אני רובץ על הרצפה בתנוחה האהובה עלי, ראשי בין רגליי, ומתבונן בכם מתרוצצים מפה לשם, משם לפה. לרוב אני לא מבין על מה ההתרוצצות, חוץ מאשר כאשר אתם רצים אל המקרר לחטוף משהו ללעוס. את זה אני יכול להבין.
אלו הימים הנוראים שלכם, זוכרים? חודש אלול מסתיים והנה תשרי בפתח. חשבון נפש. על מה? על מה שבין אדם לבין חברו, שבין אדם לבין עצמו, שבין אדם לאלוקיו. הי, מה על בין אדם לבין כלבו הנאמן? ובעלי החיים האחרים ביקום? והיקום עצמו? אה?!
גם אני עושה חשבון נפש. אני מבקש סליחה על שאני נלהב מדי בכל פעם שאתם נכנסים בדלת החדר. כזה אני. כן, זו הצדקה עלובה למדי. "כזה אני" זו גם ההצדקה שלכם בכל פעם שמישהו בא אליכם בטענות, אבל זהו חשבון הנפש שלכם. אני מבקש סליחה על היללות הנלהבות שלי בכל פעם שאתם עושים "מעגל לסיום" בסוף פגישה. זה בגלל שאני יודע שעוד מעט אני מקבל ארוחת ערב. כזה אני. אני מבקש סליחה על כל הפעמים שבהם חטפתי כל מה שנפל מהשולחן לרצפה ובדרך דחפתי ודרסתי את כל מי שעומד בדרכי. חוץ מזה אני צחור כשלג רענן ואישיות מקסימה. אולי גם על זה אני צריך לעשות חשבון נפש.
ענווה. כן. דבר שכמעט לא מדברים עליו היום. צריך.
וחמלה.
שתהיה לכם שנה טובה!
שלכם באהבה
- תיאודור
