החודש בער ודעך לו לאטו,

נפש אחת ניסתה להחיותו.

מזור ותקווה נצנצו בלבה,

חיכתה לתומו של האוד הבוער האחרון.

לא פסחה אף לא על שלב אחד בדרכה המייגעת.

הקיצה עם בוקר, קרומים ועיניים נפוחות.

שבה שעות ארוכות לאחר רדת החשיכה, עיניה עצומות.

החודש תם, האפר פוזר,

נפש אחת נפרדה ללא צער.

השלמה וציפייה צדו את מבטה,

זכתה בשלל.

חשכו עיניה הפצועות,

נשברה אז רוחה של הנפש.

חדלה מלהיות דבר מלבד מספרים, מספרים.

נפש בוערת על פני אודים עשנים,

יודעת כי הגלגל מסתובב לו,

ממתינה לחשבון חודש נפש.

(רן בן עזרא)