1. מדברים על תיאטרון החדר - סמדר יערון
סמדר יערון, יוצרת, שחקנית, במאית, מנהלת אמנותית של פסטיבל עכו ומנהלת אמנותית במרכז לתיאטרון עכו, מדברת על החוויה המיוחדת של יוצר בחדר.
בימוי: שלי גורל. צילום: גיא דוידי.
----------------------------
2. תסמונת פוסט עכו
23.10.2011. בשבוע שעבר נסתיים פסטיבל עכו. מ. היא שחקנית שהופיעה השנה בפסטיבל. היום היא באה לבקר אותי ולספר עליו. נראתה תשושה.
פסטיבל עכו הוא פסטיבל תיאטרון חשוב ביותר בישראל. סמדר יערון ומוני יוסף, המנהלים האמנותיים של הפסטיבל, כל אחד מהם יוצר חשוב ביותר מטעם עצמו, ידועים גם בהשתדלותם להקל על השחקנים את שהותם והופעתם בפסטיבל. השחקנים מביעים הערכה רבה לסמדר ולמוני, אבל סמדר ומוני וכל עדת היוצרים בפסטיבל הם "רק אמנים". פסטיבל עכו הוא אירוע תרבותי מרכזי בנוף הקפיטליסטי הישראלי ועל כן הוא בהכרח תעשייתי.
כשמדובר בתעשייה האמנים הם כלים על לוח משחק אשר חוקיו הם חוקי עלות-רווח כלכליים. הלוח הזה קובע למשל כי כל הצגה תועלה 3 פעמים ביום. הצופה הנאיבי עשוי לתמוה: "מה רע? יותר אנשים יראו את ההצגות". "יותר" היא מטבע עובר לסוחר בתעשייה הקפיטליסטית: "כמה שיותר – יותר טוב!". כלומר, ההצגה היא מוצר תעשייתי ובלי להתחשב בסגולותיה האמנותיות או במשאבי האנוש שהיא זקוקה להם, עליה למשוך יותר קהל. יותר קהל - יותר פרסום וממון. כך בספורט שהפך לבורסה להימורים, כך בהריון ולידה שהפכו לתעשייה וכך ברוב שטחי החיים הציבוריים שלנו. התרגלנו לחשוב במונחים של מוצרים ולא של יצירות אמנות, במונחים של מכירות ולא במונחים אנושיים בסיסיים. "ואת האדם שכחו" – כך תורגם לעברית המשפט האחרון ב"גן הדובדבנים" של א. צ'כוב.
יצירת אמנות תיאטרונית אינה יכולה לחיות כראוי אלא רק פעם אחת בערב. אין יוצר בן אנוש שיוכל להיות במיטבו כאשר עליו לבצע את התפקיד שלוש פעמים ביום, אלא אם הוא מעביר את עצמו למצב של אוטומט ואז זו יצירה אוטומטית, חסרת חיים.
אחרי עשר הצגות בשלושה ימים, בלי להזכיר את החזרות הגנרליות בנוכחות קהל, השחקן סחוט ומרוט, תשוש ומדוכא. וכך שבים המוני השחקנים לביתם. אלו שזכו בפרסים ואלו שלא זכו, וכולם מתמוטטים אל מיטתם ונשבעים בליבם שלעולם לא יופיעו עוד בעכו.
זוהי תסמונת פוסט עכו. היא עלולה להימשך מספר ימים ועשויה להכיל את הסימפטומים הבאים: דיכאון קל, תשישות פיזית ונפשית, ניתוק מהסביבה, איבוד הריכוז, סף סבלנות נמוך מאד, התפרצויות זעם חולפות.
לאחר מספר ימים הסימפטומים חולפים. השחקן קם ממיטתו, רענן באופן יחסי ובעוד שלושה חדשים, כאשר הפסטיבל יפרסם קול קורא ליוצרים לבוא ולהשתתף בו, הוא יחל בהתלהבות מחודשת בתכנון השתתפותו בפסטיבל עכו הבא.
שתהיה לכולנו שנה טובה, שנת יצירה פורה. אמן, כן יהי רצון.
