קח פחית קפה קר. פזר עליה ריח של חטא, וצבע של מותג בינלאומי. נסה לרוקן אותה מתוכן מוסרי כלשהו, אבל הוסף לה נופך נוסטלגי. הפגש אותה עם שפתיו של עיתונאי שנגמרו לו הרעיונות, אחד כזה שהוציאו לחופשה כפויה ומנסה להחליט על קריירה חדשה.
אם הוא פוגש עלמה מסתורית, תידלק תאורת פילם נואר, ואז שפוך עליה את שאריות הקפה הקר באופן מגושם משהו, ופזר עליה ירושה אקראית שתלויה על בלימה ומרירות שבאה לידי ביטוי בקמטוטים אלכסוניים ליד הפה - שום דבר ששפתון מבריק לא יכול לסדר, במיוחד לצד גרבונים פחמיים ושמלה קצרה מדי.
דאג שהשלוליות הזורמות בצדי המדרכות ביציאה מבית הקפה תשקפנה את האורות המבליחים כשנגה הפנסים החולפים מכה בהם ביעף. מגף הזמש המהוה ונעל העקב המבריקה ייכנסו למונית ואם הנהג ממוצא אסייתי יהיה לו שפם. הערב יהיה נגיש רק להם, והעתיד יהיה מוטל בספק. נסה שההרמוניה תהיה מלווה בעקיצות הדדיות ואירוניה דקה, אך שמור על שיווי משקל מלא טקט ומתח ססגוני.
באחד הצהריים היגעים יצוץ חבר ותיק, שהגיע לעיר ובידיו מזוודה. המזוודה תספר סיפור על מקום אחר, אקזוטי, עם הבטחה לטעם בחיים ולפנאי רב. האושר יהיה כולו בהישג ידם, אבל יחסר כסף. המחסור הזה יצוץ שוב ושוב ויגרור את החברות המשולשת לסף תהום. הבלח רעיון לעיתונאי שיציע מעשה מפורט ומפוקפק. צרף אותו למרירות של העלמה שכבר מאסה בחיים של כישרון נטול הכרה. מטבע הדברים, התכנון ייצא חפוז מדי, ולא משנה כמה טיולים בפארק יהיו, וכמה רגעים של שכיבה על הגב ראש אל ראש עם הטלת כדור נייר מקומט כלפי מעלה וחוזר חלילה. זה יערב קטנוע וספה, כובע דוורים, ואולי ואן בצבע חום שמעולם לא הייתה לו הצדקה, גם לא כשיצא את שער המפעל. יהיו הרבה הנאה ורגעי צחוק משחררים עבור הדמויות שלנו, הממוגנטות כמהופנטות לפרס הנכסף.
בערב שלפני אולי הם יתאספו בבית קפה הישנוני במורד הרחוב, או בבר השכונתי של הפרבר, מוקפים טיפוסים סמוקים וראשי איילים מפלסטיק על הקירות. הם ישתו לחיי תוכניתם ואולי אף יזמינו את הנוכחים לכוסית על חשבון עושרם, שנמצא, כך הם ירגישו, ממש מעבר לפינה.
אם זה בית קפה, אולי ילדה קטנה ואבודה בשמלה אביבית פרחונית תעבור ברחוב לפני השולחנות ותקרא בקול דקיק ושבור לב אחר כלבה האבוד, ועיניה הדומעות יעוררו את תשומת ליבם וחמלתם של יושביו. אם זה בר, אחת הנוכחות, אולי אישה עליזה בגיל העמידה תקנח בשפרדס פיי פיקנטי, זה שהיא בדרך כלל מצליחה לעמוד בפניו - אבל משום מה לא הערב. מבטים ארוכים מדי שיחליפו שניים מהשלושה, ולאו דווקא אלה שפגשנו בתחילה, עשויים להפתיע אותך, ואתה תתהה על אופיים.
בבוקר למחרת התכנון יחל כסדרו. הוואן הישן, כמעט בלתי נראה, יותנע. מאחוריו, מעשה קסמים, תבקע באיזה שהוא שלב וספה חצופה משנתון ייצור שכבר לא נראה כל כך בכבישים. כובע הדוורים יעשה את שלו וישיג כניסה מיוחלת לחדרי התיבות. העיתונאי לשעבר יתחיל את הקריירה החדשה וקצרת המועד שלו כשודד באופן משכנע, כאשר הוא מנופף בדרמטיות באקדח צעצוע באולם קבלה ישנוני של הסניף. אפילו הילדה הקטנה, שבאה לתלות תמונות של כלבה האבוד על לוח המודעות תיבהל מעט ותעצור את דמעותיה. אבל אז כנראה יקרו אותם דברים שהם נחלתם המצערת של חובבים, שמתפתים לעסוק בעניין שלא להם, ואין שום דבר שאתה תוכל לעשות בקשר לזה.
יכול להיות שהפקידה הראשית של הסניף, היחידה שיודעת את הקומבינציה לכספת שנפתחת לעתים כה רחוקות, תישאר חולה בבית, בגלל שפרדס פיי פיקנטי מדי, שלא היטיב עם קיבתה הרגישה, שאינה ערוכה לטיבול פלפלי צ'ילי. הדבר ייצור מבוכה, ויפגום בקצב הדרמטי ובתיאטרליות של מעשה האיומים, ויחייב את העיתונאי לשעבר לדקלם שורות שלא עבד עליהן. הוואן ייעלם מהסמטה האחורית כלא היה. השודד החיוור שלנו ימצא לבסוף את ההצלה במין דאוס אקס מאכינה, כזה שאתה תזמן לו, בדמות כלב לברדור גדול מימדים שתכניס בדהרה עליזה לתוך הסניף ויתחב את אפו הגדול באחוריו, רק כדי לרחרח, מעשה קונדס, אך העיתונאי המגמגם, ייבהל כל כך ואצבעו תלחץ על הדק הצעצוע, מה שיגרור תגובות מעורבות מקהל הנוכחים הקפוא – משהו בין אנחות הקלה למלמולי כעס. הדרמה ניצלה, אבל לא כך גיבורנו הנבוך.
הוא יעורר אמפתיה בשופט, ומכיוון שלא נגרם נזק של ממש (למעט תיבה ריקה אחת שהספיקה להיפרץ, השייכת לזקן סנילי בבית האבות הסיעודי) תקופת הכליאה לא תארך יותר משנים אחדות. הוא ישתמש בשנים הללו ללמוד ציור, חלום ילדות שאיכשהו מעולם לא התפנה אליו. ימיו יחלפו בצורה פחות מנוראית, והקנטינה בכלא תספק לו את פחיות הקפה הקר שליוו בעבר את כתיבתו, וכעת מלווים את ציוריו. אולי הוא יגלה כישרון סביר. מקד אותו בקומפוזיציות דוממות של חפצים אלקטרוניים בצבעי שמן. הוא אף יצליח למכור כמה ציורים לפני שחרורו, הודות לביקורות משבחות שיטענו שיש לו עין יוצאת דופן לגוונים אפורים.
לאחר שישתחרר, העסק אותו תקופת מה בהפקת תערוכת ביכורים. באחד הימים ישתמש בחלק מהתמורה שנתקבלה עבור יצירותיו כדי לפרוע את חובו לבעל המכולת השכונתית, בסמוך לדירתו הישנה, והלה ישמח מאוד לראותו, ויתהה לאן נעלם. הוא ימלמל משהו על סדרת רפורטאז'ות בחוץ לארץ, ובאותה עת תמשוך את עינו תמשוך מודעת אבל קטנה בעיתון המקומי. הוא יזדרז לשוב הביתה, ויבלה את הערב באריזת מזוודה שתיראה מוכרת. בשאר התמורה ירכוש כרטיס טיסה לאי שמעולם לא היית בו, אבל כזה שרק שמו מעלה ניחוח אקזוטי עם הבטחה לטעם בחיים ולפנאי רב.
הפגישה תהיה מרגשת. העלמה תיראה במיטבה, והחצאיות הכהות תתחלפנה בשמלות לבנות, עם כובעים תואמים, רחבי תיתורה. החבר, שיחבוק את מותניה ילבש מכנסי פשתן וחולצה מתנפנפת. צוואתו האחרונה של אביה החורג, שמעולם לא נמצאה, תאפשר לה לרשת הון לא קטן, זאת למרות מחאותיהן של מאהבותיו בערוב ימיו. השלושה יחלקו את הכסף ביניהם, יצאו לטיולים ארוכים מלווים, עם הפסקות ללגימת מרגריטות קפואות, ויחלקו בחייהם, שיהיו מעתה אקזוטיים ונעדרי אירוניה.
(יגאל רם, שחקן, בוגר תיאטרון החדר)
