(לאסף קינצר)

מִשָּׂפָה לְשָׂפָה עוֹבֶרֶת הָרוּחַ

מִשָּׂפָה לְשָׂפָה עוֹבְרִים הַצְּלִילִים וְנִלְכָּדִים

בְּהַר הַתּוֹדָעָה כְּצִיּוּר-שָׁר מְרַחֵף בָּאֲוִיר

נָעוּל בְּמִסְתּוֹר הַשֵּׂכֶל. צִיּוּר הַתָּוִים, פְּנֵי הַצְּלִילִים

נֶחְבָּטִים בַּחֲלַל נַפְשׁוֹ

כַּנְפֵי יְצוּרִים מֵאַיִן בָּאוּ

מַאֲגַר צְלִילִים מְקוֹרִיִּים שֶׁאִישׁ לא יָכוֹל לְשָׁמְעָם.

רַק הוּא הַמַּלְאָךְ, וּמִי שֶׁגָּבוֹהַּ מִמַּלְאָךְ.

וְזֶה הַמָּעֳנָק לַמַּלְחִין – דְּמָמוֹת שָׁרוֹת, מַקְהֵלוֹת-

מַקְהֵלוֹת הוֹלְכוֹת וּמִתְפַּשְּׁטוֹת בַּמַּעֲלֶה הַנֶּחְשָׁק,

שָׁם יֵשׁ הִתְרַחֲשׁוּת שֶׁל מוּזִיקָה, הִיא נִלְכֶּדֶת

בְּסוֹפוֹ שֶׁל מַסַּע הַצְּלִילִים, מְשֻׁלְּחֵי הָרֶסֶן:

"לא אֲרַחֵף בֶּחָלָל מְשֻׁלַּחַת רֶסֶן פֶּן יִבְלַע עָנָן אֶת הַפַּס

הַדַּקִּיק שֶׁבְּלִבִּי, שֶׁמַּפְרִיד בֵּין טוֹב לְרַע..."

הַמּוּזִיקָה לוֹכֶדֶת בְּצוּרָה אֶת מְלוא הַצְּלִילִים הַיְחִידִים

שֶׁקָּטַף מִן הָאֵינְסוֹף, לְשַׁבְּצָם בְּתוֹכָהּ; כְּמֶלֶךְ צְלִילִים

הֵם בָּאִים לְפַיְּסוֹ, לְלָכְדוֹ

הַצְּלִילִים הַמְדֻיָּקִים, יְלָדִים תּוֹעִים שֶׁשָּׁבוּ לְבֵיתָם בְּתוֹכוֹ.

וְיֶשְׁנוֹ הַבַּיִת בְּקוֹמַת הַקַּרְקַע,

וְיֶשְׁנוֹ הַמִּשְׁכָּן בַּקּוֹמָה הָאַחֲרוֹנָה

וְהֵם עוֹלִים וְיוֹרְדִים בְּמַדְרֵגוֹת הַבִּנְיָן, בְּתוֹדַעֲתוֹ

הֶהָרָה שֶׁל הַמַּלְחִין הָאִלֵּם.

מִשָּׂפָה לְשָׂפָה עוֹבֶרֶת הָרוּחַ

נוֹסַעַת מַרְהִיבָה וְאִלֶּמֶת,

כִּי בְּמֵמַד הָאִלְּמוּת

הֵם נִדּוֹנִים לְהִשָּׁאֵר, זֶה

מֵמַד הָאַלְמָוֶת.

23.7.05