הצטרפו לאיגרת השבועית

"בתיאטרון החדר יש משהו קסום. זה נובע מהסובלנות, הקבלה, האיכפתיות" (אבי גיבסון בר-אל, במאי ושחקן, מנהל אמנותי של תיאטרון הסמטה, בוגר תיאטרון החדר)


ביום חמישי, 11.8.2011, התקיימה בתיאטרון יפו הצגת "מונודיא 2011", ערב מונולוגים-דיאלוגים בבימוי חברי קבוצת המנחים ובביצוע קבוצות המשחק של תיאטרון החדר, 2010-2011. הנושא המרכזי של הערב: "חוויה מקומית", מבט עקום-ישר, עצוב-מצחיק, על הדמויות שבתוך עצמנו וסביב לנו. בכל שבוע אנו מביאים קטע מתוך המופע.

 

טופס טיולים

כתב וביים: רן סלוניקי

שחקנים: גיא דורון – הנגד, אריק אלון – חייל משתחרר.  

 

(הנגד נכנס בצעדים מודגשים. ניצב בפרופיל. החייל נכנס וניצב מולו)

 

חייל: שלום, באתי להשתחרר. הנה התיק עם כל הציוד. תחתום לי וקדימה לאזרחות.

נגד: בהצלחה חביבי, אך לפני כן מספר נהלים.

חייל: איזה נהלים, תעזוב אותך מנהלים. בחייך, תן לי לצאת.

נגד: אני צריך לזכות אותך על הציוד.

חייל: הכול פה.

נגד: בוא נראה. נעליים?

חייל: פה.

נגד: מזוכה. מדים?

חייל: פה.

נגד: מזוכה. מעיל?

חייל: פה.

נגד: מזוכה. נשק?

 

חייל: אתה לא יכול לקחת לי את הנשק שלי. שלוש שנים הוא מחובר אלי. המפקד שלי היה אומר, "הנשק שלכם הוא האישה שלכם, תישמרו עליו". הנשק הזה חיסל ערבים. עשה איתי שמירות, מטווחים, הוא חלק ממני.

נגד: תמיד יש חלק ממך שנישאר מאחור. נשק?

חייל: (בעצב) פה.

 

נגד: מזוכה. מיומנות?

חייל: מה?

נגד: הצבא שלח אותך לקורסים, השתלמויות, הכשיר אותך לתפקיד, אתה לא מצפה שהוא ייתן לך לצאת מהצבא לאזרחות, עם המיומנות שהוא מימן, נכון?!

חייל: איך אתה יכול לקחת ממני את המיומנות שלי. שילמתי עליה בדם.

נגד: לפעמים מקיזים דם. מיומנות?

(החייל מצביע על רקתו. הנגד מכה ברקתו של החייל).

 

נגד: זוּכָּה. גאוות יחידה?

חייל: מה? שלוש שנים נתתי ליחידה, ויתרתי על משפחה, חברים, זיונים, הכול בשביל היחידה. אתה לא יכול לקחת את זה ממני.

נגד: היחידה היא רכוש הצבא. אתה רוצה לגנוב מהצבא?

חייל: לא.

(חייל מצביע על בטנו. הנגד מכה בבטנו של החייל).

 

נגד: זוכה, לב וריאה?

חייל: זה לא של הצבא. זה שלי. הבאתי את זה מהבית.

נגד: הצבא העניק לך, ברוב טובו, סיבולת לב-ריאה. הוא חיזק אותם ובנה את הלב החלש שלך ואת הריאה המצפצפת שלך. אתה מצפה שהוא יוותר על הזמן שהוא השקיע וייתן לך לקחת משהו, שהוא בנה מחדש? אתה לא מתבייש?!

חייל: סליחה, תיקח.

(חייל מצביע על חזהו. הנגד מכה בחזה של החייל)

 

נגד: זוּכָּה, מילים?

חייל: מה? איך הצבא יכול לקחת לי את המילים שלי. הן שלי. אני מדבר מאז גיל שנה וחצי. הצבא לא יכול לקחת לי את המילים. זה כל מה שנשאר לי.

נגד: היית חייל קרבי, ראית ושמעת לא מעט דברים, רובם סודות צבאיים. אתה באמת מצפה שהצבא ייתן לך לצאת ולספר לכל העולם את הסודות שלו? חייבים לשמור עליהם. האויב מאזין.

חייל: אני אסתום את הפה, אני נשבע. אני לא אספר לאף אחד, אני מבטיח.

נגד: אני בטוח שתנסה. אבל רבים וטובים ממך נשברו. חלק מהם אפילו מדברים מתוך שינה. אי אפשר לדעת מי מאזין. פקודה היא פקודה.

(חייל מצביע על פיו. הנגד מכה את החייל בפיו). זוּכָּה. גוף?

(החייל נופל חסר אונים. הנגד אוחז בו).

זוּכָּה!  

 

(נגד גורר את החייל. יוצאים).

לאיגרת השבועית של 2011 . 12 . 22