עובדי הבימה נגד "מכתב השחקנים"

וואלה: http://e.walla.co.il/?w=/6/1730833

והמשכיל בעת ההיא יידום

(פרופ' בן ציון מוניץ, אוניברסיטת תל-אביב, מגיב למכתבם של עובדי הבימה)

8.9.2010

יקיריי,

אינני מצפה מכם לסרב לאפשר לתיאטרון להופיע באריאל - הלא אתם בסך הכול ממלאים הוראות ואינכם אחראיים לתוצאות הפוליטיות של מעשיכם ומחדליכם. ואולי אני טועה והגינוי שלכם לשימוש בתיאטרון לצרכים פוליטיים, הוא עצמו יש בו משום הבעת עמדה פוליטית? האם אין בפרסום הגינוי שלכם לאמנים, הנוהגים לפי צו מצפונם, משום סתירה לקביעתכם שעל העשייה התיאטרונית להיות מנותקת מן הפוליטיקה? ותהיה נוספת: האם אין בעצם קיומן של הצגות באריאל משום מעשה פוליטי של מתן לגיטימציה לכיבוש ולמפעל ההתנחלויות? חוששני שלדידכם האיסור על מעורבות פוליטית חל רק על כזו שהיא מחוץ לקונצנזוס הפוליטי.

אני רוצה להציע פרשנות נוספת, מדאיגה לא פחות לטעמי, לגילוי הדעת שלכם - בסך הכול אתם מנסים להבטיח שהממשלה לא תעניש את התיאטרון במקום הכי כואב, קרי בכיס. והלא הפרנסה קודמת לכל ובשמה מותר לחצות כל גבול מוסרי...

אם באמת ובתמים אתם סבורים שאתם פטורים ממעורבות פוליטית הייתם צריכים לגזור על עצמכם שתיקה, שהיא, כמאמר חז"ל, סייג לחכמה.

וטעם נוסף מדוע ראוי היה שתמנעו מהתבטאותכם המיותרת הוא שהדבר מעמיק את הקרע והניכור בין השחקנים ויוצרי ההצגה לבין הטכנאים ואנשי המנהלה, וחבל.

בברכת שנת שלום ויצירה,

ידידכם בנצי מוניץ

הטעם הרע

(יעקב סליב, מעצב תאורת במה, מגיב לדבריו של בן ציון מוניץ)

8.9.2010

בנצי שלום.

התשובה הסתומה ביותר בוויכוח פוליטי, זו שהנותן אותה כבר לא רואה ולו דבר אחד בעל טעם לאומר ליריבו היא: "סתום ת' פה!" וככזו היא מחייבת תגובה ולו רק בשל תוכנה.

אין בכוונתי לסנגר על עובדי הבימה או חותמי מכתב היוצרים. אין אני שותף לדעותיהן של שתי הקבוצות, אך לשתיהן זכות לאומר אותן.

הטעם הרע שנוצר עקב מכתב היוצרים אינו נובע מתוכן המכתב, אלא מהסיבה שבעייני הציבור הרחב נתפש המכתב כחוות הדעת של כלל אנשי התיאטרון בישראל ומיותר לציין שזו טעות. ביומים אלו מתקיים דיון ציבורי ותקשורתי בו עולה בברור דרישת גורמים ימניים לפגוע בתקציבי התרבות עקב המכתב. במידה והדבר יתממש, הראשונים שייפגעו מכך יהיו העובדים השכירים של התיאטרונים.

אי לכך יש לכלל אנשי תיאטרון סיבה יפה מאוד להגיב למכתב ובכלל זה גם לשחקנים ויוצרים שאינם שותפים לדעתם של מחברי מכתב היוצרים.

אכן, אין עשייה תיאטרונית צריכה להיות מנותקת מהפוליטיקה, אך האם זה מקומם של אומנים אשר כל תפקידם הוא להביע, לגזור על עצמם שתיקה בדרך של חרם? המאבק נגד הכיבוש (לו שותף גם אני) צריך להיעשות בדרך של יצירה פוליטית בה התברך התיאטרון הישראלי במשך שנים רבות והנהגת מחאה בקרב הציבור הרחב. תפקידם של אנשי התיאטרון הוא להשפיע על דעת הקהל מעל הבמה ולא ע"י הימנעות מלהציג, מוצדקת ככל שתהיה. אכן כמו שכתבו עובדי הבימה: "ההצגה חייבת להמשך".

בעניין הניכור שבין הטכנאים ליוצרים אשר המכתב הנ"ל, לדברך, מעמיק. אכן חבל, וחבל שמכתבך הולך באותה הדרך.

חג שמח

יעקב סליב

מעצב תאורת במה

מעשה פוליטי של ממש

(בן ציון מוניץ מגיב לדבריו של יעקב סליב)

(8.9.2010)

ג'ייק שלום,

גם אני סבור שזכותם, ובעצם אף חובתם, של עובדי הבימה לבטא את עמדותיהם הפוליטיות ואף לפעול כנגזר מהן. הביקורת שלי היא כלפי הסתירה בין עמדתם המתנגדת לשימוש בתיאטרון לצרכים פוליטיים לבין פרסום המכתב שהוא אקט פוליטי פאר-אקסלנס, ולתמיכתם בנורמליזציה ובלגיטימיות של הכיבוש, על ידי קיום מופעי תיאטרון בשטחים הכבושים.

ההגנה על תקציבי התרבות אף היא מטרה נעלה, אך האם היא מצדיקה את התקרנפותם של עובדי הבימה? כמה רחוק ראוי ללכת על מנת להגן על תקציבי התרבות? עד אריאל?  עד קריית ארבע? עד חוות גלעד?

והערה קטנה נוספת: חוששני שהיצירה הפוליטית על בימותינו בארבעים השנים האחרונות לא הייתה אפקטיבית ולא הצליחה לעורר הדים כמו המהלך (שאתה כופר בלגיטימיות שלו) של הימנעות מלהופיע בשטחים הכבושים, שהיא מעשה פוליטי של ממש שיש לו גם השפעה כלשהי - לראיה: ויכוח זה המתנהל בינינו.

שנת שלום ויצירה!

בנצי