אהובה,

 אני רואה אותך מבקשת לך דרך, ודרכך פרושה מולך כשתי דרכים. פעם את הולכת בזו ופעם באחרת. לפעמים את הולכת בשתיהן ונקרעת בין שתיהן. מתוך כאב את רוצה לפעמים לחתוך הכול, למחוק הכול.

 אנא ממך, בת. כשאת זורה עפר על ראשך ושולחת ידך למחוק, אל תמחקי את מה שהיה, כדי שלא תמחקי את עצמך. כדי שלא תשכחי את עצמך. את מה שאת. את מה שהיית.- - -

זכרי תמיד את השעות שגם בתוך כאבך, את באה אליי אל הגן הסודי שבו מתקיימת מלכות שיר השירים. את באה זבת אור וזיעה, זבת חלב ודבש. רגלייך עירומות על המיטה, אוהבת ללא מנוח. עורך העירום נוצץ בחשיכה וכולך סוד.

 ....עינייך בוהקות אחר מעשה האהבה, ואני מדפדף אז בכל הסיפורים היפים שכתבנו בכל ימינו יחד. כל סיפור מעשינו נגלה עשיר באיורים צבעוניים, ומדי פעם מֵגיח גם איוּר בשחור לבן. בָּאיוּר השחור תמיד שׂערותייך פרועות ולמרבה הפלא הן אדומות ובוערות אש. גם כשאת מופיעה באיורים שחורים, תמיד אני רואה בהן בדרכי שלי את עינייך הירוקות הבוהקות באפלה. הדם חומר בעורקייך, הרוח נושפת מפיך, כמו נחשולי הגלים בשעת הגאות. אחר כך לאחר הנחשולים, הסוּפה שבתוכך שוככת ואת שָבה להכּרה אט אט.

 אני מביט אלייך ואיני יכול שלא להשתאות מהעוז שלך כשאת באה. את יוצאת כל פעם לדרך, רואה את שתי הדרכים המתפצלות זו מזו, ואת פוסעת בַּדרך אליי ופוסחת בדרך על בורות ומשׂוכות, עד בואך אליי. פעם גם אמרת: באתי אליךָ נואשת. לא פעם לאחר שהיית שיכורה מאושר, ישבת ובכית. ולפעמים גם פרצת בצחוק.- - -

 את הולכת ומתרחקת כל פעם, ואחר כך מביטה ממרחק כמו בוחנת שעודני מלווה את צעדייך. ואז את חוזרת. ושוב את נעלמת ומסתתרת, ושוב חוזרת. איזה קסם עשׂיתָ בי, אתְ שואלת. מכתבייך נכתבים לפעמים כמו שתית שיקוי מאגי. לפעמים את בועטת באגן השיקוי הקדוש ומנסה להקיא את שיקוי האהבה מתוכך. את כותבת בשפה קשה ומוכיחה, מבקשת תשובות קשות. תצליף בי במילים גם אתה, אתְ לוחשת. מחכָּה כל הזמן למכתב נוקב שאכתוב. נרגנת ומתמרדת כל הזמן, ולמחרת באה בעיניים רכות ושקטות, כמו ידייך כבולות, ואין בך תנועה. ואני אומר שוב ושוב: אינני רוצה כלל לכתוב דברי תוכחה, כי אין לי.

 זוכרת שנטלתְ פעם מפית מבית הקפה ברגעי השקט האלה שאינך צפויה כלל? הבטתי אז בך וכתבתְ לי על מפית שנושאת את סמליל בית הקפה: "הכול היה רק חלום". ואני עניתי לך במפית מקופלת בצורת סוד כמוס של ספרי זכרונות: "זה חלום. חלום אמיתי".

 המכתבים הם קודם כל מכתבי אהבה. האם זו נפילה? האהבה היא קודם כל אהבה. האם האהבה היא נפילה? אם כן, זוהי נפילה מתוקה מאוד.

 אני אכן כותב משלים ואגדות, אך אַל תראי בזה התרחקות מן האבנים החרבות בשורותייך ומן הזעקות הנישׂאות עם הרוח. בתוך שורותיי המהוקצעות כל כך תמצאי גם את דמעותייך.

 אל תימלטי ממני בלי להסב פנים. אל תכסי שערותייך עננים קודרים. דַבּרי, דַבּרי, דַבּרי. כי אני מקשיב לקולך.

 שלך ...