לְכִי תִּדְפְּקִי

עַל חוֹמוֹת הַתּוהוּ

וְהַגֵּיהִנּוֹם

הָיָה כָּאן

וְאִישׁ עִם שֵׂעָר

לָבָן

הָיָה קוֹרֵא לִי

מְזַמֵּר שִׁיר עֶלְיוֹן

וַאֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם

נִפְתָּחוֹת

וּמָטָר עַל הָאָרֶץ

וַאֲנִי הוֹלֶכֶת

בְּדֶרֶךְ לֹא דֶּרֶך

סוֹלֶלֶת

חֶרְמְשֵׁי אִישִׁי

וְהַיָּרֵחַ זוֹרֵחַ

וְכוֹכַב הַצָּפוֹן

מַצְבִּיעַ

עַל נְקֻדַּת הַנְחֹשֶׁת

וְהַבַּרְזֵל

וְאֵין אִישׁ

אוֹחֵז

צִפָּרְנֵי לִבִּי

רַק מַחֲמָדִים

וְטַעֲמֵי לָשׁוֹן

לִי

וְהָאַיִן

(בילי לרנר, משוררת)