...

לָךְ

 אני כרגע במקום מרוחק נופש בתוך הטבע. שוחחתי איתך טלפונית. ראיתי אותך מרחוק בשׂיחה עינייך בורקות בירוק כתום.

 לרגע חלמתי בהקיץ.

 בחלומי ראיתי אותך מביטה בי כשעינך האחת ירוקה והאחרת כתומה. הבנתי שאת בוחנת אותי במבט חצוי או כפול. רציתי להתעורר מן האשה שהופיעה בחלומי אלייך בשר ודם.

 כשהתעוררתי מן ההזיה, ראיתי אותך כמו ממש מולי, הולוגרמה של דמותך. וראיתי אותך שתי עינייך כתום ירוק, ומבטך רך.

 שלךְ

 ...

אהובתי,

...- -כרגע אתְּ רחוקה, הולכת במקומות שוממים מאדם, בורחת ממני אל יערות נסתרים, נֶחבאת בתוך עליות גג אפלות. אולי את מסתתרת עם המִקלדת שלךְ בתוך דירת רפאים, כותבת מכתבים אליי כאילו הייתִי דמות ספרותית בלבד. אתְּ יודעת היטב, שלא אבוא לראותך כל עוד את מסתתרת במקומות נסתרים מעיניי. את כותבת שוב ושוב אליי, דפים שכאילו נלקחו מתוך ספר בשם "תולדות אהבתנו", ספר שלא נכתב מעולם. הנושא הזה טורד את מנוחתך, ואת רוצה לתעֵד אותו לפרטי פרטים, כדי להביא בו את גרסתך לסיפור שלא נכתב. אני תוהה למה זה כּה חשוב לך, וזה באמת חידה. את מסתתרת וממשיכה לכתוב, ולא ברור לי מתי תביני שלא תוכלי לברוחַ לנצח. לפעמים יש רגעים שנדמה שהלכתְּ לאיבוד, איבדת את החוט אל המבוך ולא תוכלי עוד לחזור. אך אני מחכה כל הזמן. מחכה בסבלנות, כי למדתי להכיר אותך עם השנים. ואת הרי יודעת: לא תוכלי לתעות זמן רב לבד במדבר. תצטרכי ברגע הנכון לשוב אל ההווה, אל מה שֶׁיֵש, אל מה שנותר. - - -

. כשתתעייפי, תלכי לישון. בחלומך את נושאת איתך את כל דפי המכתבים שכתבנו כדי לשמור אותם קרוב ללבך. את רוצה שוב ושוב לקרוא במכתבינו, אומרת לי שרצונך לדעת "איפה אנחנו". לפתע בחלום את מרגישה שאַת נרדפת. מישהו רוצה לדעת מה כתוב במכתבים הצרורים בתוך התיק שלך. אולי כמה אנשים שמעו עליהם והם מגלים בהם עכשיו עניין. את רצה ורצה, מנסה להגן על התיק שלך. אך ככל שהם מתקרבים, התיק נפתח כמו מערת קבורה, שאבן הגולל זזה ממנה במפתיע. אתְּ חשה נרדפת ואינך יכולה לסגור את התיק וכל הדפּים שלנו מתפזרים לכל עֵבר. הכול עף ברוח. מה יהיה, אתְּ שואלת בחרדה, מה יהיה עם כל מה שכתבנו. את קמה בבהלה מַזִיעה כולך, נושמת לרווחָה כשאת נזכרת שהכול שמור על המחשב וזה היה חלום...

 שום דבר שהיה בינינו לא נשכח, את לוחשת לעצמך, הכול שמור במכתבים...- - -

 שובי אליי בת. אני מחכה.

 שלך...