הצטרפו לאיגרת השבועית

"כל מה שאני עושה היום, מתכתב בדרך זו או אחרת, עם הבסיס הרחב והמוצק שקיבלתי בתיאטרון החדר" (אלון אבוטבול, שחקן ובמאי, בוגר תיאטרון החדר)


חיבור חשוב ביותר על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר (ללא הערות השוליים).

 

מלחמה היא רצח עם המנון ודגל

 

נסים אלוני לא נפרד מעולם מהחייל של מלחמת העצמאות. דמותו של החייל, גיבור סיפורי המלחמה פושטת ולובשת צורה במחזות של אלוני ולעתים מתגלגלת להיות רוצח. הממונה על הסוכן החשאי מקס, במחזה שעיר אחד לעזאזל, המתרחש בממלכת האופל של מרגלות ומרגלים, מבהיר למקס שאין בעצם הבדל בין שליח מנגנון החושך לבין גיבור לאומי שפועל באור יום: "כל עיתון ערב הגון היה בטח קורא לך טינופת... או גיבור לאומי, אם תתפגר באור... פה בחושך אתה שד... וקיבלת רשות להרוג". מקס הוא גלגול של חייל, שליח של הרשות.

 

שעיר אחד לעזאזל מתכתב עם סיפור מלחמת העצמאות של אלוני, ארבעה אנשים. "מדוע היה עלינו להיות השעירים לעזאזל?" שואל החייל בסיפור זה, וחברו החייל מדבר על שד: "קפץ בתוכי שד חדש שמעודי לא ידעתיו". הסוכן החשאי, הוא החייל, הוא השד, הוא השעיר לעזאזל של המלחמות.

 

בשעיר אחד לעזאזל, המוליך אל צליבתו של מקס הסוכן החשאי, חוזר אלוני לעייפות הנוראה שאפיינה את המלחמה, זו שהזכירה לו, כמו שסיפר לידידיו בבית לוינשטיין, את האירוע המוחי. הממונה עליו, המכונה בשם "הקול", מכין את מקס למה שיקרה לו במהלך השליחות: "העייפות תהיה - איך לומר - הילה... תחושה של שליחות... בטח מכינים כבר כיכר שתיקרא על שמך. ואפילו אנדרטה".  

 

מלחמת ששת הימים הייתה המלחמה שבה אמר אלוני לידידו יוסל ברגנר "אנחנו רוצחים", ונפוליוןחי או מת!, שנכתב ב-1970, הוא מחזה המחאה המפורש של אלוני נגד מלחמה שהיא מין פסיכוזה המולידה רצח. "...שום יונת שלום, חמוד שלי, עוד לא המציאה דרך טובה יותר לנצח את המוות מאשר על ידי מוות של אחר! רצח!" אומר נפוליון המת במחזה.

 

זוהי מחאה בציפוי של קומדיה דל ארטה עליזה ומקברית, קרנבל פורע חוק וסדר. פַּנְטָלוֹנֶה שאיבד את בניו מציג את עצמו: "אמיליו פנטלונה... מוונציה... ליצן מאוד ידוע בעבר הקרוב-מאוד והרחוק-פחות... עכשיו אב שכול". "זה די במודה", מעירה ה פּוּלְצִ'ינֶלָה האדומה. "יש הרבה", מוסיפה הפולצ'ינלה הירוקה. "תודה לאל", אומרת הפולצ'ינלה הכחולה.

 

במחזה נפוליון - חי או מת! יוצא נפוליון ממדור המתים, יותר מ-150 שנה אחרי מותו, כדי לתקן את מפלתו בקרב שניהל ברוסיה ב-1812. פנטלונה, ששכל שלושה בנים בקרב הזוהר באוסטרליץ, שוכר את שירותיו של רוצח שכיר, דוֹן בְּרִיגֶלָה, בן עניים זועם מנאפולי, כדי שיביא אליו את נפוליון הפושע, חי או מת. בתמורה יקבל את בתו אַדֶלַיְידֶה לאישה. אבל במהלך המרדף נתקל בריגלה בהמון העתקים, זיופים של נפוליון.

דון בריגלה נהפך לרוצח סדרתי והמסע נמשך שנים, דורות. במהלכו מתאחד דון בריגלה עם דמות נפוליון. דעתו נטרפת מרוב פגרים ותעתועים.

 

בריגלה: אני רוצח.

נפוליון האמיתי: גם אני!

בריגלה: אני בסכין.

נפוליון האמיתי: אני בתותח!  

 

ובהמשך:

דון בריגלה: "נפוליון בונאפרט, אני קורא אותך למלחמה! שנינו רוצחים, נפוליון בונאפרט!"

בסוף המחזה, כאמור, מתאחדים דון בריגלה הרוצח ונפוליון הקיסר והופכים לדמות אחת, כי אין הבדל ביניהם.

 

(המשך יבוא)

לאיגרת השבועית של 2010 . 9 . 16