אמרנו כי קשר מורכב בין יוצר לקהל (כמו גם בין אדם לחברו) מוגדר כאהבה.

זהו מסוג הדברים שתחילה רצוי לעשות עליהם חזרות בבית, בינך לבין עצמך.

מסתגרים במקום שקט וסגור ויוצרים מצב דרמטי דמיוני מתאים:

לדוגמא: "אני רואה לפני דמות מסוימת, או מספר אנשים שהם קהל. אני חושב שאני יכול לאהוב אותם. אני אוהב אותם. גל חום עולה בי מהבטן ומעלה ומציף את כל הגוף. הגוף שלי משוחרר. נוח לי וטוב לי עכשיו. אני מחייך אליהם חיוך קל ונעים. העינים שלי פקוחות ורואות אותם בלי מאמץ. פני מאירות בחום נעים. גל החום יוצא מתוך פני ומתפשט בחלל ועוטף את האנשים האלה. אני עוטף את האנשים האלה בחמימות. אני שולח אליהם קרניים לבנות של חום ואהבה וחיבה, והחמימות שלי ממיסה כל טיפה של חשד או תוקפנות או בלבול שקיים בהם. אני אומר להם בלי מילים, רק באמצעות חיוך קל: אני אוהב אתכם!"

ממשיכים לקיים את המצב הדרמטי הרצוי, ואחרי מספר שניות אפשר להגיש טקסט אמנותי, או כל טקסט אחר.

(עמ' 242-243)