(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

18. משפטים: שמות כ"א - כ"ד

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כ"א, 1).

...בתקופה הטרום-מונותיאיסטית היו האלים הכנענים מקומיים ופונקציונאליים הם שרתו בתחומים מסוימים של חיי האדם. לא בהכרח הם היו טריטוריאליים. האל העברי הוגדר כאל כללי שבו התגלמו פונקציות חברתיות, כלכליות, אישיות ותרבותיות. מצד אחד הוא קובע גבולות פיזיים טריטוריאליים בארץ ישראל ומצד שני הוא בעל אופי אוניברסאלי. חיבור זה משמעו קודם לכל כיבוש והשתלטות תרבותית. בשני מקרים – הן בתקופת המקרא, והן בתקופת התבססותה של מדינת ישראל – אנו מוצאים משאלה משותפת: לנכס את הארץ כי היא נכס כלכלי ולהגדיר ניכוס זה בנימוקים דתיים. כשמודבר בפזורת היהודים ברחבי העולם, לרוב משאלה זו נושאת אופי רוחני של תיקון עצמי, יותר מאשר פרוגראמה פוליטית לכיבושים פיזיים.

מכאן שראוי לשקול שוב את הטענה הנשמעת מעת לעת מפי יהודים ברחבי העולם: כיוון שהיהדות, כפי שהיא מוכרת היום, התגבשה בגלות ולא בארץ ישראל, מכאן שיעודה של הדת היהודית הוא תיקון האדם ולא כיבוש פיזי של טריטוריות.

אבל המשאלה העברית לאחדות האל בארץ כנען הכבושה, אינה באה על סיפוקה המלא. בעקבות הכיבוש נוצרת בארץ כנען תרבות מורכבת. העברים שואפים לפולחן האל העברי כתרבות מרכזית רשמית, ובמקביל מתקיימות תרבויות המחתרת של עמים כבושים. עמים אלו ממשיכים לקיים את פולחני האלים המקוריים שלהם. במילים אחרות: תחת שלטון העברים, יהוה הוא האל הקואליציוני בארץ כנען, וסביבו פועלים האלים האופוזיציוניים של העמים הכבושים. האל העברי, כפי שהוא בא לידי ביטוי במקרא, אינו סובל מתחרים. הוא מתייחס לאלים האופוזיציוניים-האלטרנטיביים ביחס של דחייה, כעס ושנאה, ומדי פעם הוא מצווה על השמדתם.

המקרא רצוף בהוראות חוזרות ונשנות של האל להשמדת האלים המתחרים. בפרשת משפטים נאמר: "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלוהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על-פיך" וכן: "...ולא תעשה כמעשיהם כי הרוס תהרסם ושבר תשבר מצבותיהם" (שם, כ"ג, 24), או: "לא תכרות להם ברית" (שם, כ"ג, 32).

כיבוש הארץ על ידי העברים, בין אם נתקיים מבחינה היסטורית או רק משל היה, הוא, אם כן, נקודת ציון דרמטית במערכת היחסים שבין האלים השולטים בה. לא עוד יחסי שלום או מלחמה בין אלים שווים במעלתם, אלא קביעתו של האל העברי כאל יחיד, שכביכול, מוציא אל מחוץ לחוק, את כל האלים האחרים...