המקור היווני של המושג פירושו עשייה. בתחום הפיזיקה פירושו כושר העבודה המתגלה בטבע בצורות שונות, כגון: אנרגיה חשמלית או אנרגיה מכאנית. אנרגיה יכולה להיות פוטנציאלית, וזו האנרגיה הגלומה בגופים במצב מסוים. למשל, האנרגיה הגלומה במים הנמצאים בכוס, באבן שהורמה מן הקרקע או בקפיץ שנמתח. אנרגיה יכולה להיות קינטית, וזו האנרגיה בתנועה של גופים, כמו קיטור הנוצר מחימום המים בכוס והוא עשוי להניע גופים אחרים, האבן הנופלת או הקפיץ המשתחרר.

בתחום מדעי הרוח יש למושג זה הוראות שונות. בתחומים מסוימים של אמונה דתית היקום כולו מוגדר על ידי האנרגיה. הגדרה אחידה וטוטלית כזאת היא פרדוכסלית ואיננה מספקת להסבר הדינאמיקה של היצירה שהיא דואלית. אף שנהוג לקבל אנרגיה כחומר במצבי צבירה שונים ולומר שהכול אנרגיה, היוצר פועל במיטבו מתוך הגדרת החומר. בתחום היצירה האמנותית והבידורית יש להתייחס לכל חוויה אנושית כאל גוף, המוגדר כנושא, שבו גלומה אנרגיה. יצירתו נובעת מתוך החומר. לפעמים אנו מתארים נושא באמצעות "תמונת הבלון": החומר ממנו עשוי הבלון הוא החוויה או הנושא, והגז (החומר) הממלא אותו הוא אנרגיה. כמות האנרגיה הגלומה בנושא מסוים תלויה במשמעות שהיוצר מקנה לנושא. כל נושא ("בלון") הוא מאגר אנרגיה פוטנציאלי. ככל שהנושא אקטואלי יותר, כך הוא טעון בכמות גדולה יותר של אנרגיה, המתח שבתוכו גובר, ונוצר קונפליקט בין הרצון לתת ביטוי לנושא, לבין ההתנגדות לעשות זאת. כמות האנרגיה יכולה לקבוע את העוצמה של הנושא בתוך היוצר, אבל לא את עוצמת הביטוי החיצוני של הנושא. לשם כך דרושה החלטה מודעת או ספונטנית. כלומר, מאגר אנרגיה הוא תנאי הכרחי לביטוי יצירתי, אבל לא תנאי מספיק. האנרגיה מצד עצמה, אדישה לנושא שבתוכו היא מצויה. האנרגיה אינה יכולה להיות חיובית או שלילית, ואין בה סולם ערכים מוסרי, אסתטי, או אחר. אנרגיה יכולה לנוע מנושא לנושא. לדוגמא: את האנרגיה העצורה בחוויה אישית מיידית מסוימת (למשל, שמחת היצירה האישית), אפשר להעביר לחוויה היסטורית בספר הבימוי (למשל, הדמות כועסת). המשפט "נכנסתי לחדר וחוויתי בו אנרגיה חיובית!" הוא חסר משמעות מבחינה דרמטית. המשפט "נכנסתי לחדר והרגשתי שמחה!" יהיה נכון, משום שהוא מגדיר היטב את החוויה הרגשית ואת תפקידה של האנרגיה כאמצעי למתן הביטוי לחוויה.

(עמ' 365-366, בגרסה המעודכנת של ספר המעגל הפתוח)