סָבָתִי הָאַחַת, גִּ'ינְגִּ'ית, חסונה, תְּמִירָה,
חִיּוּכָהּ לוֹעֵג, לְשׁוֹנָהּ שִׁפּוּד בְּלֵב אִמִּי.
זוֹ אִמִּי, אוֹמֵר אָבִי,
שֶׁהָלְכָה מַכּוֹת עִם עֲרֵלִים
לְהַצִּיל כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִים.
אוּלַי מִזֶּרַע עֵשָׂו בְּאַחַת הַפְּרָעוֹת, חָשַׁבְתִּי,
אֶת מַכּוֹתֶיהָ עַל יַשְׁבָנִי הַקָּט לֹא שָׁכַחְתִּי.
שָׁעוֹת רְאִיתִיהָ רוֹכֶנֶת עַל קְלָפֵי הַמִּשְׂחָק,
וַעֲגִילֵי הַזָּהָב בִּתְנוּכֵי אָזְנֶיהָ מַבִּיטִים בִּדְמָמָה.
אַלְמָנָה, שֶׁבַּעֲלָהּ נִטְמַן אֵי שָׁם בּעַרְבוֹת רוּסְיָה בְּעֵת מִלְחָמָה.
עַל מִטַּת חָלְיָהּ,
לִפְנֵי מוֹתָהּ, נָשְׂאָה מִשְׁאָלָה:
"קִינְדֶּרְלָךְ*, חָיִיתִי דַּי. אֵין לִי טְעָנוֹת אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
וְהָעִקָּר שֶׁלּא תָּרִיבוּ."
עָצְמָה עֵינֶיהָ וְהֵשִׁיבָה נַפְשָׁהּ לְבוֹרְאָהּ כְּצַדֶּקֶת גְּמוּרָה.
גַּם נְמָשֶׁיהָ כָּבוּ עִמָּהּ.
זְקֶנְתִּי, אֵם אִמִּי, שַׁתְקָנִית הָיְתָה.
קְטַנָּה, צְנוּמָה, יְדוּעַת חֹלִי, מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁמְעָה מִפִּיהָ תְּלוּנָה.
רֹאשָׁהּ עָטוּף מִטְפַּחַת, רְכוּנָה תָּדִיר עַל סִדּוּר תְּפִלָּתָהּ.
עֵינֶיהָ חוּמוֹת,
לְיַלְדֵי הַשְּׁכֵנִים חִלְּקָה בְּשַׁבָּת סֻכָּרִיּוֹת,
מִזּוּטוֹת בְּחַיַּי הִתְפַּעֲלָה בְּלַחַשׁ - "נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת"...
בִּשְׂעָרִי עִצְּבָה תַּלְתַּלִּים, לְהֵרָאוֹת אֶל שְׁכֵנִים, גֵּאָה בְּיָפְיִי.
עִם סָבִי לֹא חָיְתָה בְּשָׁלוֹם. לֹא אַחַת תִּכְנְנָה פְּרֵדוֹת.
חָלְפוּ הַשָּׁנִים, הִזְדַּקְּנוּ, שָׁקְטוּ הָרוּחוֹת, גַּם נִשְׁבְּרוּ צְלָעוֹת,
וּבְמִטַּת הַדְּוַי בִּקְּשָׁה עוֹד לִחְיוֹת וְאֶת סָבִי לִרְאוֹת.
וּבְקָרְאָהּ יוֹסְל יוֹסְל, נִשְׁמְטָה נִשְׁמָתָהּ.
תְּהֵא נִשְׁמָתָהּ שְׁמוּרָה בְּעֵדֶן תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.
* ילדים
(אסתר ויתקון זילבר, משוררת וחוקרת)
