חָזְרוּ הַיָּמִים הַטּוֹבִים
הַגּוּף רוֹצֶה לַעֲבוד
וְהַמּוֹחַ לִכְתֹּב שִׁירִים.
מַמָּשׁ כְּמוֹ הַנְּעוּרִים,
כשֶׁהָיִיתָ קָם
וּמִתְבַּלְבֵּל מִזִּקְפַּת הַבּוֹקֶר.
אתה מדבר על העולם, ואני מהרהר לעצמי: מעניין מאד. אתה מדבר על עצמך, ואני מתרגש: עכשיו אני מבין אותך. |
 |
|||||||||||||||||||||||||||
