בשנתיים האחרונות נחשף הצבור בישראל לתופעה אשר לא הייתה מוכרת במחוזותינו. חברי כנסת מסוימים מהקואליציה פורשים לישון לעת ערב על מנת להקיץ עם שחר עם רעיון הזוי חדש אותו חלמו בלילה. הרעיון, הזוי ככל שיהיה, הופך חיש מהר בידיהם הזריזות להפליא להצעת חוק פרטית, והופ...שמו של אותו חבר כנסת חולם נישא בפי כל.
מה הוא צריך יותר מזה? עם? מדינה? חברה? הצחקתם אותו! העיקר שיאייתו את שמו נכון, ורצוי באותיות גדולות ככל שניתן.
המבוגרים שבינינו זוכרים ודאי כי לפני שנים נכתב שיר סאטירה פוליטי ושמו : ״איך הפשפש עלה למעלה?". השיר האמור עסק בפוליטיקאי נבוב, מניפולאטור בחסד עליון אשר תכונה זו לבדה הביאה אותו לפסגות של שררה. ובכן, חלפו אמנם שנות דור מאז, אך הפשפש המטפורי גדל, התעצם, למד לשוטט באינטרנט ובעיקר צרף אליו חברים רבים, רבים מדי, והם גודשים כיום לבושתנו את מסדרונות הכנסת.
אחד מהרעיונות ההזויים האלה הוא ההצעה כי חברי הכנסת, נבחרי האומה, יקיימו הליך שימוע למועמדים למשרות שופטים. חברי כנסת אשר רעיונותיהם הכוללים והצעותיהם נראים כאילו נחזו תחת השפעתה של פטריית הזיה, הם עצמם יקבעו אם פלוני ראוי להיות שופט, או אם אלמוני ראוי להתקדם מבית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון. לא פחות!
אומנם ההצעה נראית על פניה לא רצינית, אך יתרונה הוא בכך שהיא מאפשרת הרחבת אופק החשיבה בנושא כגון זה לעומקים אינסופיים של מופרכות, ומשם, מאותם עומקים ממש, אף נשאבת ההצעה ההפוכה, אותה הגה על משכבו בלילות כותב שורות אלו.
ההצעה קוראת להקמתה של ועדת כשירות קבועה אשר תבחן את כשירותו של פלוני או אלמוני המבקש להיבחר לתפקיד חבר כנסת בישראל. הועדה כמובן תהיה עדה ציבורית נטולת פניות, בראשותו של שופט עליון בדימוס ובהשתתפות פסיכולוג, בלשן ובלש משטרתי. שהרי אלה הם שלושת התחומים אשר על פי ניסיון העבר ראוי כי ייבדקו טרם היבחרו של אדם לכנסת: האם המועמד מופרע, האם המועמד מסוגל לנסח משפט הגיוני, והאם תלויה לו קופת שרצים בעברו?
יתכבדו נא כל אלה הרוצים להיבחר לכנסת ולהכריע בעניינים של חיים ומוות שלנו ושל ילדינו להופיע בפני הועדה האמורה ולשכנעה כי בשום פנים ואופן הם אינם נכללים באחת משלוש קטגוריות הסף האמורות לעיל, אשר פוסלות מכל וכל את הלוקה בהן מלשרת את עמו, ארצו ומולדתו בכנסת ישראל. כעת נותר רק לראות אם יקום חבר כנסת הזוי כלשהוא שירים את הכפפה הזו ויאמר: "הבה ונהפכה להצעת חוק!".
אם לא ייעשה כן, אני חושש מאד לבאות, שכן אם אכן נכונה האמירה כי הכנסת היא בבואה נאמנה של בוחריה, הרי שבקצב ההתגלגלות הנוכחי המהיר כל כך במדרון הטיפשות של אי אלו חברי כנסת, נהפוך עד מהרה למדינת כל הזוייה. (השמות, אגב, בניגוד למקובל בעניינים נפשיים שהצנעה יפה להם אינם(!) שמורים רק במערכת, אלא ידועים לכל).
אדוני היושב ראש, כנסת עצובה , עצרו בבקשה, ולו לרגע, את רכבת ההבלים הזו! אזרחי ישראל רוצים לרדת בתחנה שפויה. תודה!
(יואב בלום, חבר מרכז הליכוד, חבר תנועת בית"ר, חבר קבוצת השחקנים בתיאטרון החדר)
