קדוש קדוש קדוש שייקספיר? מלוא כל הארץ כבודו?

פוגשים בשחקן בדרכו לבצע תפקיד מתוך הרפרטואר השייקספירי, והנה הוא מלא גאווה וחרדה, חשיבות עצמית וביטול עצמי. כביכול נפתחו השמים, האדמה רועדת, ושיפעת כוכבים נוצצת, בתבנית דמותם של חרוזים שייקספירים, נוהרת עליו מלמעלה. מורשת דורות רובצת על גבו כעול. שאלה אחת חוזרת ומרצדת בעיניו: "איך מתמודדים עם דמות שייקספירית?"

איך מתמודדים עם דמותו של השכן בבית הסמוך? נכון, יש הבדל. השכן בבית הסמוך הוא אדם בשר ודם. הדמות השייקספירית היא מילים. שייקספיר הוא שם, החתום על קבצי מילים, מרתקים כשלעצמם. זו ספרות או שירה. מילים מילים מילים. לא תיאטרון. לא במה חיה. שייקספיר, מולייר, איסכילוס, הם שמות. אל תניחו לשם דבר להכריע אתכם. דורות של במאים, שחקנים ומבקרי תיאטרון מסרו בירושה מחזות עטופים בחרדת קודש מסרסת. מחברים אלה מציעים תפקיד. דמות לביצוע. לא דמות, אלא אידיאה של דמות. תווי אופי והתנהגות. קחו את האידיאה ועיינו בה, גלגלו אותה, קרעו אותה לגזרים והרכיבו אותה שוב. עשו בה כבתוך שלכם, כי שלכם היא! עניין של סבלנות, תקווה, סבל ואושר...  

(עמ': 31-32)