הצטרפו לאיגרת השבועית

אם יש לך מחמאה לומר למישהו, אמור אותה עכשיו. אם אין לך מחמאה - חפש, מצא ואמור אותה.


ויסלבה שימבורסקה: יַלְדֵי הַתְּקוּפָה

(תרגום מפולנית: רפי ויכרט)

 

אֲנַחְנוּ יַלְדֵי הַתְּקוּפָה,

הַתְּקוּפָה הִיא פּוֹלִיטִית.

כָּל הַמַּעֲשִׂים הַיּוֹמְיוֹמִיִּים

אוֹ הַלֵּילִיִּים שֶׁלְּךָ, שֶׁלָּנוּ, שֶׁלָּכֶם

הֵם מַעֲשִׂים פּוֹלִיטִיִּים.

 

תִּרְצֶה אוֹ לא תִּרְצֶה,

לַגֶּנִים שֶׁלְּךָ עָבָר פּוֹלִיטִי,

לָעוֹר גָּוֶן פּוֹלִיטִי,

לָעֵינַיִם הֶבֵּט פּוֹלִיטִי.

 

כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת

לְכָל דְּבָרֶיךָ הִדְהוּד,

לְכָל שְׁתִיקוֹתֶיךָ הִשְׁתַּמְּעוּת

פּוֹלִיטִיִּים.

 

אַף בְּלֶכְתְּךָ בִּסְבַךְ הַיַּעַר

אַתָּה צוֹעֵד צְעָדִים פּוֹלִיטִיִּים

עַל קַרְקַע פּוֹלִיטִית.

 

גַּם שִׁירִים לא פּוֹלִיטִיִּים הֵם פּוֹלִיטִיִּים,

וּבַמְּרוֹמִים מֵאִיר יָרֵחַ,

זֶה מִכְּבָר לֹא-יְרֵחִי.

לִהְיוֹת אוֹ לא לִהְיוֹת, זוֹ הַשְּׁאֵלָה.

אֵיזוֹ שְׁאֵלָה, חַבִּיבִּי. הָשֵׁב בַּהֲקַלָּה.

שְׁאֵלָה פּוֹלִיטִית.

 

אֵינְךָ חַיָּב לִהְיוֹת בֶּן-אֱנוֹשׁ

כְּדֵי לִהְיוֹת בַּעַל מַשְׁמָעוּת פּוֹלִיטִית.

דַּי בְּכָךְ שֶׁתִּהְיֶה נֵפְטְ גָּלְמִי,

מִסְפּוֹא מְרֻכָּז, חֹמֶר גֶּלֶם מְמֻחְזָר.

אוֹ אַף שֻׁלְחַן יְשִׁיבוֹת, שֶׁעַל צוּרָתוֹ

הִתְוַכְּחוּ חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים:

מִסָּבִיב לְאֵיזֶה שֻׁלְחָן יֵשׁ לָשֵׂאת-וְלָתֵת

עַל-אוֹדוֹת חַיִּים וּמָוֶת, עָגֹל אוֹ מְרֻבָּע.

בֵּינְתַיִם אֲנָשִׁים נֶהֶרְגוּ,

חַיּוֹת גָּוְעוּ,

בָּתִּים עָלוּ בַּלֶּהָבוֹת

וְשָׂדוֹת צָמְחוּ פֶּרֶא

כְּמוֹ בִּתְקוּפוֹת קֶדֶם

פָּחוֹת פּוֹלִיטִיּוֹת.

 

(העברה: נוני טל)

-------------- -------------- --------------

וינסטון סמית: ברוך שובך גלעד!

באמת ברוך הבא גלעד!
- ההלם, הציפייה, הדאגה, הויכוחים הציבוריים, "חלון ההזדמנויות", השחרור, פרץ השמחה -
הכול היה. עכשיו נותר להתמודד עם הטראומות, שהיו, שיהיו.

הטראומה הראשונה היא של גלעד שליט ושל כל מי שחייו של גלעד יקרים לו.

חמש שנים בשבי הן חמש שנות עינויים שהקריב למען העם והמדינה.

הטראומה השנייה היא של גלעד שליט.

לאחר שובו הביתה, ייחל תהליך ההחלמה שלו, שגבולותיו אינם ידועים מראש. ואז הוא ייחשף לויכוח הציבורי שהתקיים בעניין החזרתו. הוא ילמד לדעת שלא כל אזרחי המדינה רצו בהשבתו הביתה. שרי ממשלה, חברי כנסת ורבים מאזרחי המדינה העדיפו לראות אותו נמק בכלא עד מוות, למען העם והמדינה. זוהי הטראומה השנייה והשבר השני.

הטראומה השלישית היא של כל חיילי צה"ל – בהווה ובעתיד.

הם יודעים היטב, שאם הם עומדים ליפול בשבי חס וחלילה, חבריהם יירו בהם למוות ("נוהל חניבעל"), רק על מנת שלא יפלו בשבי. ואם יתמזל מזלם וחבריהם החטיאו את המטרה, הם נידונים לזמן בלתי מוגבל של שבי, עד שראש ממשלה כלשהו יחליט שמטעמים פוליטיים של יוקרה אישית ותנאים סביבתיים של יתרון על פני מנהיג זה או אחר, שנוח לו להחזיר את השבוי בכל מחיר. יום זה לא ידוע מראש ויש סיכוי סביר שלעולם לא יגיע.

-------------- -------------- --------------

אמריקה אינה מרוששת / מייקל מור, וויסקונסין, מדיסון

נאומו של הבמאי האמריקני מייקל מור בוויסקונסין ב-5 במארס 2011, במהלך גל המחאה הגדול של עובדי המגזר הציבורי כנגד הפגיעה בזכויותיהם - לראשונה בתוספת כתוביות בעברית. (25 דקות)


-------------- -------------- --------------


Joan Baez - We shall overcome




-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים: www.TV.social.org.il 

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית: www.hayarkon70.org

(הירקון 70)

-------------- -------------- --------------

גרפיטי

"אם כולם היו מקבלים את המחזה, היינו צריכים לשאול את עצמנו: "איפה טעינו?". אם אף אחד לא היה מקבל את המחזה, היינו צריכים לשאול: "איפה הם טעו?". אבל אם התגובות על המחזה הן מעורבות, הרי זו צורה של מחמאה.

(מתוך "היטלר" מאת טובה רוגל ואמיר אוריין. בקרוב בתיאטרון החדר)

לאיגרת השבועית של 2011 . 10 . 19