אתה מדבר על היקום, ואני מהרהר: מעניין מאד!
אתה מדבר על עצמך, ואני מתרגש: עכשיו אני מבין אותך!
אתה משחק דמות במחזה, או ממלא תפקיד ציבורי על במה, ואני חושב:
איזה שחקן מוכשר אתה! איזה נואם מוכשר!
אתה מגיש את עצמך באמצעות הדמות במחזה על במת התיאטרון או על המסך, או מגיש את עצמך באמצעות התפקיד על הבמה הציבורית, ואני מתרגש: אתה היוצר, אתה הדמות הציבורית, אני מבין אותך, אתה מבין אותי, אני מבין אותי, ופתאום גל של חום מציף אותי ועוד משהו. תחושה, תמונה, מחשבה, רגש - תובנה מלאה. זו אהבה? כן, אהבה זה קשר. אני אוהב אותך, אוהב את היקום, את האדם, את עצמי.
ההתרגשות הזאת יכולה לעשות אותי אדם שלם יותר.
ההתרגשות הזאת יכולה להרוג אותי.
אני יכול לשאול: באיזו זכות הם נוגעים בי בתוך תאי העצב שלי?! אני לא צועק, חס וחלילה, אני אומר זאת בשקט מתוח, באיזו זכות?! הרי זוהי פגיעה רגשית!
האומנם?
משהו קרה.
בעיני זה נראה טוב או רע,
אבל
משהו קרה.
(עמ' 36)
