ביום חמישי, 11.8.2011, התקיימה בתיאטרון יפו הצגת "מונודיא 2011", ערב מונולוגים-דיאלוגים בבימוי חברי קבוצת המנחים ובביצוע קבוצות המשחק של תיאטרון החדר, 2010-2011. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", מבט עקום-ישר, עצוב-מצחיק, על הדמויות שבתוך עצמנו וסביב לנו. בכל שבוע אנו מביאים קטע מתוך המופע.
הפור
כתב וביים: יוסי זיו
שחקנים: גיא דורון – האב, תום פאואר – האם, אריק אלון – הבן, ירדן לב – הבת.
(אם, אב, בן יושבים. הבת עומדת. צופים בטלוויזיה)
האב: שקט, ההגרלה מתחילה.
הבן: בכיתה שלי. כולם רוצים להיבחר. אני עוד לא החלטתי.
הבת: אני שונאת הגרלות. בהגרלה האחרונה, החברות של הנבחרים, עשו אהבה וכל כך קיוו להיכנס להריון. רק אני בכיתי.
האם: ככה זה אצלנו, מאז ומעולם.
הבן: אני רוצה להקליט דיסק ראשון, לקחת אליפות בטניס, לשכב לפחות עם בת אחת ממגמת מחול. אבל אם אבחר?
הבת: לא מבינה אותם. משכנעים את עצמם שאין דרך אחרת. ממלאים את עצמם בחשיבות עצמית.
הבן: אני רוצה לדבר אתם על האפשרות שאבחר, אבל משהו עוצר אותי.
אם: אם יבחרו בילד שלי אני אהיה מאד גאה.
אב: אם הילד שלי יעלה בגורל, זה גם יכול מאד לעזור לעסק.
הבת: המלגה שאקבל לא שווה את זה שאחי ייבחר. אני רוצה ללמוד בלי קורבנות.
האם: אנחנו נהיה חלק ממשפחה גדולה ומכובדת של נבחרים.
הבן: אני רוצה לסיים את הלימודים.
האם: אם לא בהגרלה הזו אז באלו שיבואו. הוא עוד צעיר. זו רק הראשונה שלו.
הבן: אני רוצה לעבוד במשרד של אבא. מה?! גם זו עשייה למען העתיד, לא?
האם: זה מאד מרגש, מלכד את כל העם סביב משפחות הנבחרים.
הבת: ומה על כל המשפחות שמתפרקות בגלל שהבן שלהן עלה בגורל?
אם: כשאני עובדת עם המטופלים שלי ממשפחות הנבחרים ומגיעה לרבדים העמוקים ביותר של הנפש, אין חוויה מספקת יותר.
האב: אני אשים את התמונה שלו במשרד, במרכז השולחן, שיראו שגם אצלי יש נבחר.
הבן: הם ודאי כבר חושבים עלי כאילו נבחרתי.
...
אב: יש!
אם: נבחרנו...
בת: נבחרנו...
בן: נבחרנו...
(יוצאים באימה)
