דְּלָתוֹת נִסְגְרוּ

שַׁעֲרֵי הָעִיר

כֻּסּוּ שַׁעֲוָה

אֲדֻמָּה

אֵין יוֹצֵא

וְאֵין בָּא

וַאֲנִי מְהַלֶּכֶת

עַל חֶבֶל דַּק

רוֹאָה

אֶת הָאִזְדָּרֶכֶת

עוֹמֶדֶת לְיַד

כִּכַּר הָעִיר

וְעָלֶיהָ אֵין

עִמָּה

כָּרַתִּי בְּרִית

עִם הַשָּׂטָן

וּמַלְאַךְ אֳלֹהִים

מְבָרֵךְ אוֹתִי

אֶת בִּרְכַּת הַדֶּרֶךְ

מֵאִיר לִי

מְנוֹרָה יְרֻקָּה

(וְהָרַמְזוֹרִים כֻּלָּם

אָדום רוֹתֵחַ)

כִּי מִמְצוּלוֹת

קְרָאתִיךָ יָה

וְלא אֵלֶךְ

בְּגֵיא צַלְמָוֶת

(מַה שֶׁכְּבָר עָבַר

אֵינוֹ וְלֹא יִכּון)

רַפְּאֵנִי אֳלהִים

רַפְּאֵנִי וְאִוָּשַׁע

וְאֵתֶן לְךָ

אוֹתוֹת רַבִּים

שֶׁאֵינָם מְרֵעִים

עִם לִבִּי

רַק נוֹתְנִים לִי

אֶת הִזְדַּמְנוּת חַיי

לְכִי לָךְ

צִפּוֹר שִׁיר

רוֹנִי שִׁירַייךְ

וְדָבָר יָבוֹא

אֶל דָּבָר

וַאֲנִי שְׁלֵמָה

עִם אֳלֹהַי

וְהַשָּׁלוֹם בִּי.

 

(בילי לרנר, משוררת)