יֵשׁ הָאוֹמֵר שֶׁמְּשׁוֹרֵר

הוּא בְּוַדַּאי מִין אָמוֹדַאי,

אֲשֶׁר צוֹלֵל אֶל מְצוּלוֹת הַנֶּפֶשׁ

וּמְנַסֶּה לַחֲשׂף מִמִּסְתוֹרָם אֶת אַלְמֻגּיֵ הָרֶגֶשׁ;

וְיֵשׁ אַחֵר אֲשֶׁר אוֹמֵר, כִּי מְשׁוֹרֵר

הוּא אִישׁ שֶׁיֵשׁ לוֹ דַּחַף וּתְשׁוּקָה לְהִשָּׁמַע

עַד שֶׁיְּהַדְהֵד קוֹלוֹ בְּתוֹךְ חַגְוֵי הַנְּשָׁמָה

וְיִתְמַזֵּג לִהְיוֹת יֵשׁוּת אַחַת עִם רוּחַ הַזּוּלַת;

אֲבָל אֲנִי סוֹבֵר, שֶׁכְּתִיבָתוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר

נוֹצֶרֶת מִן הַטַּעַם הַפָּשׁוּט וְהָרִאשׁוֹן -

שֶׁבִּלְעָדֶיהָ הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִישׁוֹן,

כִּי הִיא גּוֹרֶמֶת לוֹ

לְהִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ

וְלֹא לָצֵאת מִמֶּנָּהּ

בְּמְחוֹל עִוְעִים עַד אֲבַדּוֹן,

אוֹ לְזַנֵּק מִמֶּנָּהּ בּרִיצַת שׁוֹטִים

אֶל עֵמֶק הַבָּכָא שֶׁל הַנְּשָׁמָה,

אוֹ לְהַגְבִּיהַ עוּף, כְּאִיקָרוֹס,

לְהִתְעַלּוֹת עַד לְגָבְהֵי שְׁחָקִים -

עַד שִׁגָּעוֹן, טֵרוּף חוּשִׁים,

עַד לְסוֹפוֹ - לִכְשֶׁיִּקְרֹס.

31.8.2010

(משה שפריר, משורר, מורה, עיתונאי)