הצטרפו לאיגרת השבועית

"ספר המעגל הפתוח - מרתק ומאתגר!" (פרופ' שמעון לוי, החוג לתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב)


האיגרת השבועית

יום ה', 2010 . 9 . 16

קורס המשחק הקלאסי של תיאטרון החדר
פתחנו קבוצה נוספת
ונותרו בה מספר מקומות בלבד
לפרטים:
amir@roomtheater.co.il

טל', 03-5171818

שיהיו לנו ימים טובים של חשבון נפש נכון. אמן


באיגרת זו:

•   שיטת אוריין - המעגל הפתוח: סליחה
•   פרשת השבוע: כיפור
•   נמר בוער: פרק שני: "המלחמה הרגה אותו"
•   אסנת ראם: מבעד חלון המונית
•   יונתן ברקאי: כל העולם במה
•   סמדר שרת: נשמות
•   רן בן עזרא: חשבון חודש נפש
•   מיכל גיל: הנה הם באים
•   מולי ש. אנג'ל: אִישׁ פָּשׁוּט
•   יואב איתמר: מוות מאוחר
•   נתי אורנן: פינתו
•   רונן פרידמן: אני בן 37 וחצי
•   פינה חמה ליוצר/ת: "מר סליק"
•   תיאטרון המעבדה בחדר
•   תיאודור ממליץ: סופר את השעות
•   רגע של עברית: לשון מתקנת
•   אודישנים דרושים: אולי יש כאן משהו בשבילך
•   קורסים, שיעורים, שירותים
•   אירועים: לוח מודעות
•   הכתובת על הדיר: "מכתב השחקנים" - המשך

 

 - "בעבר כבר סלחתי להורי על כל מה שעוללו לי וגיליתי את האהבה, אבל לפעמים אני מרגיש את הכעס עולה בי מחדש!"

 

- טקסי הסליחה הם צורה של התנהגות חברתית היסטורית נלמדת. זוהי דוגמא לפער האוניברסאלי הקיים בין ההכרח לשחזר היסטוריה לבין החוויה האישית או החברתית המיידית. ברוב החברות מתקיימים טקסי סליחה וכפרה, אחרי תקופות שבהן באה לידי ביטוי תוקפנות מסוג כלשהו. לאחר המלחמה מתקיים טקס הכרזת השלום. בדרך כלל, כולל השלום בתוכו גם את טקס הסליחה ההדדי על חטאי העבר. טקסים אלו הם לפעמים בעלי אופי פולחני. בני האדם אומרים אז שהם סולחים זה לזה, ההצהרה החיצונית של הסליחה ההדדית, איננה מחייבת שאמנם התקיימה הסליחה הפנימית-רגשית אצל מי מהצדדים, אבל היא יכולה להשפיע לטובה על ההתנהגות הבין-אישית בעתיד.

 

כלומר, אם מתקיים טקס הסליחה, האדם יכול לקיים אותו כפעולה חיצונית, אבל עדיין לשאת בתוכו רגשות כעס, תסכול או כל רגש אחר שאיננו תואם את הסליחה.

 

טקס הסליחה החיצוני יכול להבטיח שלפרק זמן מסוים לא יתחדשו תגובות האיבה בין הצדדים, אבל הוא איננו יכול להבטיח סליחה רגשית פנימית מלאה. סליחה רגשית פנימית תלויה בגורמים רבים, שהטקס החיצוני לא תמיד יכול להשפיע עליהם. טקס הסליחה מושך ומפרק חלק מן האנרגיה שטמונה ברגשות הכעס, אבל לא בהכרח מפרק את כולם. לכן אדם יכול להצהיר שסלח להוריו או לאויביו, אבל עדיין הוא נושא בתוכו רגשות כעס טעונים. יש להדגיש שמצב זה הוא אך טבעי.

 

הסליחה השלמה כמעט איננה קיימת במציאות. משום שגם לאחר שהכעס על הזולת נפרק, עדיין קיימת בחדר התודעה החוויה המקורית, על כל מרכיביה, כחוויה לגיטימית, והיא כוללת בתוכה, בין השאר, את זכרון הכעס וגם את זכרון טקס הסליחה.

 

אדם יכול ללכת כל חייו נושא עימו את רגשות הזעם על הוריו ולטעון אותם אל תוך יצירתו וזהו מצב סביר ומטהר. אם אדם מקיים טקס סליחה חיצוני והוא מרגיש אשמה על כך שרגשות הכעס והתסכול עדיין קיימים בו, עליו לתת ביטוי לרגשות אלו ביצירה. זהו תהליך טוב של טיפול ברגשות.

 

טקסי הסליחה החיצוניים הם הכרחיים להמשך סביר של אורח החיים. הסליחה הרגשית הפנימית היא רצויה אבל איננה הכרחית. חשוב ביותר שלא נטפח בקרבנו רגש אשמה על שאין ביכולתנו לסלוח באופן מוחלט. עם התעוררות מחודשת של הכעס, או של רגש האשמה על שאין ביכולתנו לכבוש את הכעס, יש לתת להם ביטוי מיידי ביצירה - בכתיבה, בציור, במוסיקה, בהגשת טקסט בימתי וכו'. בשורשיהן של יצירות רבות ניתן למצוא את עקבותיהן של מערכות היחסים שיש ליוצר עם אבותיו.

 

(עמ' 149-150)

קישור קבוע

(קטעים מתוך הקובץ: "פרשת השבוע" של תיאטרון החדר)

 

צום

...מהי אותה ההתעלות, או החוויה הרוחנית, שאליה שואפים בני אדם בצום? ביהדות פירושה חיבור טוב יותר של האדם, באמצעות כתבי הקודש, לעבודת האל ביראה. במזרח פירושה ביטול האני והתחברות לזרם האנרגיה הכללית שהיא יסודו של עולם. אף שבבודהיזם גרעין ההוויה הוא זרימה נצחית, הרי למעשה שתי גישות אלו משיקות זו לזו, בתכלית הפולחן שלהן. ביטול האני מצוי ביהדות כמו גם בתרבויות המזרח. שתי גישות אלו הן טוטליות, ביחסן אל האדם. האדם הוא חלק מתוך הגדול ממנו. ההשתתפות בחוויה החברתית של הצום מקנה לאדם את תחושת השייכות. זוהי ההיסטוריה, כלומר הציווי החברתי, בשתי גישות אלו.

 

...בכל המועדים נאסרה רק מלאכת עבודה, אבל מלאכה לצורכי אוכל הותרה בהם. ביום הכיפורים אסורה כל מלאכה. יום הכיפורים אסור אפילו ברחיצה, ואפילו אין לתחוב אצבע במים. התורה, המקפידה בענייני רחיצה וטהרה בכל יום, מחמירה ביום הכיפורים באיסור הרחצה. בבוקר יום הכיפורים נוטלים ידיים רק בטבילת אצבעות הידיים בלבד, אבל להדיח את הפה אסור. אדם העושה צרכיו ביום הכיפורים נוטל ידיו באותו אופן. רק הכוהנים נוטלים ידיים באופן מלא, כי עליהם לשאת כפיים בברכת הכוהנים.

 

...עינוי הנפש בצום הוא עינוי כולל. הרמב"ם אומר שעינוי הנפש הוא עינוי הגוף. הגוף והנפש כרוכים בו יחד. הרב סולובייצ'יק טוען שעיקרו של הצום ביום הכיפורים הם הייסורים שבהם מתייסר האדם. הצום כחלק מהפולחן הדתי, מצוי בכל דת. בדתות המזרח, בדרך כלל נתפס הצום כפעולת זיכוך שאינה כרוכה בייסורים, והם מדגישים את חווית ההתעלות שחווה האדם בצום.

 

מפטיר

במפטיר ליום הכיפורים קוראים בספר יונה. הוא הנביא שברח מפני הנבואה, התגלגל במעי הדג שלושה ימים, עשה תשובה וקיבל עליו את משא הנבואה:

 

וַיְהִי דְּבַר יהוה אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר: קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי: וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יהוה וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֲנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יהוה:

 

יונה אינו נביא במובן המקובל במקרא. השורש "נבא" כלל לא מופיע בספר, כי עניינו לא רק בנבואה, אלא בהגשמת עיקרון הייעוד של האדם. ייעודו של יונה היה "לקרוא על נינווה" ולהזהירה מפני החורבן שעתיד לבוא בעוד ארבעים יום, אם לא ישובו מדרכם הרעה. יונה הוא אדם מאמין, אם כן מדוע הוא בורח מפני הייעוד שלו? רמז לכך נמצא בפסוק האחרון שבספר. אומר האל:

 

וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה (?)

 

במילים אחרות: אתה יונה הכנסת את עצמך לקונפליקט הרסני. מצד אחד, אתה מאמין באל ויודע שחובה עליך למלא את ייעודך. זוהי חובה אלוהית ואינה ניתנת למשא ומתן! מצד שני, אתה חושש מפני העימות עם בני-האדם העושים עוולות.

 

גורלם של בני נינוה נתון בידיו של יונה. אם ידבר אליהם, אולי יחזרו מדרכם הרעה וינצלו. אם לא ידבר, עלול לבוא עליהם חורבן. "ואני לא אחוס על נינוה"? שואל האל. "כן, אחוס!" בתנאי שיקום האדם שיעשה מעשה ויהיה המתריע בשער. לא די באמונה ובתפילה, ואחר-כך בספיקת כפיים ובצקצוקי לשון על עוולותיהם של בני האדם. המעשה שעושה אדם במאבקו בעוולה, הוא הקובע. מעשיך קובעים, נאמר במעמד הר סיני, ומכאן שעשיית התשובה מגלמת בתוכה גם את מעשה התיקון החברתי.


האדם-היוצר יכול לבוא אל יום הכיפורים ובידיו שתי מטרות למימוש: הראשונה היא לקיים חשבון נפש אישי, המחייב הוצאת מסקנות מעשיות באשר להתנהגותו העתידית שבין אדם לעצמו ובין אדם לחברו. השנייה נובעת מהראשונה. עליו להוציא מסקנות מעשיות באשר ליחסיו עם העולם.

 

אצל האדם-היוצר יום הכיפורים הוא דימוי למסע תודעתי מתקן. מסע כזה אכן יכול להתקיים ביום הכיפורים המצוין בלוח העברי, אבל הוא יכול להתקיים בכל יום אחר. המסע הזה מוגדר במקרא כעינוי-נפש. זוהי ההיסטוריה הכתובה של המצוות. אולם בחוויה האישית המיידית של האדם, מסע תודעתי זה, אינו בהכרח עינוי. להיפך, ברגע של הארה אישית, חשבון הנפש הופך להיות חוויה מעוררת של אושר.

קישור קבוע

חיבור חשוב ביותר על היוצר נסים אלוני. ספר מרתק, מצחיק, עצוב, מכיל תובנות מפתיעות וגילויים חדשים. ספר לימוד על אדם ותקופה. באיגרת השבועית אנו מביאים קטעים מתוך הספר (ללא הערות השוליים).

 

מלחמה היא רצח עם המנון ודגל

 

נסים אלוני לא נפרד מעולם מהחייל של מלחמת העצמאות. דמותו של החייל, גיבור סיפורי המלחמה פושטת ולובשת צורה במחזות של אלוני ולעתים מתגלגלת להיות רוצח. הממונה על הסוכן החשאי מקס, במחזה שעיר אחד לעזאזל, המתרחש בממלכת האופל של מרגלות ומרגלים, מבהיר למקס שאין בעצם הבדל בין שליח מנגנון החושך לבין גיבור לאומי שפועל באור יום: "כל עיתון ערב הגון היה בטח קורא לך טינופת... או גיבור לאומי, אם תתפגר באור... פה בחושך אתה שד... וקיבלת רשות להרוג". מקס הוא גלגול של חייל, שליח של הרשות.

 

שעיר אחד לעזאזל מתכתב עם סיפור מלחמת העצמאות של אלוני, ארבעה אנשים. "מדוע היה עלינו להיות השעירים לעזאזל?" שואל החייל בסיפור זה, וחברו החייל מדבר על שד: "קפץ בתוכי שד חדש שמעודי לא ידעתיו". הסוכן החשאי, הוא החייל, הוא השד, הוא השעיר לעזאזל של המלחמות.

 

בשעיר אחד לעזאזל, המוליך אל צליבתו של מקס הסוכן החשאי, חוזר אלוני לעייפות הנוראה שאפיינה את המלחמה, זו שהזכירה לו, כמו שסיפר לידידיו בבית לוינשטיין, את האירוע המוחי. הממונה עליו, המכונה בשם "הקול", מכין את מקס למה שיקרה לו במהלך השליחות: "העייפות תהיה - איך לומר - הילה... תחושה של שליחות... בטח מכינים כבר כיכר שתיקרא על שמך. ואפילו אנדרטה".  

 

מלחמת ששת הימים הייתה המלחמה שבה אמר אלוני לידידו יוסל ברגנר "אנחנו רוצחים", ונפוליוןחי או מת!, שנכתב ב-1970, הוא מחזה המחאה המפורש של אלוני נגד מלחמה שהיא מין פסיכוזה המולידה רצח. "...שום יונת שלום, חמוד שלי, עוד לא המציאה דרך טובה יותר לנצח את המוות מאשר על ידי מוות של אחר! רצח!" אומר נפוליון המת במחזה.

 

זוהי מחאה בציפוי של קומדיה דל ארטה עליזה ומקברית, קרנבל פורע חוק וסדר. פַּנְטָלוֹנֶה שאיבד את בניו מציג את עצמו: "אמיליו פנטלונה... מוונציה... ליצן מאוד ידוע בעבר הקרוב-מאוד והרחוק-פחות... עכשיו אב שכול". "זה די במודה", מעירה ה פּוּלְצִ'ינֶלָה האדומה. "יש הרבה", מוסיפה הפולצ'ינלה הירוקה. "תודה לאל", אומרת הפולצ'ינלה הכחולה.

 

במחזה נפוליון - חי או מת! יוצא נפוליון ממדור המתים, יותר מ-150 שנה אחרי מותו, כדי לתקן את מפלתו בקרב שניהל ברוסיה ב-1812. פנטלונה, ששכל שלושה בנים בקרב הזוהר באוסטרליץ, שוכר את שירותיו של רוצח שכיר, דוֹן בְּרִיגֶלָה, בן עניים זועם מנאפולי, כדי שיביא אליו את נפוליון הפושע, חי או מת. בתמורה יקבל את בתו אַדֶלַיְידֶה לאישה. אבל במהלך המרדף נתקל בריגלה בהמון העתקים, זיופים של נפוליון.

דון בריגלה נהפך לרוצח סדרתי והמסע נמשך שנים, דורות. במהלכו מתאחד דון בריגלה עם דמות נפוליון. דעתו נטרפת מרוב פגרים ותעתועים.

 

בריגלה: אני רוצח.

נפוליון האמיתי: גם אני!

בריגלה: אני בסכין.

נפוליון האמיתי: אני בתותח!  

 

ובהמשך:

דון בריגלה: "נפוליון בונאפרט, אני קורא אותך למלחמה! שנינו רוצחים, נפוליון בונאפרט!"

בסוף המחזה, כאמור, מתאחדים דון בריגלה הרוצח ונפוליון הקיסר והופכים לדמות אחת, כי אין הבדל ביניהם.

 

(המשך יבוא)

קישור קבוע

 אֲנִי קוֹרֵאת בְּשֶׁלֶט חוּצוֹת צִבְעוֹנִי שֶׁ-

כְּדֵי לֶאֱהוֹב צָרִיךְ לַחֲלֹם. 

עַל מוֹשַׁב עוֹר דָּהוּי הַנֶּהָג תּוֹהֶה בְּקוֹל

אֵיךְ נָשׁוּב לְשִׁגְרַת הַחַיִּים לְאַחַר הַחַגִּים.

אֶצְלִי, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת לִי, קֹדֶשׁ

מְעֻרְבָּב בְּחֹל
וְהַחֹל - מוֹעֵד.

קישור קבוע

(נובמבר 2000)

 

לחבר מילים

לבנות משפטים

לבקש בצורה קדחתנית משמעויות -

מתי זה התחיל?

מתי החלה הזרימה, ההתפתחות

תפיחת הרקמות וגידולן

בניית שרירים

ומשחקים תמימים

התעוררות ההכרה

זקפה ראשונה - והפליאה

תיחום חללה של הבמה

חלוקה למערכות

לסצנות

ניסיון בלתי פוסק ללמוד

את חוקי הז'אנר

את יסודות הכוריאוגרפיה

את סוד התזמור

והתזמון

את החידה שבגילוי

חזרות בלתי פוסקות

רגעים של הרמת המסך

שריקות הבוז של הצופים

מעידות ונפילות

רגעי אושר בלתי מובנים

תחושת אובדן

למה לאחרים זה לא קורה?

בהיות ותהיות על המשך המסלול

צלילי סרנאדה אווילית

האימה שבחושך

מהצד השני של הבמה

צלילה לתוך החור השחור

גירוי

אוננות ואורגזמה

מה זה קתרזיס?

מדוע לא חוויתי אותו?

ושמא יש עוד הצלה?

האם ניתן להתחיל את החזרות שוב?

לכתוב טקסט חדש

להפוך את החיים לקרקס

לקברט

למופע אור-קולי

לבית זונות

לגיהינום מענג ושמיים משמימים

להאזין לבָך או לטכנו מרסק את הגולגולת

לזיין את החיים

להזדיין עם המוזות

להתנחם בפורנו רך

לשכב עם פינה בָאוּש

או להעריץ את פֶטיפָה

להעמיד בלט סופני

של חיי איוולת

"לחכות לגודו", להשתמש ב"משרתות"

"להעליב את הקהל"

לחרבן על הכול

להיוולד מחדש

לזכות במקום ראשון במצעד הפזמונים

ללבוש מצנפת משמעות

לשיר המנון צבאי

לדרוך על גוויות

ולקבל תשואות סוערות.

קישור קבוע

נשמות תועות

במדבר

האוטו שלנו גדול וירוק

סיסמאות שחוקות מהבוקר

הווה משובח

הפרופסור אמר אתמול

שאנחנו כל הזמן

חווים את העתיד

כמו עכשיו

כשהשיר עומד להיגמר

ואני שואלת את עצמי

אם יאהבו אותו.

קישור קבוע

החודש בער ודעך לו לאטו,

נפש אחת ניסתה להחיותו.

מזור ותקווה נצנצו בלבה,

חיכתה לתומו של האוד הבוער האחרון.

לא פסחה אף לא על שלב אחד בדרכה המייגעת.

הקיצה עם בוקר, קרומים ועיניים נפוחות.

שבה שעות ארוכות לאחר רדת החשיכה, עיניה עצומות.

 

החודש תם, האפר פוזר,

נפש אחת נפרדה ללא צער.

השלמה וציפייה צדו את מבטה,

זכתה בשלל.

חשכו עיניה הפצועות,

נשברה אז רוחה של הנפש.

חדלה מלהיות דבר מלבד מספרים, מספרים.

 

נפש בוערת על פני אודים עשנים,

יודעת כי הגלגל מסתובב לו,

ממתינה לחשבון חודש נפש.

 

(רן בן עזרא)

קישור קבוע

הנה הם באים

להרוג את התרנגול

בחדר האפור

עומדים חמישה 

שוטר שולף אקדח

תפילת המוות

עוברת בנוכחים

על עוונות יש לכפר

מוקדם ככל האפשר

אך לא הפעם

התרנגול לא ימות

קישור קבוע

עוֹלָמִי כֹּה צַר

שֶׁאֵינֶנִּי בַּר סַמְכָא לְהַתְווֹת קַוִּים שֶׁל מוּסָר

מַצַּב רוּחִי כֹּה הֲפַכְפַּךְ

שֶׁאֵינֶנִּי כֹּה יָמְרָנִי לוֹמַר מַהוּ אשֶׁר אֲמִתִּי

אֲנִי כֹּה מְסֻכְסָךְ עִם עַצְמִי

וַעֲדַיִן נִשְׁאָר בִּי מָקוֹם קָטָן לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי

 

אֲנִי אִישׁ פָּשׁוּט עִם חֲלוֹמוֹת שֶׁל גַּדְלוּת

לְמֵיטַב יְדִיעָתִי אֲנִי קַיָּם

אוֹמְרִים שֶׁאֵין לִי זְמַן וְגַם אֲנִי אָמוּת

שֶׁיָּמוּתוּ כֻּלָּם
מֵהַמָּקוֹם בּוֹ אֲנִי עוֹמֵד, אֲנִי מֶרְכַּז הַיְקוּם

קישור קבוע
סיפור קצר

יואל קורנבלום לא ראה את שיחות הטלפון הרבות שהציפו את מכשיר הטלפון שלו משום שישב בתיאטרון וצפה באדיפוס רקס. זאת אומרת הוא לא בהכרח תכנן לצפות באדיפוס רקס, אבל הטלפנית מהתיאטרון הייתה כל כך נחמדה והיא גם שאלה אם הוא אהב את ההצגה הקודמת, ויואל קורנבלום, שאיש לא שאל לדעתו אף פעם, הודה שלא ממש כי הוא חש שהגבולות שלו נפרצים, והיא כנראה באמת הקשיבה לו ושאלה אילו מחזות הוא אוהב ואז הוא אמר שהוא מתגעגע לאנטיגונה ואז היא אמרה לו שיש אדיפוס רקס והוא אף פעם לא ראה את אדיפוס רקס אבל אשתו לא רצתה לראות אז הוא הזמין רק כרטיס אחד, התלבש יפה, ונסע במונית ליפו.

 

כשחזר הביתה גילה שהייתה שריפה מקצר חשמלי ואשתו והחתול וכל חייו למעשה עלו בעשן. הוא הביט אל תוך האפלה המפוחמת וחש שחייו גם כן עלו בעשן יחד עם דירתו. את הכאב החל מזדחל אולם לא הגיע עד דמעות. ואז הוא חש כאדם רע על כך שהכאב לא מגיע עד דמעות והחל לבכות. השוטרים ניחמו אותו אולם לא היה לו עוד מה לעשות שם והוא החליט שאיננו רוצה להטריד אף חבר וחשב שיבלה את הלילה בבית מלון ומחר בבוקר יתחיל לדאוג לכל אותם אינספור סידורים שישנם כפי שמתקבל ומתחייב מאדם בגילו ובמעמדו.

 

איך באמת אפשר לנחות אצל חבר ומה יגיד להם והפקעלך שלהם אומנם לא יכולים להתחרות עכשיו בפקעלך שלו, אבל יותר מהאופן המקאברי שבו יתחיל כל מגע כזה עם אחד מחבריו המסוגפים והשתוקים אשר מעולם לא נישאו, איש מסיבותיו הוא, הוא חש שאיש לא יוכל להבין את כאבו, לא רק משום שהם מעולם לא היו בזוגיות, אלא משום ההחמצה שהמוות הזה הגיע מאוחר מדי.

אלא שהיה זה יום חמישי והוא היה מכתת את רגליו מאכסניה לאכסניה עד שהגיע למלונית ברחוב טרומפלדור וקיבל חדר בו היו מיטות רבות וטלוויזיה ומספרי טלפונים של זונות שהמתינו לו במכתבה.

 

היו לו הרבה מזומנים, הוא תכנן לקנות לאשתו מערבל של מג'ימיקס וכעת, אוחז בעלון ביד אחת ובארנקו ביד שנייה, הוא ניסה לחשוב האם זה שווה את זה ומה אם מישהו ידע מה עשה בליל מות אשתו. הוא לא בהכרח רצה מין, הוא רצה איזושהי נחמה ומישהו לדבר איתו, לכן הוא ביקש מישהי ישראלית, אבל דבר לא הכין אותו לצנצנת הסחוג שהסתערה על אזור חלציו ברגע שפתח את הדלת.

 

"די, די, תניחי לי", אמר יואל.

"אתה לא מרוצה?", הביטה בו דואגת.

"אשתי מתה הלילה", אמר לה יואל.

"וכבר אתה חוגג?" היא השתדלה לשמור על פנים שלוות אבל הוא ראה את סימני האכזבה על פניה.

"אני רק רוצה לדבר", השיב יואל, מביט בה מתלבשת.

"מילים הן לא התחום החזק שלי", השיבה. "אני יכולה לקחת ממך רק עבור חצי שעה".

"אני רוצה רק שתקשיבי לי, ותגידי מה את חושבת".

"אתה רואה מה אני עושה וחושב שאני אדם מוסרי או משכיל במיוחד."

"זה לא סותר".

"אתה צודק, למעשה אני סטודנטית לפילוסופיה שמממנת כך את התואר".

"אני לא אתפלא אם את לא צוחקת עליי".

"מה אתה רוצה".

"אני רוצה לדעת אם לחלום במשך 40 שנה שאשתך תמות, לייחל להינשא לנשים אחרות, לחשוב על ילדים שאין לך שהיו יכולים להיות שלך,  להתפלל כל ערב לחיות במקום אחר, האם זה עושה אותי אדם רע?"

"אני חושבת שהעונש שלך כבר התחיל. ולהבא תיזהר במה שאתה מייחל לו".

קישור קבוע

שבוע טוב,

גמר חתימה טובה,

נתיטו בדרכים

המדריך לחיים

ברכת שנה טובה מצולמת מתיאטרון שלומי

 

לכל פרקי "יום בחייו"

רק טוב,
בברכה, נתי אורנן
www.ornanati.com 

קישור קבוע

אני בן 37 וחצי, נשוי, אב לשני ילדים משגעים וזה מה שיש לי לומר לזכותי.

בשנתיים האחרונות עבדתי כנגר וגנן. מי שאומר שיש בעבודות האלה משהו מקסים או מגניב, לא עבד בהם. נגרות היא לא התעסקות מגניבה בעץ, יצירה של שולחן או כסא עם פיתוחים מעניינים, אלא עבודה של פועל ייצור שחותך דופק מדביק משייף, משייף, משייף ובסוף מכין ארגזים שהופכים לארונות מטבח או בגדים. וגינון זה לא גיזום עדין של עלי ורד יבשים ואיסוף קליל של עלים זהבהבים שנשרו להם אט אט לאדמה הרכה. זאת עבודה סיזיפית של עקירת עשבים בידיים  באדמה קשה לרוב. קיצוץ פינות הדשא בחרמש כבד ומעלה עשן . כיסוח אין סופי של מדשאות במכסחת דשא מחרישת אוזניים וגיזום מעצבן ובלתי נגמר של גדרות מכוערות ודוקרות, וגם עבודה בפלא הטכנולוגי החדש, המפוח מחריש האוזניים, שמעיף עלים ממקום למקום ובעיקר אבק בקטריאלי לריאות הירוקות שלי.

 

יום אחד אני אשרוף את כל הלכלוכים העצמיים שלי, הם מבזים אותי יותר ממה שאני בזוי לעצמי גם ככה. יום אחד כשאהיה שלם עם עצמי ובמקומי בעולם, כל זה יהיה מגוחך. עשרים שנה שאני יורד על עצמי שאני כלומניק לא מוצלח. בעצם מקבע את עצמי במקום, משכנע את עצמי שאני כזה. עכשיו בהפוך על הפוך אני משכנע את עצמי שאני לא. עבודה רוחנית היא עבודה על אמונה. אין משהו מוחשי לאחוז בו, רק להאמין. כמו שלא רואים את הרוח רק מרגישים ורואים מה היא מזיזה.

 

רונן, קודם כל תפסיק לשנוא את עצמך. אתה המקסימום שאתה יכול בכל נקודת זמן. וזה שאתה לא יכול זה לא באשמתך. עד כאן אליבי. בוא נראה מה אני יכול לעשות כדי להתגבר על הדיסוננס הקוגניטיבי. זה שאומר שאני כשלון, לוזר, אפס, ולא ראוי, אל מול אני גאון, מיוחד במינו, חזק, מוכשר, רגיש, יפה תואר, ומהמם באופן כללי.

 

אני מאמין בשני המגמות הללו באמונה שלמה אבל לא שווה. וכל אחת מהן מבוססת על עובדות חיים. האמונה שאני כשלון מקבלת אישורים כל הזמן, מהחברה, ממקומות עבודה, מתקופות הבטלה… וחוסר הביטחון שאני מכניס הביתה. מתחושת חוסר המימוש העצמי. חוסר מימוש הצד המיוחד הגאון המוכשר שבי. הצד המיוחד - החכם  מקבל ביטוי ותוקף כאן, בכתיבה, במחשבה, בהבלחות שיחה. ממש מעט מדי.

 

אלוהים, לא יכולת לעשות אותי קצת יותר מורכב, שיהיה מעניין?

אלוהים עונה: קצת יותר מורכב זה אשפוז.

מדהים איך אני מצליח להחזיק את החבילה הזאת באופן נורמאלי לכאורה. אני מאפשר רק למספר אנשים להציץ אל תוך התסבוך הזה שנקרא רונן. אני אוהב להיות ככה, בתוך הפלונטר שלי. מצדיק את עצמי, שונא את עצמי, חושב את עצמי, מרחם על עצמי, אני בתוך עצמי אני גר, אוהב להיות בבית, אוהב את המוכר הידוע. אוהב להיות תלוי, נצרך, נזקק מוגבל, קטן, ילדותי. ומנותק. להציק לעצמי, לרחם עלי, לנבוח קצת על הסביבה באיום, כי אני מת מפחד. החיים גדולים עליי.

 

בעוד שנתיים אני אכתוב שוב שאני בן 39 וחצי יש לי שני ילדים, אולי שלושה, הם מקסימים ואני קקי קטן.

איזו דוגמא אני אתן להם? כמובן שעד שהם יבינו בהכרה מי אני ומה אני יעברו עוד עשרות שנים וטיפולים פסיכולוגים וגם אז אהיה להם כל כך לא ברור כמו כל הורה. אבל בינתיים הם יספגו את ריח הפחד שאני מדיף. נכון שאני משחק להם אותה חזק ומכוון אותם, ומחנך, ואוהב באמת, הכי טוב שאני יכול, אבל הריח נספג, אני מסריח מפחד.

 

בילדים שלי אני מחפש תמריץ כדי להפסיק לחיות בפחד ובתחושת כשלון. כנראה שהבנתי שבעצמי לא אמצא תמריצים נוספים שיחזיקו מים או אותי מעל המים. נו טוב שיהיה. העיקר שיקרה כבר. אבל לא יקרה. אני לא מאמין בעצמי בגרוש לא מאמין שאני יכול לממש את עצמי באופן עצמאי, והנה מחשבה חדשה רצה לי בראש, כבר התחלתי לחשוב איך אממש את עצמי דרך הילדים שלי. איזה לוזר. הכנתי לעצמי עכשיו ''מוזלי'' ממש טעים, עם תפוח, בננה, ענבים, ותערובת גרנולה עם גרעינים וצימוקים ודבש. מממ ממש טעים.

 

אני אהיה סופר. אחרי שאתייאש מעצמי לגמרי, הילדים יגדלו או אפילו לפני, כששרון תתיאש ממני, תעזוב אותי ותיקח את הילדים, אני אשב לי בחור שלי עם עצמי, כמו שאני אוהב, ואני אכתוב ואזיין את השכל כמו שאני יודע, ולבסוף יצאו לאור ספרים מקסימים, רגישים, מיוחדים, מסריחים ויפים כמוני. אני אבקש עזרה בלמצוא הוצאה לאור כי כרגע זה נראה לי ממש מסובך ולבסוף והם יצאו להם לאור כמו פרפרים, אני בטוח, או שהם רק ייכתבו כי זאת זכותו של העולם לבחור לא לראות אותי. אבל זה לא משנה. כי אפסיק להיות גולם.

 

(רונן פרידמן)

קישור קבוע
גיורא גודיק, ליליאן אטלן, דוד ברגמן ועוד רבים וטובים

(תיאור של תקופה, במבט מהיום: "מר סליק" בתיאטרון גיורא גודיק בשנת 1971, והשנה בתיאטרון האוניברסיטה)

 

...המפיק של ההצגה המקורית בשנות השישים היה גיורא גודיק. הוא היה אז המפיק הכי גדול בישראל. הוא היה "ברודווי" שנחתה באולם "אלהמברה" ביפו...

 

...המחזאית ליליאן אטלן שבתה את לבו. לשניהם עבר משותף, קוד אישי ותודעה משותפת. המחזה "מר סליק" לא היה מסוג הדברים שצפוי כי גודיק יפיק. הוא החליט לעשות זאת "בשביל הנשמה" לא בשביל הכסף. ההצגה הזאת הייתה עבורו "נר נשמה" כפי שאמר פעם. חיים שלמים עברו עליו עד שמצא את קולו האישי ב"מר סליק".

 

דוד ברגמן, ניצול שואה, ביים את המחזה לראשונה בבלגיה. זה היה מקרה בוחן בשבילו. כשהגיע לישראל ידע בדיוק כיצד ההצגה אמורה להיראות. שלושה ניצולי שואה מעלים לראשונה בישראל של שנות השבעים את המחזה הפיוטי על ילדים במשאית המוות. איש מהם לא חשב במונחים של הצלחה כלכלית. כי כלכלית זה היה אז הימור אבוד...

 

בימים אלו הופיע באתר התיאטרון היהודי העולמי, התרגום לאנגלית של המאמר מאת אמיר אוריין: מר סליק ומחלת היבשה (קישור).

המאמר הופיע לראשונה בעברית באיגרת השבועית של תיאטרון החדר, ביום 24.6.2010.

קישור קבוע

על תיאטרון החדר במהדורת החדשות "סדר חברתי 7":

"בית הספר למשחק ובימוי של תיאטרון החדר מכשיר יוצרים לכל סוגי המדיה.

לעומת זאת, הצגות תיאטרון החדר הן בבחינת תיאטרון מעבדה"

בפייסבוק: http://www.facebook.com/video/video.php?v=1563734182515

ביוטיוב: http://www.youtube.com/watch?v=YccJaGbuSnM

קישור קבוע

אני סופר את השעות. עוד מעט מתחיל יום כיפור. פחד אלוקים. בכל שנה אותו סיפור. דממה קשה והקשבה דרוכה. שבת שבתון נאמר שם. מה שבת? צום יום כיפור דוחה אפילו עונג שבת ומהו עונג אם לא ארוחה דשנה.

וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם (ויקרא טז, 29).

ומה אני? גר? מה יהיה? המקרר יהיה סגור ובפינת האוכל הקערה תהיה ריקה. אני לא אעמוד בזה. כלב עזוב ומורעב בישימון מדבר וציה. רק מלחשוב על זה נפשי מתענה. אתם אומרים שהצום טוב לבריאות ויפה לחשבון הנפש? לא אצלי. אצלי בטן מלאה טובה לבריאות וטובה לחשבון הנפש. שהרי זה העניין: חשבון הנפש.

אני מאחל לכם צום מאתגר וחשבון נפש נכון. ואם אתם לא צמים תחשבו גם עלי ותגניבו לי איזו עצם. עצם אמרתי? סתם דימוי. ארוחה.

ותעשו לי טובה. תגניבו לי בסתר. אלף, כי מה שבסתר זה לא בין אדם לחברו, אלא בין אדם לקונו ועם קוני יש לי יחסים טובים מאד, ובית, כדי לא לגרום לשומרי מצוות מפח נפש, כי לא טוב לבטל אונם וזמנם של הצמים ולעצבן אותם במחשבות תסכול וזעם על מי שלא צם, וגימל, שלא יחשבו שעושים להם דווקא, ודלת, "מים גנובים ימתקו" וזה לא צריך פירוש. אז תגניבו.

שיהיה לכם יום כיפור נכון כלבבכם ואיש באמונתו יחיה וגם כל היצורים שברא.

שלכם באהבה
- תיאודור

קישור קבוע

השפה היא כלי ליצירת קשר. מהות הקשר תלויה גם בניסוח הדברים. תבניות הלשון שבהם משתמש הפרט מלמדות על תמונת עולמו, אופיו, העדפותיו, משאלותיו.

שפה שיש בה ריבוי של שלילת דבר, שלילת הזולת, התנשאות, זלזול וכדומה, היא סימפטום אישי ו/או חברתי לתודעה הזקוקה לתיקון. ברובד המעשי המיידי, שיח בעל אופי תוקפני יוצר תגובת שרשרת המרבה תסכול ומתישה את הדוברים. לא תמיד נשמעים הדברים לדוברים כשלילת דבר וכדומה. לפעמים, מתוך הרגל, המדברים כלל אינם מודעים למרכיב התוקפנות המגולם בהם. שימוש במטבעות לשון חיוביות, משרה אווירה רגועה, מאפשר שיח בונה ומסייע בתיקון מצבו של האדם.

לשון מתסכלת היא  מה שאומרים כדי שלא לומר את הדבר עצמו, או כדי להתחרות עם הזולת, או כדי להילחם בו. זו תופעה אופיינית לתרבות מבולבלת, הנמצאת במצב של מבוכה וחרדה.

תיקון לשון אינו רק תיקון שיבושי לשון, אלא הוא גם מה שראוי לומר בחברה הנמצאת במצוקה תרבותית, כדי לסייע בריפוי עצמי ובריפויה של החברה. אם נתקן תבניות לשון, נסייע בריפוי אישי וחברתי.

מה ראוי לעשות? למעט בשלילה. להרבות בחיוב. לדייק בכוונה.

 

דוגמא אחת: "לא!"

היה מי שמצא ש"לא" היא המילה הנפוצה ביותר בשפה העברית. ישראלים מרבים להשתמש בה כמילת חיבור בדיאלוג. בתפקידה זה אין לה שום משמעות, למעט הצורך של מישהו להכריז באמצעותה על רצונו לומר משהו. בדרך זו קיים פוטנציאל נסתר ליצירת התנגדות בזולת ועל כן ראוי להימנע מהשימוש בה בהקשר זה.  

א': "מזג האוויר נאה".

ב': "לא, הוא מצוין!"

מה ביקש ב' לעשות אם לא להסכים עם דברי א'. אם כן, מדוע להקדים ולומר "לא"?

בהתאם לשיחה אפשר לומר לא כתשובה לשאלה מתאימה.

בהתאם לכך אפשר גם לומר: כן.

קישור קבוע
נא לעבור לדף: אודישנים דרושים
קישור קבוע
חברי תיאטרון החדר מציעים

שלי גורל: הדרכה לזמרים וזמרות יוצרים

נקודת המפגש בין שחקנית לזמרת, יוצרת את הפרפורמרית. איך להפוך ממבצע לפרפורמר.

פענוח שירים ואופן הגשה מתוך עולם הדימויים הייחודי של היוצר.

חיבור לרגש, לרגע ולעוצמות האישיות בשיטת "שיטת אוריין – המעגל הפתוח.

בניית רפרטואר דמויות להגשת שירים.

מגנוט הזדמנויות למימוש, גיבוש פרסונה וחזון יצירתי לקראת יציאה לעולם.

הכנה מנטאלית להקלטות והופעות, הדרכה וליווי.

כלים להנהגת הרכבים למעוף יצירתי ממוקד.

במפגשים אישיים. למפגש היכרות: 0545-362020. goralsh@gmail.com  

-------------- -------------- --------------

קורס וידאואקט

נפתחת ההרשמה לקורס וידיאואקט המחזור החמישי

יוצרים הרוצים ללמוד עשיית סרטים עלילתיים או דוקומנטריים, ליצור סרטים במסגרת קבוצתית, להתפתח כיוצרים באמצעות הוידיאו, מוזמנים לקבוע פגישת היכרות ויעוץ חינם.

עריכת וידאו על תוכנת עריכה מקצועית. צילום וידאו ותאורה. כתיבת פרויקט דוקומנטרי, הכנת ראיון דוקומנטרי. פיתוח שפה קולנועית. (עבודה עם סטוריבורד, כלים לכתיבת תסריט).

הקלטת קול. כתיבת ובימוי ראיונות דוקומנטריים. הנחיית שחקנים.

בימוי דוקומנטרי ועלילתי עם דגש על גישה אישית וחברתית בתהליך היצירה ועל פיתוח גישה עצמאית בעשיית וידאו. באווירה יצירתית, עניינית ותומכת.

נגישות לציוד טכני וליווי אישי לפרויקטים.

36 פגישות שבועיות אוקטובר / יוני במרכז תל אביב

דמי השתתפות: 400 ש"ח לחודש.

לפניות/פרטים נוספים: guydvd@gmail.com  , 0544949831

אתר: http://www.wix.com/guydvd/guydvd

-------------- -------------- --------------

מאייה אלרון: שעורי פרפורמנס לזמרים, שחקנים ונגנים

שיעורים פרטיים לשיפור ההופעה והביצוע על במה, בהקלטות וצילומים, באודישנים ובחזרות.
ללמוד להשתמש ביכולות שלך ובכל מה שיש לך, ולא לתת לדברים אחרים להפריע לך לתת את ההופעה הכי טובה שלך. ליוצרים מקצועיים ולמי שרוצים להיות מקצועיים.
מאייה אלרון - בוגרת קורס השחקנים והמנחים, שחקנית ומנהלת מוזיקלית בתיאטרון החדר
מוזיקאית-פרפורמרית וזמרת-כותבת, בוגרת ביה"ס רימון ומדריכה מוסמכת בשיטת גרינברג, טל': 052-3519536,  
mayaelron@gmail.com

-------------- -------------- --------------

שרון שלומי: קבוצת מחול מסוג אחר לנשים

שרון שלומי, יוצרת האנסמבל "קוקייה", מורה לתיאטרון-מחול אוריינטאלי - מחול מסוג אחר, פותחת קבוצה חדשה: לכל אחת יש הריקוד שלה, ריקוד הנובע מתוך מודעות לגוף וחיבור לביטוי ולרגש. בשילוב למידת טכניקת המחול האוריינטאלי וההבעה התיאטרלית.

הקבוצה עובדת בסטודיו "מוסך הגוף", רחוב פרנצויז 12 (סלמה פינת קיבוץ גלויות), יפו. עלות השתתפות בקבוצה - 200 ש"ח לחודש. מספר מקומות מוגבל.

לפרטים והרשמה: 0545-335135 , sharonlola@gmail.com

בברכה, שרון

-------------- -------------- --------------

עינבל מרום - תיאטרון מודע פותח סדנת "קול ביטוי"

בהנחיית עינבל מרום

(שחקנית ראשית במחזה דם מאת ובבימויו של אמיר אוריין, מ-1999 ועד היום).

"קול ביטוי" סדנה להגדרה עצמית, ביטוי אישי ופיתוח מיומנויות משחק. מה בסדנא:

שיטת המעגל הפתוח, תרגילי תיאטרון מודע, פסיכודרמה. 20 מפגשים, 5 חודשים. קבוצה אינטימית. פגישת הכרות חווייתית ללא תשלום. פרטים בטלפון: 052-606-4756,

-------------- -------------- --------------

אילן רוב - טיפול אישי וקבוצתי

אילן רוב, עובד סוציאלי קליני ומנחה קבוצות מוסמך, עוסק בטיפול אישי וקבוצתי.

טיפול אישי: סיוע בהתמודדות עם דיכאון, חרדה, משברים. העצמה בתחומי תעסוקה, זוגיות, משפחה. טיפול בהומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרס. טיפול קבוצתי: קבוצות להתפתחות אישית וליחסים בין אישיים. ליצירת קשר: 054-4906279. Ilan.rov@gmail.com 

-------------- -------------- --------------

סדנת כתיבה בהנחיית אסנת ראם

שחקנית יוצרת ומשוררת

פרסמה ב"הליקון", "קשת החדשה", "כרמל", "שבו", ועוד. מהזוכים בתחרות "שירה על הדרך" 2008. מפגשים אחד לאחד – עבודת סדנה להסרת מחסומי יצירה ולגירויים לכתיבה (רצף מילולי, זיכרון, חלום, דמיון מודרך, ועוד), עריכה קריאטיבית. טל': 0523-230588, alma3@netvision.net.il

-------------- -------------- --------------

רן בן עזרא - שירותי כתיבה ועריכת תוכן

כתיבת טקסטים, שכתוב, עריכה והגהה, גם לתוכן ספרותי ולתיאטרון. הנחה תינתן למכותבי האיגרת. לפרטים ויצירת קשר: רן - 052-5284234. info@run-content.com
www.run-content.com

-------------- -------------- --------------

רני אמיר: אקשן תרפיה

המטופל הוא סיפור המחזה. מיטת הטיפולים היא הבמה.

האינטואיציה משכתבת את ספר הבימוי ורגע טיפולי אחד מוביל לבא אחריו.

הטיפול מתבסס על הקשבה. התחושות שעולות בי מתוך ההקשבה

מנחות את הפעולות, המשלבות מגע, לחיצות, תדרי קול והילינג על ומעל.

הטיפול מתאים למגוון רחב מאד של צרכים: מבעיות רפואיות ועד צורך בשקט ואיזון

משך הטיפול בין ארבעים וחמש דקות לשעה והוא מתקיים בבית המטופל.

לאנשי החדר הטיפול הוא במחיר של 150 ₪ בלבד

מעט על עצמי:

רני אמיר, הילינג, נשימה מעגלית, טרייגר, רפלקסולוגיה ועוד.

לשעבר מנהל מכבי טבעי ברעננה. היום איש החדר.

אשמח לענות על שאלות ולתת פרטים נוספים: 050-8801163 .

-------------- -------------- --------------

שרית פוקס - אימון אישי

צמיחה אישית אחרי משבר: אובדן, פרידה, פיטורין, וכן התמודדות עם חולה במשפחה או הורה מזדקן ואף חסימה יצירתית (היתקעות בזמן תהליך יצירה).

שיטת אימון רב ממדי, אוניברסיטת ת"א, החוג לעבודה סוציאלית,מגמת פסיכותראפיה 

טל: 052-341-133  מייל:  saritfx@netvision.net.il

פגישת הכרות ללא תשלום לשם בדיקת התאמה לשיטת טיפול אימוני מאסכולת אוניברסיטת תל אביב

-------------- -------------- --------------

ליאת דיין - אמנות קבלת החלטות

ללמוד לקבל החלטות זוהי אמנות.

אם אתם נמצאים בצומת דרכים בעבודה, במערכות היחסים, ביחס לסביבת מגורים  או אם אתם מתלבטים ומרגישים תקועים ביחס לפרויקט אישי יצירתי שאתם מפתחים: אם אינכם בטוחים אילו סצנות צריכות להיכנס למחזה, האם נכונה הנחיית הבימוי החדשה שנתתם, מהי הדמות שאתם עובדים עליה ואיך נכון יהיה להציגה, כיצד לעבוד עם שחקן מסוים או איך צריכה להסתיים הסצנה החדשה שכתבתם, באמת שאין צורך לשבור את הראש.  

התקשרו אליי ובאמצעות טכניקת השאלה לחשיבה יצירתית ושיטות נפלאות נוספות, תוכלו לקבל בהירות חדשה ואת הצעד הבא מונח לפניכם בפשטות.

ליאת, 052-5201718 havara@gmail.com   

(מספר פגישות מומלצות: פגישה אחת עד שלוש פגישות).

*הנחה מיוחדת לחברי תיאטרון החדר.

-------------- -------------- --------------

קישור קבוע

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה
מתקיימת ביום ו', 24.09.2010, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כ"מקום פרטי"

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818

להתראות,
אמיר

 

ליהוק
שירות מיוחד של תיאטרון החדר
לתלמידי קולנוע וטלוויזיה: סיוע בליהוק שחקנים לסרטים.
השירות ניתן ללא תשלום. טל': 03-5171818 , amir@roomtheater.co.il

 

 

תיאטרון הסמטה

מנהל אמנותי: אבי גיבסון בראל איש החדר

למשפחת תיאטרון החדר כולל חברי האיגרת השבועית: כרטיסי הנחה!

תיאטרון "הסמטה"- רחוב מזל דגים 8, יפו עתיקה,  http://www.hasimta.com  

טלפון להזמנות: 036812126.  פקס: 03-6814024
hasimta.theater@gmail.com

-------------- 

 

אחותך - מחזה מוסיקלי

הזירעון והביצית, חכמה ובינה, הכותב, הבימאית, נפגשו בחדר אצל אמיר בדרך לפסטיבל עכו.

רגע לפני עכו - הצגת הרצה בירושלים!

אלוהימה - הילה שרעף גלסר - בוגרת תיאטרון החדר, מופיעה ב"בפנוכו" וב"יומן ההיריון שלי".

אחותך הקטנה - דורית אבנט - בוגרת תיאטרון החדר, מופיעה ב"מילות מפתח".

יהודית - נורית אטיאס - בוגרת ניסן נתיב, מופיעה ב"הנערה שלא ידעה לכרוע ברך".

האדמו"ר - עופר גולני - הכהן הגדול, אלטרנטיבה, כת השפן.

קלידים - מיקי בוסידן.  בס - נועם ברטוב. נגנים בוצינא

ביום שלישי, 21 בספטמבר, בתיאטרון המרתף, סמטת פטרסון, עמק רפאים 6, בשעה 21.00. מומלץ לחנות בחניון של גן הפעמון, בתחילת עמק רפאים.

ע"ב שקל כניסה אך יש הנחה ל מ"ב שקלים למי שמציין כי הגיע דרך איגרת החדר.

כרטיס הכניסה הינו ספרון המכיל את הטקסט המלא ותמונות, גם אחת של אמיר עם חתול.

 

ז'טם מון אמור

(ישראל 2010) בימוי: אביגור וייל (83 דקות, עברית) (83 min., Heb)
משחק: אביגדור וייל, איריס הרפז
- שחקנית תיאטרון החדר, אשר ברנשטיין.
סרטו החמישי של הבמאי אביגדור וייל. דרמה המתארת
את קורותיו של ארי קורצוייל, אדם החווה את חייו דרך המצלמה. הוא מצלם באובססיביות כל מפגש, כולל את חיי היומיום שלו עם אשתו האהובה דניאלה. גם כהומלס הוא ממשיך לצלם באובססיביות, לתעד את מצוקותיו ברחוב. האם יצליח ארי קורצוייל מתישהו להפוך תיעוד זה לסרט?

ההקרנות הקרובות בסינמטק 2, תל-אביב:

23 בספטמבר 18:30.

 

ספר חדש של ד"ר אריה סובר

"מחזות - קומדיה, אבסורד, סאטירה"

בהוצאת אסף מחזות של אוניברסיטת ת"א בשיתוף הוצאת כרמל ירושלים.

ניתן להזמינו בחנויות הספרים או בהוצאת כרמל 02-6540578

ניתן לקרוא על הספר באתר הבא: האגודה הישראלית לחקר ההומור - ספרים

כמו כן מצויים באתר ספרים נוספים שעוסקים בחקר ההומור.

חברי האגודות האקדמיות השונות שמתעניינים בתחום חקר ההומור

מוזמנים להצטרף כחברים באגודה הישראלית לחקר ההומור. הרישום מתבצע באתר האגודה.

בברכת שנה טובה!

ד"ר אריה סובר, יו"ר האגודה הישראלית לחקר ההומור 

 

 

קול קורא: האגודה הישראלית לקידום חקר התיאטרון

ספטמבר 2010, תשרי תשע"א

לחברי האגודה הישראלית לקידום חקר התיאטרון - שלום רב ושנה טובה,

עם כניסתי לתפקידי שמתי לי למטרה לעודד פעילות לימודית ומחקרית של חברי האגודה הישראלית לקידום חקר התיאטרון במרוצת השנה כולה, ולא רק במועד הכנס השנתי. ודומני שכחוקרים ישראליים מוטלת עלינו בראש ובראשונה המשימה להקדיש עצמנו לחקר התיאטרון והמופע המקומיים, הגם שכל יוזמה בנושא אחר תבורך.

היוזמה המוצגת להלן היא פרי תכנון של ד"ר שלי זר-ציון, מנהלת המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה מיסודו של שמעון לב-ארי (ארכיון התיאטרון הישראלי באוניברסיטת תל אביב) ושלי. הרעיון הוא להקים קבוצת עבודה  שבה ישתתפו מן החוקרים הבכירים בארץ ותלמידים לתארים מתקדמים מכל מוסדות ההשכלה בארץ. הקבוצה תפעל בהתאם למפורט בהצגתו המורחבת של הנושא דלהלן. המעוניינים להשתתף יפנו בדוא"ל לשלי זר-ציון (szerzion@tauex.tau.ac.il 054-4708421).

בברכת שנה טובה, חגים וזמנים לששון,

גד קינר

יו"ר האגודה הישראלית לקידום חקר התיאטרון, gkenar@post.tau.ac.il

 

אמנויות המופע בתקופת היישוב:

סוגיות בהיסטוריוגרפיה, אידיאולוגיה ופואטיקה של תיאטרון

אמנויות המופע החלו להתפתח בשלהי המאה ה-19 ביישוב היהודי בפלסטינה. הן הפכו עד מהרה לזירה תוססת שהביאה לידי ביטוי את התרבות הרב קולית אשר התפתחה בארץ בתקופת היישוב. כידוע, כבר בעשור האחרון של המאה ה-19 הועלו הצגות עבריות בבתי הספר בירושלים ובמושבות. החל מ 1905 פעלו קבוצות תיאטרוני חובבים ביפו, חיפה וירושלים ולמן ראשית שנות העשרים החלו לפעול מסגרות שונות של תיאטרון מקצועי, בניצוחם של דוד דוידוב, מרים ברנשטיין כהן ואחרים. עם הקמת תיאטרון אוהל ב 1925 והשתקעותה של הבימה בתל אביב ב- 1931, הפך התיאטרון הרפרטוארי לממסד תרבותי ואמנותי מרכזי בחיי הרוח של היישוב, אשר טיפח אסכולות של משחק, בימוי ועיצוב במה. לצד התיאטרון הממוסד עוצבו מודלים של מסכתות לאומיות וחינוכיות,  תיאטרון הילדים פרח תוך חיפושים סגנוניים ואידיאולוגיים מתמידים, ולהקות סטיריות דוגמת הקומקום והמטאטא קראו לא אחת תיגר על הנהוג בזרם המרכזי של התיאטרון. תחומי המחול והתנועה שגשגו אף הם, עם יוצרי מחול מודרניסטיים כברוך אגדתי, מרגלית ויהודית אורנשטיין, גרטרוד קראוס ואחרים. האופרה והתיאטרון המוסיקלי התבססו בארץ בשנים אלה, עם פועלה של האופרה הארץ ישראלית בניהולו של מרדכי גולינקין. בד בבד, פעלו גם יוצרים אלטרנטיביים,  בדרנים, ומפיקים שנותרו עלומים כמעט לחלוטין.

 

אמנויות המופע התמודדו בשנים אלו עם חיפושים סגנוניים המשלבים בין המרחב התרבותי האירופאי שבו צמחו יוצרי התיאטרון, ובין דיאלוג סוציו-אמנותי מתהווה עם המרחב התרבותי בפלסטינה. היו אלו שנים פורמטיביות בהתפתחות אמנויות המופע בישראל, שנים אשר בהם עוצבו הנרטיבים המכוננים של התיאטרון הישראלי. למרות חשיבותה הרבה של תקופה זו, טרם נכתב מחקר רב-צדדי ושיטתי אודותיה תוך התכתבות והזנה פוליפונית בין קולות מחקריים ונושאיים שונים בהקשר-אב זה . מאמרים שונים טיפלו באספקטים נקודתיים באמנויות המופע בשנים אלה, אך טרם נדונו יחסי הגומלין בין אמנויות המופע השונות, תוך התייחסות למצב התרבותי של חברת המהגרים יהודית רב לשונית בפלסטינה, וההיבטים הסוציו-פוליטיים המורכבים הייחודיים לעיצוב נרטיב לאומי, שבאו לידי ביטויים מגוונים באמנויות המופע. אחד מתחומי המשנה העשויים להידון בהקשר זה הוא הפעילות המופעית הפלסטינית באותה תקופה, וזיקות הגומלין הישירות והעקיפות של תרבות הבמה העברית והיהודית עמה.

 

האגודה הישראלית לקידום חקר התיאטרון בשיתוף עם המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה באוניברסיטת תל אביב קוראים לכינוסה של קבוצת מחקר, אשר תפעל לקידום תהליך ההשלמה של חסר מחקרי זה. הקבוצה תיפגש אחת לחודש, ותדון בהיבטים שונים של אמנויות המופע בשנים האמורות. בכל מפגש יציג אחד החוקרים סוגיה המעניינת אותו, והקבוצה תדון בנושא תוך עיון משותף בחומרים ארכיוניים ובמאמרים רלוונטיים. הקבוצה תציג ממצאי ביניים ותזות מתקדמות במסגרת מושב בכנס השנתי, תוך שאיפה לכנס את פרות העבודה בפרסום אקדמי שיעמוד לשיפוט כמקובל. אנו רוצים להדגיש, כי אין כל כוונה להגביל את העיסוק המחקרי למרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה באוניברסיטת תל אביב.

 

בין הנושאים המוצעים לדיון (לדוגמה בלבד, אין כל מניעה להציע נושאים אחרים ונוספים)ׂ:

- היבטים סוציו-אמנותיים ואידיאולוגיים של המופע

- המוסדות התיאטרוניים ואופני ניהולם

- יוצרים מרכזיים בתחומי אמנויות הבמה: מחזאים, בימאים, מעצבים, שחקנים,

- תיאטרון חינוכי, מסכתות, וטקסים אידיאולוגיים

- תחומים וז'אנרים באמנויות המופע: תיאטרון ילדים, מחול, סאטירה, בידור, אופרה והמופע המוסיקלי,

- יחסי שוליים ומרכז בתיאטרון

- מעתק תרבותי ופואטיקה פרפורמטיבית

- סוגיות של מגדר ורב תרבותיות במופע הארצישראלי

- רב-תחומיות ובין תחומיות במופע הארצישראלי

מצפים להיענותכם ותגובותיכם.

פרופ' גד קינר, יו"ר האגודה הישראלית לקידום חקר התיאטרון,

gkenar@post.tau.ac.il 

ד"ר שלי זר-ציון, מנהלת המרכז הישראלי לתיעוד אמנויות הבמה,

szerzion@tauex.tau.ac.il

 

 

Fade

הנה זה מגיע!  לאחר שנים!

אסור לכם להחמיץ!

מוכרחים לבקר בפסטיבל עכו, בחול המועד סוכות, כדי לראות את...

Fade - מופע הפרידה של רענן פררה ורועי נווה

פסטיבל עכו - האולם הלבן

(רועי נווה)

 

 

הסימפוזיון המרכזי

של פסטיבל עכו 2010 מציג:

"אנחנו והחרם התרבותי על ישראל"

(התיאטרון האלטרנטיבי מול הקריאה לחרם תרבותי על ישראל)

פסטיבל עכו לתיאטרון אחר מהווה באופן מסורתי זירה  של אמני תיאטרון אופוזיציוניים לסדר הקיים הפוליטי, החברתי והתרבותי. מופעי תיאטרון, שהועלו במרוצת השנים  בעכו, אתגרו מושגים, אמונות ואתוסים מרכזיים בחברה הישראלית.

דווקא בימים הקשים הנוכחיים - כשישראל הרשמית והלא רשמית מבודדת יותר מאי פעם - עובר כובד המשקל של המחאה אל מחוץ לגבולותיה של המדינה.

אמנים ישראלים נתקלים בחומה ההולכת וגובהת בינם לבין קבוצות ואישים המחרימים את ישראל ואת אמניה, בתוך ומחוץ לגבולות המדינה.

איך זה קורה לנו? מדוע נחלשה המחאה על במות התיאטרון הישראלי? האם התגובה הראויה לעוולות השלטון היא חרם? מי רשאי להחרים את מי? האם אנחנו ראויים לחרם? ואם מחרימים - למה רק את ישראל?

השאלות תהיינה נוקבות, והתשובות עליהן,לא דווקא מוסכמות.

יגיבו ותיקים בתיאטרון הפוליטי בישראל ובשטחים: הסופר והמחזאי יהושע סובול, השחקן ומנהל "תיאטרון החופש" בגנין, ג'וליאנו מר, העיתונאי והמחזאי עלא חליחאל, איש התיאטרון פיראס, הבמאי ויוצר התיאטרון דודי מעיין, אשת הספרות אילנה המרמן והמוסיקאית אלה שריף. ינחה: עודד קוטלר.

פסטיבל עכו, אולם המגדלים, 27/9, בין 12-14.

 

 

המרכז לתיאטרון עכו

מנהלים: סמדר יערון, מוני יוסף, חאלד אבו עלי

www.acco-tc.com , טל': 04-9913834, 04-9914222, 050-4633433

עדכונים שוטפים באתר התיאטרון: http://www.acco-tc.com  

 

 

הקבוצה ביפו

מנהל אמנותי: איתי יטוב איש החדר

הקבוצה ביפו, בית ספר עצמאי למחול, רחוב קדם 109, יפו (במרכז הקהילתי הערבי-יהודי), לפרטים והרשמה לחץ כאן. טל': 03-6595961, אתר אינטרנט: http://www.hakvutza.org.il 

 

 

יומן אזרחי

עורך: גיא דוידי איש החדר

כל יום שלישי ב - 22:30 ערוץ 98 בכבלים ובלווין

(ש.ח - ראשון ב-10:30 בבוקר )

לתגובות על התוכנית או להצטרפות לקורסי הוידיאו

לשלוח מייל לכתובת : yoman.video@gmail.com

"שבת בבוקר" סרט עלילתי קצר של נועה לרנר. לצפייה בסרט.

מבחר מתוך קטעי היומן – באתר אקטיבי.

לארגונים ואנשים המעוניינים לשדר סרט וידאו במסגרת התוכנית או לפניות, תגובות והצעות ניתן לפנות במייל – yoman.video@gmail.com

להצטרפות לקבוצת התפוצה של "יומן אזרחי" בגוגל ללחוץ כאן: videodiaries

(גיא דוידי) 

 

קדימונים למופעים

רוצים שיכתבו עליכם קדימון בעכבר העיר, תיאטרון / מחול / אופרה / בין תחומי?

פנו אל אייל מלובן (לא כרוך בתשלום): eyal.meluban@gmail.com , eyal.hair@gmail.com

--------------

תיקון מחשבים

שחר נגר, 050-7648002. nshachar@bezeqint.net

--------------

שיפוצים

יניב מויאל משפץ דירות ובתים.

הנחות למכותבי האיגרת השבועית של תיאטרון החדר: 0523-868338.

--------------

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

לכתוב אלינו אל: amir@roomtheater.co.il

ולבקש מונולוגים ו/או דיאלוגים.

קישור קבוע
תיעוד אקראי של תגובות

"מכתב השחקנים" - המשך

 

הנדון: חרם אינו תרבות

גילוי דעת של אגודת הסופרים העברים

נוסח תמציתי מקוצר

שזכה לתמיכת רוב חברי הוועד המנהל של אגודת הסופרים העברים

30 באוגוסט 2010

הספרות העברית הלכה תמיד לפני המחנה, וראתה עצמה כספרות שבאה לבטא מציאות ולעצב מציאות. אבל, מעולם לא עשתה זאת באמצעות החרמת חלק מהעם. אמנים רשאים להביע דעה, אמנים צריכים ליצור אמנות אך אסור להם להפלות קהלים על רקע פוליטי.

סופרים מטבע הדברים חלוקים בדעותיהם, וכך גם האמנים כולם, אך אין זה מקנה להם את הזכות להחרים קהלים הזקוקים לאמנות, בשם המאבק בשלטון.  ישראל זקוקה בשעה זו לסנגורים לא לקטגורים, וחרם על צרכני תרבות אינו תרבות.

אגודת הסופרים העברים קוראת לכל האמנים באשר הם להרבות באמנות ולא

במחנאות פוליטית ובשנאת חינם. לא זה הדרך!

בברכה,

בלפור חקק, יו"ר

אגודת הסופרים העברים

בלפור חקק כתב על כך גם ב"ניוז 1":

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-51536-00.html?tag=18-30-21

 

מירנדה תומכת בחרם האמנים על אריאל

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,720,209,54390,.aspx

 

עובדי הבימה נגד "מכתב השחקנים"

וואלה: http://e.walla.co.il/?w=/6/1730833

 

והמשכיל בעת ההיא יידום

(פרופ' בן ציון מוניץ, אוניברסיטת תל-אביב, מגיב למכתבם של עובדי הבימה)

8.9.2010

יקיריי,

אינני מצפה מכם לסרב לאפשר לתיאטרון להופיע באריאל - הלא אתם בסך הכול ממלאים הוראות ואינכם אחראיים לתוצאות הפוליטיות של מעשיכם ומחדליכם. ואולי אני טועה והגינוי שלכם לשימוש בתיאטרון לצרכים פוליטיים, הוא עצמו יש בו משום הבעת עמדה פוליטית? האם אין בפרסום הגינוי שלכם לאמנים, הנוהגים לפי צו מצפונם, משום סתירה לקביעתכם שעל העשייה התיאטרונית להיות מנותקת מן הפוליטיקה? ותהיה נוספת: האם אין בעצם קיומן של הצגות באריאל משום מעשה פוליטי של מתן לגיטימציה לכיבוש ולמפעל ההתנחלויות? חוששני שלדידכם האיסור על מעורבות פוליטית חל רק על כזו שהיא מחוץ לקונצנזוס הפוליטי.

אני רוצה להציע פרשנות נוספת, מדאיגה לא פחות לטעמי, לגילוי הדעת שלכם - בסך הכול אתם מנסים להבטיח שהממשלה לא תעניש את התיאטרון במקום הכי כואב, קרי בכיס. והלא הפרנסה קודמת לכל ובשמה מותר לחצות כל גבול מוסרי...

אם באמת ובתמים אתם סבורים שאתם פטורים ממעורבות פוליטית הייתם צריכים לגזור על עצמכם שתיקה, שהיא, כמאמר חז"ל, סייג לחכמה.

וטעם נוסף מדוע ראוי היה שתמנעו מהתבטאותכם המיותרת הוא שהדבר מעמיק את הקרע והניכור בין השחקנים ויוצרי ההצגה לבין הטכנאים ואנשי המנהלה, וחבל.

בברכת שנת שלום ויצירה,

ידידכם בנצי מוניץ

 

הטעם הרע

(יעקב סליב, מעצב תאורת במה, מגיב לדבריו של בן ציון מוניץ)

8.9.2010

בנצי שלום.

התשובה הסתומה ביותר בוויכוח פוליטי, זו שהנותן אותה כבר לא רואה ולו דבר אחד בעל טעם לאומר ליריבו היא: "סתום ת' פה!" וככזו היא מחייבת תגובה ולו רק בשל תוכנה.

אין בכוונתי לסנגר על עובדי הבימה או חותמי מכתב היוצרים. אין אני שותף לדעותיהן של שתי הקבוצות, אך לשתיהן זכות לאומר אותן.

הטעם הרע שנוצר עקב מכתב היוצרים אינו נובע מתוכן המכתב, אלא מהסיבה שבעייני הציבור הרחב נתפש המכתב כחוות הדעת של כלל אנשי התיאטרון בישראל ומיותר לציין שזו טעות. ביומים אלו מתקיים דיון ציבורי ותקשורתי בו עולה בברור דרישת גורמים ימניים לפגוע בתקציבי התרבות עקב המכתב. במידה והדבר יתממש, הראשונים שייפגעו מכך יהיו העובדים השכירים של התיאטרונים.

אי לכך יש לכלל אנשי תיאטרון סיבה יפה מאוד להגיב למכתב ובכלל זה גם לשחקנים ויוצרים שאינם שותפים לדעתם של מחברי מכתב היוצרים.

אכן, אין עשייה תיאטרונית צריכה להיות מנותקת מהפוליטיקה, אך האם זה מקומם של אומנים אשר כל תפקידם הוא להביע, לגזור על עצמם שתיקה בדרך של חרם? המאבק נגד הכיבוש (לו שותף גם אני) צריך להיעשות בדרך של יצירה פוליטית בה התברך התיאטרון הישראלי במשך שנים רבות והנהגת מחאה בקרב הציבור הרחב. תפקידם של אנשי התיאטרון הוא להשפיע על דעת הקהל מעל הבמה ולא ע"י הימנעות מלהציג, מוצדקת ככל שתהיה. אכן כמו שכתבו עובדי הבימה: "ההצגה חייבת להמשך".

בעניין הניכור שבין הטכנאים ליוצרים אשר המכתב הנ"ל, לדברך, מעמיק. אכן חבל, וחבל שמכתבך הולך באותה הדרך.

חג שמח

יעקב סליב

מעצב תאורת במה

 

מעשה פוליטי של ממש

(בן ציון מוניץ מגיב לדבריו של יעקב סליב)

(8.9.2010)

ג'ייק שלום,

גם אני סבור שזכותם, ובעצם אף חובתם, של עובדי הבימה לבטא את עמדותיהם הפוליטיות ואף לפעול כנגזר מהן. הביקורת שלי היא כלפי הסתירה בין עמדתם המתנגדת לשימוש בתיאטרון לצרכים פוליטיים לבין פרסום המכתב שהוא אקט פוליטי פאר-אקסלנס, ולתמיכתם בנורמליזציה ובלגיטימיות של הכיבוש, על ידי קיום מופעי תיאטרון בשטחים הכבושים.

ההגנה על תקציבי התרבות אף היא מטרה נעלה, אך האם היא מצדיקה את התקרנפותם של עובדי הבימה? כמה רחוק ראוי ללכת על מנת להגן על תקציבי התרבות? עד אריאל?  עד קריית ארבע? עד חוות גלעד?

והערה קטנה נוספת: חוששני שהיצירה הפוליטית על בימותינו בארבעים השנים האחרונות לא הייתה אפקטיבית ולא הצליחה לעורר הדים כמו המהלך (שאתה כופר בלגיטימיות שלו) של הימנעות מלהופיע בשטחים הכבושים, שהיא מעשה פוליטי של ממש שיש לו גם השפעה כלשהי - לראיה: ויכוח זה המתנהל בינינו.

שנת שלום ויצירה!

בנצי

 

פרופ' שמעון לוי: "הערות לאסתטיקה של אי הסכמה"

להלן קטע מתוך המאמר שהופיע בגיליון האחרון של "תיאטרון"

(12.9.2010)

...תמונה ראשונה

מה המוצא הלאומי שלך? המוצא הדתי? העדתי?

האם המוצא העדתי, דתי, הלאומי, המגדרי שלך, השפיע על התפקידים שקיבלת בתיאטרון?

האם היית מסרב/ת לקבל תפקיד ראשי מסיבות פוליטיות?

האם נדרשת או רצית לשחק תפקיד בעל משמעות אידיאולוגית ההולם או מנוגד לעמדותיך?

האם שחקת אי פעם בהצגה בעלת מסר פוליטי מפורש וברור?

מה הייתה תגובת הקהל?

איך הגבת על תגובת הקהל? התנצלת? הסברת? התעלמת? נתת תשובה דיפלומטית?

האם לדעתך יש הבדל בין רשעות כללית לבין נבזות הכרוכה בדיכוי מיני, פוליטי, צבאי, משפטי, כלכלי, רגשי, חינוכי, דתי?, רוחני, אחר, כלשהו? דיכוי תיאטרוני? כמו למשל עבודה עם בימאי "מדכא" בגלל הצורך בפרנסה במקצוע היחיד (או לא) שאת/ה יודע לעשות היטב, או בגלל תחושת הסיפוק המקצועי בתחום שלך, הצורך במגע כלשהו עם קהל, עם עצמך, בלי קשר לתוכן הנאמר על הבימה?...

 

בעז גאון: "טיים" זה טיימינג

(14.9.2010)

מאמר באתר "אחר". הכניסה לאתר - בהרשמה:  

http://theothermag.com/media/2010/09/19699 

להלן קטע מתוך המאמר:

בראש משרד התרבות עומדת פוליטיקאית שלא מאמינה בהסדר מדיני. בראש הכנסת יושב אדם שלא מאמין בהסדר מדיני. בראש משרד החוץ עומד אדם שלא מאמין בהסדר מדיני. שר הפנים רוצה ארץ ישראל שלמה ושר התחבורה רוצה ארץ ישראל שלמה ויו"ר ועדת החינוך רוצה ארץ ישראל שלמה והמשנה לראש הממשלה רוצה ארץ ישראל שלמה ושר הבינוי והשיכון רוצה ארץ ישראל שלמה ושר המדע רוצה ארץ ישראל שלמה ושר התקשורת רוצה ארץ ישראל שלמה ושר התיירות רוצה ארץ ישראל שלמה ושר התשתיות רוצה ארץ ישראל שלמה והשר לביטחון פנים רוצה את אותו הדבר. מול כל אלה, אני מודה, עומדים כ-20 משחקני "הקאמרי". סוג של איזון...

 

אודי בן סעדיה: תגובה לבעז גאון

(14.9.2010)

היי בעז יקר

תודה מקרב לב על המאמר

ולכל הסיבות הטובות והראויות שמנית, אפשר להוסיף ברשותך עוד כמה בקצרה:

כי אנחנו איבדנו קצת גם את חוש ההומור, ואת האירוניה ואת תאוות החיים, ולפעמים (אנחנו ה"שמאל") מזמרים כמו בובות פיתום את צמד המילים "אפרטהייד" ו"כמו בגרמניה" (טוב. בסדר. לפעמים אנחנו מוסיפים גם את שלושת המילים "כמו במשטרים אפלים"), כאילו שאלה הם שני האירועים היחידים שקרו כאן בהיסטוריה, ורק מהם רצוי "ללמוד", ואנחנו מקיפים את עצמנו חגורת נפץ של נבואות אפוקליפטיות, הנה או טו טו הכל כאן נגמר, ואנחנו שוקעים לתוך מלחמת אחים נוראה ואיומה. ובלי משים אנחנו עוקדים את עצמנו אל הגרועים שבתסביכים שמהם כולנו מתים (אירוניה!!) להשתחרר.

ולכן התשובה לדיון היא לא דיון "מאוזן", או דיבור אחר בין "שמאל" ל"ימין" כמו שגברת אחת

נכבדה וחשובה כבר טרחה ונזפה בי. אלא איזה דיבור יותר שפוי עם עצמנו. זה לוקח זמן. ואסור לאבד את התקווה. ואסור ללכת שבי אחרי כל כותרת מזדמנת בעיתון. צריך להמשיך לחתור את המטרה (שתי מדינות, זו לצד זו. למי שבמקרה חושב שאפשר אחרת)

אבל רבאק - לא שוב ושוב אותו קול נכאים מדכא, שלא, לא בא לטעמי לעורר ישנים, אלא מטביע הכול בכוס גדולה של יגון. ובחשבון אחרון מכבה אני חושש את לפיד התקווה וגם את האנרגיה שלנו להמשיך להיאבק כשמאל בארץ הזאת.

יאללה, שיהיה גמר חתימה טובה לכולנו, אודי 

 

ויש גם פרודיה על הנושא

כל הגדה במה (וואלה): http://e.iol.co.il/?w=//1731099

-------------- -------------- --------------

 

 

עצומה

נגד שעון החורף: http://www.atzuma.co.il/nowinterclock/

(העברה: אדרה שפיגל)

-------------- -------------- --------------

 

 

הטלוויזיה החברתית

מהדורת החדשות "סדר חברתי 7":

http://www.tv.social.org.il/civic/stv-seder-chevrati-7.htm

www.TV.social.org.il , 052.5433100.

(אהוד שם טוב)

-------------- -------------- --------------

 

 

הירקון 70

מהדורת חדשות (7-10 דקות): www.hayarkon70.org

אם אתם לא מצליחים לצפות במהדורה, נסו להתקין QuickTime

(הירקון 70)
-------------- -------------- --------------

קישור קבוע

אמיר אוריין - תיאטרון החדר

רחוב הירקון 29, תל אביב 6801138
טל: 03-5171818.  פקס: 03-5160706. 
דוא"ל: info@roomtheater.co.il