עידן לנדו, לא למות טיפש
* * *
(שר ההגנה האמריקני: ישראל תתקוף את איראן עד יוני
עלי חמינאי: ישראל תימחק מעל פני המפה)
* * *
- מדוע פרצה המלחמה, לדעתך, מדוע?
- בגלל געגוע, הייתי אומר, בגלל געגוע.
- בגלל געגוע? רעיון מעניין. געגוע לְמה?
- געגוע למלחמה, הייתי אומר, געגוע למלחמה.
(מתוך "ראיון מתוסכל עם עורך עיתונוער", דוד אבידן)
* * *
הלילה הוא לוע של אקדח
שאל תוכו אנו מביטים
בקהות ובטמטום
אחרי שנורֵינו.
(מתוך "עשרים ואחת שירים קצרים או האקדח", חזי לסקלי)
* * *
וכל זה? ומכאן אביט ואראה
מכתשים רחוקים מאחרַי שָם
נתנפצו שמשות מכתשים רחוקים
משוּחים אור שמשות שנעלמו
וכל זה ואין עוד דבר מן
המכתשים הרחוקים עד אלַי והכול
כבטרם כל יציר עד אלי וממני
והלאה שוב ריקוּת חדשה ללא
תִכלָה רק הבורות עוד לא
עשֵנים יבלעוני תהום אם
ארחיב צעד לפנַי אם אשכח
ואבקש להלך ולו עוד פעם
אחת לפנַי
(מתוך "רציתי לכתוב שפתי ישנים", אמיר גלבע)
* * *
הוי מתים עלובים, מה תעשו אם תצאו מן הקבר
תטפסו זה על זה, יתום על אביו,
ותצרו שרשרת שלדים מגוחכת, סולם עצמות
של אבות ובנים שראשו נעלם בשמים?
ואיך תנחמו זה את זה, כי כאשר יתָלה האב
בשתי ידיו בצוואר אביו, איך יאחז את בנו?
מי ינחם את מי? מי ישכב בחיק מי? המון פגרים
רעבי תנחומים יריבו על חיק?
ואיפה החיק? איפה בשר הצוואר? מי הריח פה
פעם ריח סבון רענן?
הוי מתים עלובים, כאן לא קליפורניה,
כאן קבר חשוך וזהו המוות!
על כן יעזוב בן את אביו ואמו
ואיש את אשתו ודָבק במותו.
(מתוך "חיי המתים", חנוך לוין)
* * *
בעיר הזאת השעה תמיד שעה מוקדמת של שחר שכמעט לא עלה עדיין, השמים גונם אפור אחיד שאינו מתבהר כמעט לעולם, הרחובות ריקים, נקיים ודוממים, היכן שהוא נעה לאטה כנף של חלון שלא הודקה, היכן שהוא מתנפנפים קצותיה של יריעת בד שנפרשה על מעקה מרפסת בקומה אחרונה, היכן שהוא מתבדר קלות וילון בחלון פתוח, ומלבד זה אין כל תנועה.
(מתוך "כתבים מן העיזבון", פרנץ קפקא, תרגום: אילנה המרמן)
* * *
עוד באותו עניין: כאן, כאן וכאן.
עידן לנדו, 4 בפברואר 2012 (העברה: נוני טל)
-------------- -------------- --------------
שילה: שרבוטים בעוד צהריים של פורענות:
בואי אלי מלחמה טובה
"אני לא רוצה להיות בחברה של מטורפים" העירה אליס. "אבל, אין לך ברירה", אמר החתול: " כולנו מטורפים כאן. גם אני מטורף. גם את מטורפת." "איך אתה יודע שאני מטורפת?" שאלה אליס. "את חייבת להיות," אמר החתול, "אחרת לא היית מגיעה לכאן".
יומני היקר,
המלחמה החלה.
הבוקר במסיבת עיתונאים מיוחדת שקיימה לשכת ראש הממשלה הודיע ראש הממשלה בחגיגיות שמטוסי חיל האוויר שבו הלילה לישראל לאחר שתקפו והשמידו בהצלחה מתקנים תת קרקעיים וכן מספר רב של מבנים, מחסנים וכלי משחית שהיוו חלק ממערך הלוחמה של האויב האכזר. מיד כשסיים ראש הממשלה להקריא את הודעתו, נשמעו תשואות בקרב מקצת העיתונאים.
ראש הממשלה חייך ובעיניים בורקות הוסיף:
"מה שהנחה אותנו זוהי התפילה לשלום, וההכרה שלעולם לא ניתן לאויבים שפלים לאיים עלינו ועל קיומנו כעם הנבחר.
הוכחנו שאנו וילדינו למדנו רבות מה"אקס-מן". על העם היהודי, כמו על הגיבור אריק מגנוס (מגנטו), עברה שואה איומה. זו הסיבה שכל אלימות ותקיפה מקדימה מצידנו על הצורר ההיטלרי תמיד מוצדקת.
ידינו סוחטות את ההדק בו בזמן שאנו מזילים דמעה בזוכרנו את מגנוס עם המספר המקועקע על ידו ואת ליאון הקטן עם אימו מדליקים נר של חנוכה במחנה הריכוז. גם לא לחינם אנו נזכרים היום בהתרגשות במילותיו של מגנוס כשעמד מול יחידתו ודיבר לפני מתן הוראתו להפציץ – 'כבר הייתי תחת רחמיהם של אנשים שרק מילאו פקודות' - כך אמר. גם אנחנו, ממשלת ישראל, לא מחכים לרחמיהם של איש. הלקח, כפי שמגנוס הכריז בקול גדול, היה מר – לעולם לא עוד.
בשם מדינת ישראל כמעלת בנותיה ובניה, חייליה ואזרחיה, קורבנות השנאה ולהט החרב, קיבלנו את ההחלטה, עם קריצה מאובמבה. כולנו היינו עדים כיצד תאוות ההשמדה של האויב גדלה וירדה לתהומות של שפלות. האויב שם לו למטרה חיסול כל יהודי באשר הוא יהודי, מיונק ועד סב, כמו בשואה. ידענו את אשר ידענו תמיד, מהמן הרשע ואנטיוכוס של אז ועד להיטלרים של ימינו - בני העוולה ינסו להשמיד אותנו תמיד ועלינו להגן על עמנו בכל מחיר.
תדע כל אימא יהודיה וכל בן יונק, שבלב חם ורגיש, בשיקול דעת בהיר ויסודי, קיימנו והגיענו לזמן הזה. מהלוחם מגנוס ועד אחרון החיילים היוצאים לקרב, כתובת האש חרוטה על ליבם – אושוויץ לא יחזור."
זה היה נאום מרגש של ראש הממשלה. הקהל במסיבת העיתונאים קם על רגליו והריע. חלק מחו דמעה. היו אלה רגעים קסומים, שיעור מופלא בהפגנת אהבת המולדת ואהבת העם. לצידו של ראש הממשלה ישבו מסופקים הרמטכ"ל, שר הביטחון, השר לעניינים ערביים כמו גם השר אלי ישי ויעקב מרגי, שר הדתות.
אני מרגישה הקלה גדולה ומאושרת. כמה טוב העם הזה. מאז ההודעה החלה רוח קלה נושבת והשמש כתומה. הציפורים מאד שקטות. כמה תינוקות בוכים. מכוניות קטנות נוסעות בכבישים ובבניינים רבים פקידים שוקדים על מלאכתם.
הרגע החלה להישמע אזעקה עולה ויורדת.
(שילה)
-------------- -------------- --------------
שוטף פלוס
עם איתי יטוב (בוגר תיאטרון החדר)
בלוג סטירי בוידיאו, מתעדכן אחת לשבוע (כאן)
-------------- -------------- --------------
הטלוויזיה החברתית
(אהוד שם טוב, 052.5433100)
-------------- -------------- --------------
הירקון 70
(הירקון 70)
-------------- -------------- --------------
גרפיטי
ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם
כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,
הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,
אל בני גזע נבחר.
(היטלר במחזה "היטלר")
--------------
ניתן לך הזדמנות להתבטא, דוקטור.
אתה יכול להיות שקט. פשוט לא הייתי רוצה
להוריד את ה...מחסום, מהפה שלך,
כך קוראים לזה, לא?
(פאולינה במחזה "העלמה והמוות")
