כְּמוֹ שְׁנֵי חַסְרֵי בַּיִת הַמִּתְכַּסִּים

בִּשְׂמִיכָה קְרוּעָה מִפְּנֵי הָרוּחַ

נָתַתָּ לִי הַפוּגָה, מִטָּה שְׁלֵוָה

כְּדֵי שֶׁאָנוּחַ.

כְּמוֹ גֶּשֶׁם הַחוֹדֵר, וּמַאֲכָל אֶת

הַנְּיָר, טִפּוֹת הַזְּמַן רִכְּכוּ

אֶת אַהֲבָתֵנוּ, מָחֲקוּ מַה

שֶּׁעָבַר.

אֲבָל בְּגָדִים קְרוּעִים גַּם יְכוֹלִים

לִזְכּוֹת בַּגְּאֻלָּה, וְגֶשֶׁם יָכול

לְקַשֵּׁט אֶת הַחַיִּים בִּדְיוֹ

שָׁקוּף אֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁוּת,

גַּם אֲנַחְנוּ נֵדַע לְהַצִּיב רַגְלֵנוּ

בִּשְׁלוּלִית הַזְּמַן, וְלָשׁוּט.