פִּתְאום

אֵינִי רוֹצָה לְהַלְשִׁין אוֹתָהּ –

הַמְּצִיאוּת נִדְמֵית בִּלְתִּי נְגִישָׁה

מֵרוב יופִי, מֻקֶּפֶת בְּהוּלָה בְּזָהָב זוֹרֵם לְלא הֶרֶף

כָּל נְגִיעָה תַּחְתּוךְ וְתָטִיל בָּהּ דּופִי שֶׁל מֵמַד אַחֵר.

שֶׁמֶשׁ שַׁבָּת הִפְצִיעָה בֵּין עַרְבַּיִם,

מֵיטִיבָה לְהִתְפַּזֵּר עַל שֻׁלְחֲנוֹת הַמִּסְעָדָה הַסּוֹאֶנֶת

וְעָלֵינוּ, שֶׁנִּמְצֵאנוּ בָּהּ – שָׁלוש בַּשָּׁלוש הַמֻּשְׁלָם,

שֶׁלּא רָאִינוּ מִלְּבַדּוֹ כְּלוּם

מִמֶּנּוּ הִפְלַגְנוּ לְעוֹלָמוֹת פִּי שָׁלוש, שֶׁהִתְעַרְבְּלוּ

בָּאוֹר, בָּרֵיחַ, בַּזְּמַן

מֶשִׁי, צֶמֶר וְכֻתְנָה

וּבְתוֹךְ זֶה הָאושֶר שֶׁחָלַקְנוּ בֵּינֵינוּ

מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן בִּלְתִּי נִרְאֶה

חוֹלֵף וּמַקִּיף אוֹתָנוּ בִּמְצוּלוֹתָיו

וְאַף כִּי הָיִינוּ עִלָּתוֹ

לא זִהִינוּ אוֹתוֹ –

הוּא הָיָה הַמְּצִיאוּת.