יעקב היקר,

שברת את לבי בקטע המופלא להלן על קטנצ'יק.

אני שחיי הם הווה נמשך של אוכל, פשתונים וחרבונים, מחשבות על היקום ועל הולכי על שתים וארבע, גרמת לי למחשבה עמוקה שחובקת עבר ועתיד.

אני בטוח שקטנצ'יק אסיר תודה על הבית שבו הוא גר ועל האנשים המופלאים האוהבים אותו ועל רגעים עונג עילאי בכרסום עוגה משובחת ועל האהבה.

גם צער וסבל הם מנת חלקנו אבל האהבה היא המצב הטבעי לכל הברואים. על כן ננצור כל רגע של חסד ונקבל את הדין האלוהי בהכנעה.

אני מחבק את קטנצ'יק ואתכם בשתי טלפי הענוגות

ומאחל שכל רגע של עונג יהיה נצח

ונהיה אסירי תודה על כל רגע של אהבה.
שלך 

תיאודור

יעקב אלג'ם: קטנצ'יק

שלום תיאודור,

במה אתה יכול לחזק את רוחנו בשעה קשה זו, כאשר החתול הלבן שלנו "קטנצ'יק" נלקח כעת לרופא וטרינר.

לפני 17 שנה רעייתי הביאה גור קטן וחמוד. קודם הייתה לנו בסי ז"ל, לפני כן קליאו ז"ל

ולא מצאנו שם וקראנו לו קטנצ'יק, בינתיים, ודבקנו בשם והוא בו ושיחקנו והשתוללנו והוא היה לבן-בית ונטל חלק במכאובינו ובשמחותינו, והצטלמנו איתו ויש לו אלבום תמונות.

לפני שנתיים היה פעם אחת חולה וזהו... לא הטריד אותנו מבחינה רפואית. כשנסענו לנופשים תמיד נמצאה שכנה שנכנסה לתת לו אוכל ומים ואפילו צלצלנו מחו"ל לדרוש בשלומו.

בביתנו חי ילד שצמח וגדל עד שהתעופף כדי להתחתן ונשארנו עם קטנצ'יק, שאוהב  מאד להתגפף, ותמיד על הברכיים של רעייתי כשהיא יושבת בסלון. וראינו שיש לו סולם קולות מגוון להדהים: כשהוא רוצה לאכול, ואחרי שהוא אוכל, ואחרי שעשה את צרכיו, וכאשר הוא פוקד על רעיתי לעזוב הכול ולהתיישב בכורסא.זיהינו לפחות 5 סוגי קולות במנעד רחב מאד. וכאשר חזרנו מנופש, בהיסטריה ומתוך מצוקה, דקות ארוכות היה דורש אהבה וליטופים.

גם כאן זיהינו חרדת נטישה ועזבנו את פירוק המזוודה והתיישבנו ללטף את הילד. כן, כן, בנשמתו הוא לא התבגר: הוא תלוי בנו ולא רוצה ללכת. אף פעם לא עזב את הבית.

יש לו שתי תכונות ייחודיות: הוא בתול. מעולם לא ביקש רשות לצאת לרחוב לסטוץ' חפוז!

מעולם לא ביקש שידוך, וכל כך רצינו  ממנו נכ... סליחה, צאצאים: חתול מחונך, מבית טוב, לא מעשן, לא שותה, לא מהמר. לקח לנו זמן להשלים עם הכתם הזה. בחורף, בלילה, אפשר היה למצוא אותו מתחת לשמיכה של רעייתי, לא ברור כיצד נשם, ובקיץ ובשעת שלפשטונדה, נשכב עליה, על הבטן, על החזה, ולמרות מחאותיי, "יקירתי, הוא לוחץ לָךְ על הלב והוא כבד וזה לא בריא". אני צועק, כועס עליו, מזיז אותו והוא עקשן והוא אורב והוא אסטרטג, ברגע של הסח הדעת חוזר אל הבטן של רעיתי. "מצטער אדוני, מה לעשות? אני חתול  D'ONT FORGET!

את תכונתו המיוחדת השנייה חשפנו בתיבת הצרכים שלו. התברר שהוא דמוקרט סובלני, מכור לשלטון הרוב. אין הוא מפלה בין עשיר לעני, בין דמות ציבורית לאזרח רגיל, בין פרופסור לבוגר עממי, בעיקר הוא אוהב את מוסף הספורט, ואת מוסף ממון, וגם את 24  שעות. הסוד הוא פטנט רשום על שמנו: נייר עיתונים במקום חול קדוש! אנו פורסים מוסף  לא עבה של עיתון לרצועות, מנפנפים כמו מניפה ומטילים לתוך תיבת הצרכים של קטנצ'יק. מספר רצועות עיתון הופכות למצע רך ונעים. חסכנו למולדת משאיות של חול. ודאי תרמנו להקים עוד בית בישראל. אילו ראש הממשלה והשרים והבכירים וגיבורי החדשות והתרבות והפושעים והרכילאים והזכאים והחייבים - אילו כולם היו יודעים שסופם בקופסת הצרכים של קטנצ'יק, היו משתדלים ונזהרים ממעשים שליליים אשר הביאו אותם אל החדשות.

קטנצ'יק נטול פניות, אי אפשר לשחד אותו. אין בו שמץ גזענות או חשבונאות. להפך, אפילו פעם אחת לא יצא בהפגנתיות מהקופסה והכריז: "לא, על הדמות הזאת, מתוך כבוד, אני לא מְחַ-בֵּן!"

ביתנו התאים עצמו לחתול: בגלל הנשירה, כל הרהיטים מכוסים! "אין לכם ברירה", היה אומר לנו הקטן: "או אני - או אורחים". ואכן, מי שכבר נכנס אלינו היה יוצא עם מזכרת. בעלי הבגד השחור הפכו לדמויי זברה. קרוב משפחה מחו"ל שיש לו אלרגיה לחתולים, לא יכול היה לישון בביתנו!  גילוי נאות: בילדותי שנאתי חתולים. תראו למה נהפכתי כיום: עם פח הזבל אני מוריד אוכל יבש לחתולי הרחוב שמתחת לבית והשכנים צורחים: "מה אתה עושה? תראה איזה לכלוך! אנחנו נקרא לעירייה".  - "לא, לא, בבקשה, הם ישמידו אותם". וליד השולחן, עם הארוחה אני זורק לקטנצ'יק חתיכות בשר מהשוק או מהכרע של העוף. חלקים שבעברי הרחוק הייתי מכרסם אותם בעצמי בהנאה. 

"מה אתה עושה?", גוערת בי האישה, "אתה מקלקל אותו. זה חינוך רע ואתה גם מלכלך את הרצפה". איני יודע למי התרגלתי קודם, לרעייתי או לאהבת-החתולים שלה, שדבקה גם בי.

עוד מעט היא חוזרת מהווטרינר. מה יהיה גזר הדין? תיאודור, לך יש ניסיון עם בעלי חיים. אם אתה שואל אם אני מתכוון לחיות המחמד או לבעליהם? ובכן, אני רק יכול לכתוב על העצב שבפרידה העתידית. אבל איך מתמודדים איתו ממש? ועם השינוי ועם החסר ועם קריסת ההרגל שהוא כדור הרגעה מזויף שכל אידיליה מתמכרת אליו? האם זה יצור אנושי שיעזוב את הבית, או סתם בן-אדם קטן על ארבע שכמעט, משך שנות דור מסתובב בין הרגליים ובקולי קולות דורש כל הזמן את מה שהוא מעניק לנו בסתר תוך כדי ליטוף?

בבתי כלא שבדיה נותנים חתול חובה לכל אסיר. הוכח שהאלימות והאגרסיה פוחתת אצל אסירים המטופלים בחתול. ולי כרגע יש אגרסיה כלפי יוצר בראשית. אדוני, מה עם הסוף? מה עם הסוף? יכולת ליצר משהו אחר, משהו במקום, גם עבורנו? רק  לא זה. ואל תגיד שזה בגלל התפוח בגן העד. חתולים לא אוכלים תפוחים ואני אוכל תפוח מקולף, עם סכין ובישיבה ולא בגלל שאשתי נותנת לי. והלא נאמר ויבדל בין אדם לחיה. איפה ההבדל, אדוני? 

קטנצ'יק הוא שעון מהלך. בכל בוקר בשעה שש, כמו מנכ"ל הבית מנדנד לרעייתי ומושך לה בשמיכה, עד שהיא מתעוררת.

בממלכת הלילה אני ניגש יחף אל המקרר, פותח את דלתו עם פנס (ניתקתי מקודם את מקור החשמל9, אחרת כל אלומת אור מזמינה את החתול לפתוח ביללה של רעב. רק לפני חצי שעה אכל.

יש לו תאווה לחיים, משהו. מיאאוווו ארוך שמעיר את רעייתי ואז הלך לנו הלילה. "לא יכולת להתאפק? מתוקים יש גם בבוקר".

כשחתולתנו הקודמת סיימה  את חייה, אמרתי לאשת חיי: "יקירתי, בבקשה, הפסקת חתולים, TIME OUT לשבוע, לחודש היינו מתפשרים, כמו שאומרים". אחרי יומיים הופיע קטנצ'יק בביתנו.

אגב תיאודור, תודה על שפרסמת את השיר "כשהוא בוחן אותי כטווס", תחת הקטע "פינוק", במדור שלך "תיאודור ממליץ", באיגרת השבועית ביום 29/12/2011.

בזה הרגע הוא חזר הביתה. ירד במשקל, כולו עור ועצמות. "זקנה", אומר הרופא, "תהליך בלתי הפיך. כליותיו עובדות בתפוקה של 15%. הוא מטיל הרבה שתן, נכון?"  כן, אדוני הרופא. רופא נחמד. לא ביקש תמורה. באמת מה אפשר לתת תמורת חיים? "הסוף אמנם לא מִיָדִי, אך תתכוננו. לקראת הסוף, את יודעת, אפשר לגאול אותו מייסוריו". דוקטור, את  זה אנחנו יודעים. אך מה יהיה על הייסורים שלנו, דוקטור? "את שואלת על אפשרויות קבורה: ובכן קבורה בתשלום יקרה מאד ואינך יודעת היכן, אם בכלל. אפשר גם באופן עצמאי, למצוא בלילה, בהיחבא איזה שדה או חלקה ואפשר להביא את המחמד לבית-דגן. שם, כידוע, שורפים".  דוקטור, החתול שלנו לא קורא בעיתונים על יורם קניוק או על כל מי שתורם את גופתו למדע או לכבשן. החתול שלנו רק מְחַ-בִּן על העיתונים. ואם יתברר שיש לו דת והוא בכלל מאמין בהשארות הנפש החתולית בעולם הבא עליו לטובה, עם קופסאות "ריבוס" ו"סולו" כבד וסלמון וארנבת ואווזים? קטנצ'יק לא נוגע במאכלי חלב אפילו שש שעות אחרי.

תיאודור, אי אפשר להאמין שיש אנשים שנוטשים את חיות המחמד שלהם בדרך לשדה התעופה. אנחנו אפילו לא מסכימים שחיית המחמד בכלל תנטוש אותנו, לא כל שכן שהיא תמריא מתוך עולם שכולו זיכרונות מתוקים אל שְמֵי-הווה מרים-נמהרים על עבר שחלף, על המחמד שהיא עודנה - חיית אהבה בלתי נשכחת!

יעקב אלג'ם  3/2/2012.

-------

שלכם באהבה
תיאודור