הצטרפו לאיגרת השבועית

"ספר המעגל הפתוח - מרתק ומאתגר!" (פרופ' שמעון לוי, החוג לתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב)


(רומאן מכתבים. הוצאת פיוטית, תשע"ב)

לך,

שלום.

 מכתב ארצי לחלוטין:

 אני יושב מול מכתבך וקורא כרטיסי זיכרון מן העבר. פעם כרטיס שלך, פעם כרטיס שלי ופעם כרטיס מחובר של שנינו יחד, שקשה להפריד אותו. בכל פעם שהכרטיס מתחבר קשה להתיר אותו כאילו מדובר בפלדת אל חלד.

 כשאת קרובה אליי הכי קרוב שאפשר, אני רואה אותך ברזולוציה גבוהה מאוד. אני מעדיף לומר רזולוציה, כי החיישנים של גופך רוצים שהכול יהיה חד וברור.

 אני שולח לך מכתבי זה עם שוליים פתוחים לתשובה.

 אני תמיד מעדיף שיחה ממתינה על הודעת משיבון.

 אוהבך

 

יקירי,

 אני מחפשת את נקודות התפנית בעלילה ואיני מוצאת. אני מיואשת לחלוטין. לא יודעת כיצד אצא מן הבוץ הזה שאני הכנסתי את שנינו לתוכו. אנו טובעים בים של מילים. מחבקים את המחשב כל אחד בביתו. אני מרגישה שהחוּט שקשרנו נֶעלם. לא יכולה למצוא את השביל לצאת מתוך הסבך. קראתי לך שיר בטלפון לפני כמה ימים, לא שלי. שיר של משורר ידוע. המשורר התחנן לקצה של חוט, גם אני מתחננת  לקצה של חוט. לצאת מתוך הסבך הזה.

- - - -  

 זה ברור שאני מתַפקדת בעולם בלתי נראה. אסור שיראו אותי בבירור באור יום. באור היום אני מטושטשת. לא מזוהה, מעורפלת. איני שלךָ ואינך שלי. עולמך - עולמך. עולמי - עולמי. אין אהבות שׂמחות, אמר פעם יוסי בנאי בשיריו של ז'ורז' ברסאנס. השאלה אם אנו אוהבים מאוהבים. מה אנו כעת?

 איני יודעת מה אנו כעת. אתה תאמר לי שוב בקול הבוקר כשתקרא את מכתבי. אולי נפסיק? מה אנו צריכים מכתבים אלה? הם פוגמים בקשר בינינו. כשאתה אומר זאת, אתה יודע שאין בינינו באמת קשר. אתה אומר לי כשאני נסערת. את בשׂר מבשׂרי, ומוסיף ומנסה להרגיע אותי במילים יפות של חמלה מתוקה.

 כשאני צריכה אותך איני יכולה ללחוץ על כפתור שתגיע. זה הולך ומסתבך, אהובי. פעם כשהייתי נסערת, הייתָ חוצה את הארץ במהירות כדי להרגיע אותי. - - - - כעת אינך יכול להגיע. איני יודעת מתי תוכל. מתרחק בעל כורחך. אני רוצה שתבוא. רוצה שנטייל יחד. נדבר נתחבק.

 אני יודעת מה חסר. חברות כזאת רצופה. שנוכל להיות, בוא נאמר, שבוע ימים יחד. ויודעת יותר מכול, שלעולם זה לא יהיה. זוכר שאמרת לי פעם. כל כך אני רוצה שנחיה יחד לתקופה מסוימת. מספיק לי שבוע. שנתעורר יחד. נכבה את השמש כל יום. נשב לאכול. נקלף מלפפונים. נאכל סלט שתכין. כמה פעמים סיפרת לי על הסלט שהכנת. היינו יחד בחלקים במשיכות מאוד קצרות. שעה. שעתיים. מקסימום ערב ולילה. היינו פעם יום שלם. עשרים וארבע שעות. היינו פעם.

 ומה כעת. כעת אני מצוירת בגעגועים מטורפים. משייטת בספינת טילים מרגישה כמו במלחמה. מחפשת מפרץ כדי לעגון. מחכָּה שתבוא. מחכה שתפתיע. מחכה לך.

 צריך לחכות המון כדי לזכות בתשומת לב אמיתית. לפעמים אני לא רואה את הסוף. הוא מתרחק הסוף הזה.

 לילה טוב

 איזה סיבוך.

לאיגרת השבועית של 2012 . 1 . 5