...אלמר, שביקורו בארץ נפל בדיוק על הראש השנה, אומר שהביקור הזה הספיק לו לעשר שנים. הוא מספר על האנרגיות הקיצוניות של ערב ראש שנה לעומת השקט, ה"כלום" שמגיע אחר כך. "יום אחד של כלום זה בסדר, אבל שלושה?". מסביר לו שאם פסיכולוג היה מאבחן את מדינת ישראל יתכן והיה מוצא שהיא סובלת ממאניה דפרסיה.
אלמר מספר איך אחרי מפגש עם חברים נתקע בחוף געש בלי יכולת לחזור לת"א. "כל מוניות השירות היו מלאות!", מתאר בהתרגשות, ואחר כך מגולל את מסכת ההצלה שעיקרה הוא רכב שהגיע מדרך העפר ואשר נהגו לקח את הברלינאי האבוד למחוז חפצו. "אתה מבין, אני לא נופפתי, רק עמדתי שם מיואש, חשבתי שלעולם לא אגיע לת"א, והוא פשוט עצר ועזר לי. פה זה אף פעם לא היה קורה. רק בישראל". אחרי שמסיים להסביר לו מה ההבדל בין "מודעה", "פרסומת" ו-"מודעת פרסומת" חוקר אותו מהו הטקסט עם "מיליון השאלות" שרצה שאפרש לו. והוא שולף ממעטפת הניילון טקסט מאת ישעיהו לייבוביץ'...
(ההמשך כאן)
