי
אין תשובה
יורדת במדרגות לכיוון החצר
כמו רוח בין חדרים פתוחים וסגורים
כל כך קשה להרגיש
כל כך קשה לא
הכול נראה אחר
לא מכיל שום אפשרות
מלבד ריצה במעגל שלא נגמר
בניסיון לתפוס זנב בלתי נראה.
