הצטרפו לאיגרת השבועית

בתחום האירוע האמנותי - שהוא תחום סופי, מוגדר במקום ובזמן נתונים מראש - מספר אפשרויות היצירה שואף לאין סוף!


ביום חמישי, 11.8.2011, התקיימה בתיאטרון יפו הצגת "מונודיא 2011", ערב מונולוגים-דיאלוגים בבימוי חברי קבוצת המנחים ובביצוע קבוצות המשחק של תיאטרון החדר, 2010-2011. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", מבט עקום-ישר, עצוב-מצחיק, על הדמויות שבתוך עצמנו וסביב לנו. בכל שבוע אנו מביאים קטע מתוך המופע.

 

לילה בלי שינה

כתב וביים: רן סלוניקי

שחקנים: גיא דורון – החייל, אודי עוז – אסיר כפות.

 

חייל:

יאללה, אוּדרוּב! (החייל משליך את הכפות לרצפה, יושב. שתיקה)

שלוש שנים, שמונה שש-עשרה. ועוד לילה בלי שינה. (שתיקה)

שש-עשרה שעות שמירה. שמונה שינה. שש-עשרה שעות שמירה. שמונה שינה.

וזה בתנאי שאין אירוע ואז כולם מוקפצים. אבל כל יום יש אירוע! כל יום! כל יום איזה ערבי מלוכלך כמוך עושה בלגן ואנחנו צריכים לטפל בו. כוס הומו הצבא הזה. כבר שלושה ימים לא ישנתי.

 

כל יום פעילות טרטורים, אין זמן לישון. אין זמן לאכול. אין זמן להשתין. עשרים ושמונה יום לא ראיתי בית. אני מתגעגע למשפחה, לשירי. אוי, שירי היפה שלי! חושב עלייך, מתוקה!

הביצים שלי מתפוצצות. כבר חודש שלא זיינתי, לא יכול יותר. מרוב חרמנות אני כבר עצבני, אוח, איך שאני מת לפוצץ אותך! (עוצר בעצמו)

 

כוס אימא שלך, יא מניאק! (מכה בכפות עם כת הרובה. בצעקה). תתחנן, יא מניאק! תתחנן על החיים שלך, יא זבל! תבין עם מי יש לך עסק. אולי ככה אתה תבין שעם יהודי לא מתעסקים, נישבר לי מכם כבר. צריך להרים פצצה ולפוצץ את כולכם, עד האחרון שבכם. לא להשאיר אפילו ערבי מלוכלך אחד!

 

ואז כל הצבא ייסגר ואני אוכל ללכת הביתה, לאכול אוכל של אימא ולזיין את שירי, אוי שירי, ראבק, נישבר לי הזין, איך שאני מסיים את השמירה אני לוקח את הנשק ומפרק את כל הכפר שלך, מוריד את כל הבתים המסריחים שלכם אחד אחד, את כל המשפחה המלוכלכת שלך. ומה אתה יודע? אני בטוח מקבל על זה צל"ש. צל"ש על מיגור הטרור! אתה מבין! הרי אתם כולכם מחבלים, חיות, הרי אתם לא באמת רוצים שלום, אתם רוצים מלחמה, אז אני אתן לכם מלחמה, בלי לחשוב פעמיים. מחר זה היום שבו תיגמר המלחמה. (שתיקה)

עשרים ושמונה יום בלי זיון.

 

המ"מ הבן זונה כל לילה מזיין את החמליסטית ואני תקוע כאן איתך. אפילו לזיין אותך אני לא יכול. רק המחשבה על זה עושה לי להקיא. מה כבר ביקשתי? קרבי עשו אותי. תסתכל עלי, אני יש לי פרצוף לקרבי?

(מביט בשעון) עוד חמש שעות לשמירה, עוד שנה וארבע למניאק.

אני מת כבר לגמור עם המדים, לצאת לאזרחי, לעבוד, להתחתן. זין אני חוזר למילואים, שיחפשו אותי...

 

(נמהל) שקט! מי שם?! וואקף ולא אנא בטוחק!!! הלו!... טפו, התחרפנתי לגמרי. אני מתחיל לשמוע קולות. לישון! אני מת לישון, לשים ת'ראש כמה דקות לעצום עיניים...(עוצם עיניים. פוקח אותן בבהלה) אוף, עוד ארבע שעות לשמירה. לעזאזל הזמן לא זז, נישבר לי. כולם על הזין שלי. אני הולך לישון.

(מקים את הכפות) קום, יא חרא! אני ואתה הולכים לישון. לילה טוב!

(החייל מכוון את הרובה לראשו של הכפות. יוצאים)

לאיגרת השבועית של 2011 . 12 . 15