האיגרת השבועית

"היטלר? מה פתאום?! איזה מין שם זה להצגה של תיאטרון? בחיים אני לא יילך להצגה שקוראים לה היטלר! מה יש לי עם היטלר? למה לי? חוצפה. אין להם כבוד למתים? שישה מיליון! תעשו על זה הצגה. אתם יודעים מה? אל תעשו. זה מדכא מדי. תנו הצגה על, נגיד, אהבה. אפילו אהבה כוזבת, נכזבת, עם שירים וריקודים. 'מרי-לו' הצגה טובה. כל כך נהניתי. גם ההצגה הזאת על הסרטן, איך קוראים לזה? נורא צחקתי. ואתה יודע מה? בלי ללכת להצגה אני כבר יודעת על מה ההצגה. אומרים שם שהיהודים זה כמו הנאצים. מה, לא? אז אומרים שם שגם היטלר היה בן אדם. תודה רבה. בשביל זה אני לא צריכה ללכת לתיאטרון. אני יכולה לשבת בבית ולראות חדשות בטלוויזיה.

(אוהבת תיאטרון. השם שמור במערכת)

"חדר התודעה" הוא דימוי שנוצר כדי לתאר את הדינאמיקה של החוויה האישית הכוללת. החדר הוא מסגרת תוחמת, מגדירה ומפקחת על דינאמיקה זו. חוויה היא נושא שניתן לתאר אותו כבלון הנע בחלל חדר התודעה. הבלון עשוי חלקיקים המרכיבים את החוויה, ופניו מעוצבים בהתאם לתכונות החוויה. כל חוויה מתקשרת לאחרת באמצעות עיצוב הפָּנים שלה, על רצף חוויות בעלות מושג כולל אחד, ברשת רב-ממדית. כל בלון-חוויה נטען באנרגיה על פי מידת החשיבות שמקנה היוצר לחוויה. חוויה טעונה שואפת לבוא לידי ביטוי מבעד לפתח חדר התודעה, וליצור קשר עם הסביבה החיצונית. חוויה שבאה לידי ביטוי, מתרוקנת וצונחת אל רצפת חדר התודעה. בדרך כלל חוויה נטענת ומתרוקנת על פי בחירתו של האדם. טראומה היא חוויה טעונה, האוגרת אנרגיה אך איננה משחררת אותה, וככל שהיא נטענת, כך גדלה ההתנגדות לפריקת האנרגיה, ונדרשות פעולות מיוחדות לשם מתן הביטוי לטראומה.
(עמ' 369-370, מילון, בגרסה המעודכנת של "המעגל הפתוח")

גַּם עַכְשָׁו.

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

פורים כמו כיפורים

...יש טוענים כי בפורים השמחה היא על כך שהיהודים יצאו ממצב של סבילות ועמדו על נפשם. זוהי תפיסה פסימית מעיקרה, ולו רק משום שאין אפשרות להגדיר את התנהגותם של היהודים בתפוצותיהם בפשטות כפסיבית או כאקטיבית. הם חיו על פי דתם, וכאשר מישהו קם עליהם לרודפם, הגיבו על פי דרכם באותו זמן: נמלטו על נפשם או עמדו להגן על עצמם.

מספרים על חוקר התנ"ך המנוח, איש "ברית שלום", פרופ' ארנסט סימון, שדגל בקירוב בין יהודים לערבים, שהיה נמנע מלהשתתף בטקס קריאת המגילה בפורים. הוא עצמו הכחיש את הדבר, אבל בעצם העלאת האפשרות של הימנעות מהשתתפות בטקס, נרמז הקושי ביחס לחג הפורים.

בישיבות בירושלים היה נהוג לערוך השוואה לשונית בין יום הכיפורים לפורים: "כיפורים זה כמו-פורים". כביכול, שני הימים הם הפכים זה לזה, אבל בשניהם יש ממד של חשבון-נפש. ביום הכיפורים מוטל על שומר המצוות לצום, לרוקן את מערכת העיכול שלו, ולערוך חשבון נפש עם עצמו בתבונה ובנפש נקייה. בפורים, עם השתייה המופרזת של היין, הריקודים, וכל שאר פעולות השמחה "עד דלא-ידע בין ברוך המן לארור מרדכי" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז, עמוד ב') יכול להיווצר מצב של טראנס, המסיר מעל לאדם את ההגנות שלו, ומפיק וידויים, שהם בחזקת חשבון נפש. פורים הוא היום שבו ניתן היתר להסיר את העכבות מעל ליצר. כמו בחג השוטים האירופאי, גם כאן נהגו יהודים לבחור את שוטה הקהילה ולהמליכו כמלך ליום אחד.

פורים הוא מקרה יחיד בלוח השנה היהודי, שבו ניתן היתר להפר את הסדר הטוב, ליצור אי-סדר מבוקר וזמני, שמטרתו פריקת מתחים שנצברו במהלך השנה כולה. פורים הוא יום התיאטרון השנתי של היהודי השמרן. עד למאה התשע-עשרה היה הביטוי הראשון לתיאטרון יהודי, ולמעשה הביטוי היחידי לו בארצות אירופה, ה"פורים-שפיל". בדרך כלל הייתה זו תהלוכה חגיגית שבראשה צעדה דמות גרוטסקית של איש צבא ה"מרשליק". אחריו צעד גיבור היום "השוטה", ואחריו על סוס או חמור, הופיע רכוב "מלך פורים". בהמשך צעדו דמויות מקראיות, מעוצבות במידה רבה או מעטה של הגזמה.

בתלמוד מוזכר מנהג שנקרא "משוורתא דפוריא" (רש"י, מסכת סנהדרין דף סד עמוד ב')  במאה הרביעית לספירה היה נוהג בקרב יהודי סוריה להעלות באש דמות של המן הרשע, עד שאסר על כך המושל תיאודורוס השני בשנת 410. בשנות העשרים למאה העשרים, נתחדשו בתל-אביב תהלוכות ה"פורים-שפיל" בגרסה מודרנית, בשם "עדלידע", בהנהלתו האמנותית של הרקדן והכוריאוגרף ברוך אגדתי.

מגילת אסתר היא האחרונה בספר חמש המגילות. קוראים אותה פעמיים. פעם בליל הפורים ופעם ביום שלמחרת. כאמור, כללי הטקס מחייבים קריאה מתוך יריעת-קלף ולא מתוך ספר רגיל. את תקופת כתיבתה של מגילת אסתר מתעדים לכל המאוחר לשנת 330 לפנה"ס. על מקורותיה ההיסטוריים חלוקות הדעות. אין חיזוק היסטורי לסיפור הטבח שערכו היהודים באויביהם, ויתכן שזוהי הגזמתו של המחבר. לעומת זאת, תיאורי ארמון המלך ומנהגי התקופה מתוארים באופן מדויק למדי. טענה אחרת שמחזקת את היסוד האגדי של הסיפור מתייחסת לשמות הגיבורים כסמלים מיתולוגיים: השם מרדכי דומה לשם מַרְדוּך, האל הראשי של בבל. השם אסתר נראה כנגזר משמה של האלה הבבלית אישְׁתַּר, או בגרסה הכנענית עשתורת. השם המן מזכיר את שם האל העילמי הוּמַן. אפילו שמה של זרש אשת-המן מזכיר את שמה של האלה העילמית זִירִיס. יש טוענים שמגילת אסתר היא וריאציה למיתוס עילמי על ניצחון האלים הבבלים על האלים העילמיים. בעניין זיהויו של המלך אחשוורוש, סבור החוקר הושאנדר (Hoschander), שהכוונה לארתחשסתא השני (358-404 לפסה"נ), שתקופת שלטונו הייתה מלווה זעזועים פוליטיים ומלחמות דת ובימיו נרדפו היהודים על דתם.

במגילת אסתר אין מוזכר שמו של האל, לא בשמו המפורש ולא באחד מהכינויים שלו. פעם אחת נרמז שמו אבל לא במפורש. מרדכי מצווה על אסתר להשתדל אצל המלך להצלת היהודים. אפילו בעניין מרכזי כזה, אסתר פועלת רק לאחר שהגבר מכוון אותה. מרדכי אומר שאם לא תעזור ליהודים, "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" (אסתר ד' 14). אפילו הביטוי "ממקום אחר" הוא בעייתי, ומרמז שלא במקרה לא מוזכר שם האל במפורש בספר זה. מאוחר יותר, מתייחס הביטוי "אחר" לתופעות פסולות, כמו כפירה בעיקר. למשל, השטן מוגדר כ"סטרא אחרא", הצד האחר. היעלמותו של האל מספר זה היא תופעה יוצאת דופן בתנ"ך, עד שחכמי המשנה נדרשו לה וקבעו, באסתר רבא, שבכל פעם שמוזכר שם התואר "המלך" בלי שמו של אחשורוש, דרשו את שם התואר "המלך" כאילו הכוונה לאלוהים (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף טו') פירוש אחר: אי התערבותו של האל מלמדת שעל האדם לסמוך על עצמו, ולא להמתין לעזרת אלוהים.

המגילה היא טלנובלה במתכונת של מיני-סדרה בת חמישה פרקים, על שועי-ארץ מושחתים להפליא ולכלוכית אחת פשוטה יפת תואר וטובת מראה, הלוא היא הדסה, הלוא היא אסתר בפי הגויים על שם אלת הפריון עשתורת המכונה גם מלכת השמים, אלת היופי, הפיריון והתשוקה ומגינת הבית, אלילת הצידונים, בתם של אל ואשרה ורעייתו של בעל. מזוהה עם עישתר הבבלית, אִסְתְּהַר הפרסית, אפרודיטה היוונית וונוס הרומית וסמליה: כוכב נוגה ויונים, ופסלה היה אישה שנחשים מטפסים על רגליה. אסתר היא בת דודו של מרדכי היהודי הטוב.

בטלנובלה כמו בטלנובלה, הסיפור מנחה אותנו להזדעזע מעצמת שחיתותם של אצילי הארץ הגויים, וטוהר מפעלותיה של פשוטת העם היהודייה. הפרק הראשון נפתח במקצב עליז וצבעוני. יש להתפעל מגודלו של התקציב שהוצא כאן על תיאור המשתה הגדול שעורך המלך אחשורוש בחצר גינת ביתן המלך. קטע זה משופע בתפאורות ענק, המוני ניצבים, מזון בערמות על מגשי כסף ענקיים ומטרים רבים של בד: "חוּר כרפס ותכלת, אחוז בחבלי-בוּץ וארגמן, על גלילי כסף ועמודי שש, מיטות זהב וכסף, על רצפת בהט-ושש ודר וסוחרת" (אסתר, א' 6).

במרכזו של הפרק הראשון, סירובה של ושתי להופיע בפני המלך אחשורוש. אחשורוש מבקש להתפאר בפני אורחיו ביופייה של ושתי אשתו, ומצווה עליה להופיע בפניהם. ושתי - אחת מהנשים העצמאיות בתנ"ך – מסרבת להישמע לפקודתו של אחשורוש. על כך היא נענשת בגירוש – כדי שנשים לא ילמדו מדרכיה ולא ימרדו בבעליהן. מנקודת מבט פמיניסטית, ושתי היא אולי הגיבורה האמיתית של הסיפור. חכמי ישראל טרחו להכפיש את שמה של ושתי.

הפרק הראשון מסתיים בסוף טוב. ושתי מגורשת וחכמים אומרים שהיא גם מוצאת להורג על עזות מצחה. כאן למדו הנשים את הלקח החשוב, שאם הגבר קורא לך, את עוזבת הכול ובאה, ואם לא – לכי חפשי לך בית אחר, וזה במקרה הטוב. שיידעו הנשים מי כאן המלך. הצדק המשפחתי הזה לא רק נעשה אלא גם נכתב בספרים: "וישלח ספרים אל-כל-מדינות המלך, אל-מדינה ומדינה ככתבה, ואל-עם ועם כלשונו, להיות כל-איש שֹורר בביתו ומדבר בלשון עמו" (אסתר א', 22). התמונה האחרונה בפרק הראשון היא תצלום תקריב: פניו הקודרים של אחשורוש. הוא מכונס בעצמו וזועם. זו "חמת המלך" (אסתר ב', 1), רמז לבאות. המשך יבוא.

הפרק השני הוא סיפור עלייתה המופלאה של אסתר אל מיטת המלך. אין טעם להיכנס לפרטי הפרטים של תהליך התמרקותה והצטעצעותה של הגיבורה לקראת המפגש הגורלי. פרק זה עשוי להיות מוצג בחסות תאגידי קוסמטיקה בינלאומיים. אסתר היא האישה הטובה והצייתנית (אסתר ב', 15). זו המוכנה לקבל את הגבר כאישיות נעלה ממנה, ואם היא מבקשת להשיג משהו מבעלה, היא עושה זאת באמצעות מיניותה. כשהיא מוצגת בפני אחשורוש, עדיין היא כאותן נשים שנמכרו למרבה במחירן, והמלך הרי הוא יכול להרבות במחיר יותר מכל אדם אחר. בדומה לאותה תכנית טלוויזיה אמריקאית פופולארית ששודרה במעבר המילניום "האם את רוצה להתחתן עם מיליונר?", גם בחצרו של אחשוורוש מופיע מצעד בתולות שמשאלתן הגדולה מכל היא להתחתן עם מיליונר או לפחות עם מלך. בפרק השלישי – האינטריגות של המן הרשע (אסתר, ג'-ו'). בפרק הרביעי עושה אסתר שימוש בגופה ככלי לגיטימי להשגת מטרותיה הפוליטיות, אל מול אימת הטבח ביהודים (אסתר ו'-ח'). בפרק החמישי – סיקול המזימה וטבח המוני בצוררי ישראל (אסתר ט'-י').

על פי הספר, טבחו היהודים בשושן הבירה חמש מאות איש ואת עשרת בני המן. למחרת הרגו שם עוד שלוש מאות איש, וברחבי הממלכה טבחו שבעים וחמישה אלף איש, "ובביזה לא שלחו את ידם" (אסתר ט' 5-16). זהו ג'נוסייד שמבצעים היהודים בגויים, כנגד אימת הג'נוסייד שנגזרה עליהם. בדרך כלל נמנעים דרשני הדת מהתייחסות לתופעת רצח ההמונים, ולא במקרה.

לא במקרה גם אין ספר אסתר מופיע במגילות הגנוזות, ובגרסאות אחרות של התנ"ך. זהו ספר המעורר תהיות, והמסר שהוא נושא, אז והיום, הוא בעייתי, אם לא פרדוכסלי.

עֵינַי שֶׁבָּקְעוּ מִבֵּיצֵי הַלַּיְלָה עֲכוּרוֹת,
נִתְלוֹת עַל פְּלוּמַת-הַבְּרוֹשׁ מוּל חַלּוֹנִי.
הַוְּרָדִים כַּפְתּוֹרֵי-יופִי תְּמִימִים-שְׁרוּיִים
עַל עֲלֵיהֶם בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ,
לְקַיֵּם צִוּוּי הַנֻּסְחָה, שֶׁהוּטְלָה, בַּמַּעְבָּדָה הַכִימִית שֶׁלַּצֶּמַח,
לְהַטְבִּיעַ בְּעֵינַי אֶת רִפְאוּת הַצְּבָעִים,
לְחוֹלֵל בִּי שִׂמְחָה עַל דַּף בּוקֶר רִאשׁוֹן שֶׁיָּצָא מִדְּפוּס הַלַּיְלָה
רֵיחָנִי.

אֶת גַּלֵּי הַמּוּסִיקָה שָׁלַחְתָּ
לְהָבִיאֵנִי אֶל חוֹפֵי סַפִּיר וְהַחְלָמָה,
עַד שֶׁנַּפְשִׁי פָּרְחָה מִמְּתִיקוּת,
כְּכַף יָדוֹ שֶׁל תִּינוֹקִי.

מַה נִפְלָאָה אַהֲבָתְךָ א-לי.

(אסתר ויתקון, חוקרת ספרות ומשוררת)

1

תָּלִיתִי כְּבִיסָה בְּאֲטָבִים וְרֻדִּים.

הִתְרָחֵב בִּי

הַצֶּבַע.

2

פַּסִּים יְרֻקִּים בּוֹהֲקִים בַּחֲרַכֵּי הַתְּרִיס.

הָעֵץ הַמּוּאָר בֶּחָצֵר

פּוֹרֵץ לְחַדְרִי.

3

רֵיחַ תַּבְשִׁילִים מֵהַמִּטְבָּח.

קוֹלָהּ שֶׁל בִּתִּי

מִתְרוֹנֵן בֵּין הַסְפָרִים וְהַמַּחֲבָתוֹת

בֵּין הַשּׁוּרוֹת,

מְשׁוֹרֵר.

חַיִּים.

אהובה,

 אני רואה אותך מבקשת לך דרך, ודרכך פרושה מולך כשתי דרכים. פעם את הולכת בזו ופעם באחרת. לפעמים את הולכת בשתיהן ונקרעת בין שתיהן. מתוך כאב את רוצה לפעמים לחתוך הכול, למחוק הכול.

 אנא ממך, בת. כשאת זורה עפר על ראשך ושולחת ידך למחוק, אל תמחקי את מה שהיה, כדי שלא תמחקי את עצמך. כדי שלא תשכחי את עצמך. את מה שאת. את מה שהיית.- - -

זכרי תמיד את השעות שגם בתוך כאבך, את באה אליי אל הגן הסודי שבו מתקיימת מלכות שיר השירים. את באה זבת אור וזיעה, זבת חלב ודבש. רגלייך עירומות על המיטה, אוהבת ללא מנוח. עורך העירום נוצץ בחשיכה וכולך סוד.

 ....עינייך בוהקות אחר מעשה האהבה, ואני מדפדף אז בכל הסיפורים היפים שכתבנו בכל ימינו יחד. כל סיפור מעשינו נגלה עשיר באיורים צבעוניים, ומדי פעם מֵגיח גם איוּר בשחור לבן. בָּאיוּר השחור תמיד שׂערותייך פרועות ולמרבה הפלא הן אדומות ובוערות אש. גם כשאת מופיעה באיורים שחורים, תמיד אני רואה בהן בדרכי שלי את עינייך הירוקות הבוהקות באפלה. הדם חומר בעורקייך, הרוח נושפת מפיך, כמו נחשולי הגלים בשעת הגאות. אחר כך לאחר הנחשולים, הסוּפה שבתוכך שוככת ואת שָבה להכּרה אט אט.

 אני מביט אלייך ואיני יכול שלא להשתאות מהעוז שלך כשאת באה. את יוצאת כל פעם לדרך, רואה את שתי הדרכים המתפצלות זו מזו, ואת פוסעת בַּדרך אליי ופוסחת בדרך על בורות ומשׂוכות, עד בואך אליי. פעם גם אמרת: באתי אליךָ נואשת. לא פעם לאחר שהיית שיכורה מאושר, ישבת ובכית. ולפעמים גם פרצת בצחוק.- - -

 את הולכת ומתרחקת כל פעם, ואחר כך מביטה ממרחק כמו בוחנת שעודני מלווה את צעדייך. ואז את חוזרת. ושוב את נעלמת ומסתתרת, ושוב חוזרת. איזה קסם עשׂיתָ בי, אתְ שואלת. מכתבייך נכתבים לפעמים כמו שתית שיקוי מאגי. לפעמים את בועטת באגן השיקוי הקדוש ומנסה להקיא את שיקוי האהבה מתוכך. את כותבת בשפה קשה ומוכיחה, מבקשת תשובות קשות. תצליף בי במילים גם אתה, אתְ לוחשת. מחכָּה כל הזמן למכתב נוקב שאכתוב. נרגנת ומתמרדת כל הזמן, ולמחרת באה בעיניים רכות ושקטות, כמו ידייך כבולות, ואין בך תנועה. ואני אומר שוב ושוב: אינני רוצה כלל לכתוב דברי תוכחה, כי אין לי.

 זוכרת שנטלתְ פעם מפית מבית הקפה ברגעי השקט האלה שאינך צפויה כלל? הבטתי אז בך וכתבתְ לי על מפית שנושאת את סמליל בית הקפה: "הכול היה רק חלום". ואני עניתי לך במפית מקופלת בצורת סוד כמוס של ספרי זכרונות: "זה חלום. חלום אמיתי".

 המכתבים הם קודם כל מכתבי אהבה. האם זו נפילה? האהבה היא קודם כל אהבה. האם האהבה היא נפילה? אם כן, זוהי נפילה מתוקה מאוד.

 אני אכן כותב משלים ואגדות, אך אַל תראי בזה התרחקות מן האבנים החרבות בשורותייך ומן הזעקות הנישׂאות עם הרוח. בתוך שורותיי המהוקצעות כל כך תמצאי גם את דמעותייך.

 אל תימלטי ממני בלי להסב פנים. אל תכסי שערותייך עננים קודרים. דַבּרי, דַבּרי, דַבּרי. כי אני מקשיב לקולך.

 שלך ... 

חַתְשֶׁפְּסוּת

   חַת-שֶׁפּ-סוּת

        חַת שֶׁפּ סוּת

הֵם קָרְאוּ לָךְ

מְחַפְּשִׂים אַחַר מַלְכָּתָם הָאֲבוּדָה.

שִׂחַקְתְּ בְּמַחֲבוֹאִים וְהִתְחַפַּשְׂתְּ לַמֵּינֶקֶת שֶׁלָּךְ.

יָפָה הָיִית, מַלְכָּה הָיִית, פִּקְחִית וַעֲרוּמָה

אוֹצָרוֹת שֶׁהָאֵלִים הַקְּדוּמִים הוֹרִישׁוּ לָךְ

אֲבָל אַתְּ רָצִית מַשֶּׁהוּ נוֹסָף –

כְּדֵי לְהִתְגַּלּוֹת יֵשׁ לְהֵעָלֵם

כְּדֵי לְהַגִּיעַ לֶעָתִיד יֵשׁ לְהִצְטַלֵּם

וּפָקַדְתְּ עַל נְתִינַיִךְ לְצַלֵּם אוֹתָךְ בְּאופֶן תִּעוּדִי,

אֶת קְלַסְתְּרֵךְ הַקָּטָן,

וּבְתוֹךְ מוּמְיָתֵךְ הַכּל נִשְׁמַר

לְדוֹרוֹת רְחוֹקִים.

הִגַּעְתְּ לְכָאן הַיּוֹם מִלִּפְנֵי הַסְּפִירָה,

הוֹדוֹת לְשִׁנֵּךְ הַחֲסֵרָה

כְּנַעַל זְכוּכִית, הִיא נִשְׁמְטָה וְנִמְצְאָה

וְחוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ הַיּוֹם.

חַתְשֶׁפְּסוּת   חַתְשֶׁפְּסוּת

הַמַּלְכָּה –

הוֹד מַעֲלָתָהּ בְּכָל הָעִתּוֹנִים.

* במוזיאון קהיר נמצאה שן עתיקה שהייתה שייכת למומיה שזוהתה כמלכה המצרית חאתשפסות מן המאה ה-15 לפנה"ס.

ענף אחד של לואיזה

לשתול

בחצר הפנימית של הנפש

להתבונן בו

כל בוקר מחדש

לטפל בו בעדינות

לעקוב אחריו

כל רגע ורגע

ולקטוף...

בִּין בֶּכִי לִצְחוק

עָטַפְתִּי אֶת

גּוּפִי בְּתַכְרִיכִים

כִּי לֹא נוֹשַׂעְתִּי

מֵהַנְּעָרִים הַמְּחַזְּרִים

אֲחַרַי

הַרְבֵּה קוֹלוֹת נָשִׁיים

הולכים בִּדממה

גמורה (שוכנים רק בלבי)

ולי אין סֵפֵר

ולי אין עֵט

ואני מתיישבת

על עץ

גבוה

תולָה

חוטי משי לְבָנִים

אל אוֹר

הלְבָנָה

קחו אותי אליכם

אך רק אהובי

מֵבִין

את הבּעֵירה שבלבי

והתכריכים לְבָנִים

לְבָנִים

ואין מגע בין

חֲברותַי לבינִי

והאֵל השוֹמֵעַ אותי

אומֵר בּלֹא קוֹל

אֳלֶם.

(בילי לרנר, משוררת)

תְּחוּשָׁה שֶׁל רִגּוּשׁ בֶּחָלָל

מִקְּצֶה לָשׁוֹן גּוֹלֶשֶׁת

גוֹשֶׁשֶׁת

שְׁלוּחוֹת.

צִלְלֵי שִׁגְרָה מִסְתָּנְנִים בָּלַט

מוּסָטִים לִקְצוֹת העַיִן הצוֹחֶקֶת.

וּשְׁנֵי תַּפּוּזִים כְּתֻּמִּים

תְּלוּיִים עַל אוֹתוֹ הַזַּלְזַל

צְמוּדִים בַּשֶּׁמֶשׁ פֶּה אֶל פֶּה

עָלֶה יְרַקְרַק מְנַצְנֵץ בֵּינֵיהֶם.

הָרוּחַ קָל נוֹשֶׁבֶת מְנַעְנַעַת עָנָף

בּוֹ תָּלוּ בְּשֵׁלוּתָם הַגֵּאָה. 

כְּאִלּוּ הָעֵץ אֵינֶנּוּ אֶלָּא

עֲרִיסָה לַנְּשִׁיקָה. 

מָה רוֹאוֹת הַצִפֳּרִים

הָאִם הֵן רוֹאוֹת

אֶת הַטּוּר הַדוֹאֶה

אֶת ראשׁוֹ

אֶת זְנָבוֹ

כַּנָף

אֶת כּוחַ הַמַּחַץ שֶׁל כְּנַף הַבַּרְזֶל

אֶת כּוחוֹ שֶׁל צִיוּץ

הָאִם הֵן רוֹאוֹת דְרָקוֹנִים יוֹרְקֵי אֵשׁ

בּוֹר שָׁחוֹר

אֶת הַנוֹפְלוֹת.

הָאִם הֵן רוֹאוֹת

אֶת צִבְעֵי הָעוֹנוֹת הַמִּתְחַלְפוֹת

אֶת יְרַק הַשְׁמוּרוֹת שֶׁעוֹד נוֹתְרוּ

מִבּוּם הַנַּדְלָן

הָאִם הֵן רוֹאוֹת

אֶת שִׂמְחַת הַמְּבַרְכִים עַל שׁוּבָן

אֶת הַצַּפַּרִים שֶׁנִשְׁבּוּ בְּקִסְמָן

   יֶלֶד שֶׁנִפְרָד מִצִפּוֹר אֲהוּבָה

          הָאִם הֵן רוֹאוֹת

             כּוֹכָב חָדָשׁ

(בתיה מיכלביץ, משוררת)

סרט קצר בהשתתפות בוגר תיאטרון החדר ג'וש שגיא. התסריט של חברנו יאיר פקר.
הסרט זכה בפרס הבימוי והצילום בפסטיבל ירושלים ליצירה צעירה.
הופק במסגרת מגמת הקולנוע בבי"ס תיכון בליך. בהשתתפות: ג'וש שגיא, מורן ג'רבי, סתו שטרנברג, אבי מלכה. תסריט: יאיר פקר. בימוי: אביטל גולובנוב. צילום ומוזיקה מקורית: עמרי מלכה. עריכה וסאונד: טל גנון. הפקה וארט: נגה שגב. (15:06 ד').

התסריטאי יאיר פקר כתב עד כה 27 תסריטים קצרים. מתוכם הופקו עד כה 17, בעשר מדינות, כולל 3 בישראל. יאיר מוסר שהוא נותן זכות שימוש בתסריטים הקצרים שלו ללא כל תמורה. למבקשים ליצור קשר עם יאיר: כאן.

John Lennon - Woman is the "N" of the World

שלום חברות וחברים,

גיבורת השבוע שלי היא הכלבה סקצ'י והחברה שלה, טלילה יוספי, שניהם מתל אביב וגם עו"ד רענן בן טובים וגם כבוד השופט גיא הימן ייזכרו לטוב, אשר יחד קמו על השלטון המקומי להוכיח את איוולתו בפרשת הקקי של השבוע.

עיקרו של הסיפור: שני פקחים רשמו לסקצ'י דו"ח על הטלת גללים בציבור. טלילה טענה שלא ייתכן שהגללים הקרים הללו הם של סקצ'י, הפקחים סרבו לגעת בגללים כדי להיווכח שאכן כך הדבר והשופט זיכה את סקצ'י מכל אשמה.

להזכירכם: כשאתם יוצאים איתנו לטיול, קחו שקי קקי. אפשר גם ללמוד מאיתנו פרק בדיאגנוזה של הגלל: תחילה יש להריח היטב. אחר כך לגעת בקצה האף, ולבסוף, לשם קבלת מידע מקיף ומהימן יש לטעום מעט בלשון. נו, טוב, הטעם שלנו שונה. לא הייתי מחייב פקח סביר לבצע את פעולת השילוש הקדוש הזה, אבל לפחות לעטות כפפה, למשש לשם בדיקת הטמפרטורה ולהשליך לפח הקרוב. שיהיו לכולנו יציאות טובות, אמן.

-------

שלכם באהבה
תיאודור

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

היטלר

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

- הוידוי האחרון

ביצוע וירטואוזי!  (חיה בראל, קול ישראל)

אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל. הוא כריזמטי, הולך עד הסוף ומחויב למה שהוא עושה  (יוני איתיאל, קול ישראל, מבקר תיאטרון)

תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!  (יואב איתמר, שחקן, מנחה, מבקר תיאטרון)

הייתי מהופנט!  (אלי הוז, במאי-יוצר, יועץ ומנחה קבוצות)

יהלום של יצירה!  (שני לרר, שחקנית ומנחה)

חוויה מטלטלת!  (שלי קלינג, קולנוענית ושחקנית)

חוויה מדהימה!  (איריס הרפז, שחקנית ומוסיקאית)

עבודת המשחק הטובה ביותר שראיתי בימי חיי!  (רן בן עזרא, שחקן ומנחה)

הצגה שמעוררת את הצחוק האמיתי והעמוק!  (הילה גלסר, מחזאית ושחקנית)

מדהים! הייתי מהופנטת.  (רותם זיו, שחקנית ומנחה)

יצירה מלאה עוצמה!  (דורית אבנט שחקנית ומנחה)

"היטלר" בחדר, הופך את הבטן!  (ירון פרידמן, מעצב, מנחה, מפיק)

מבוצע בעוצמה ובעומק על-ידי אמיר אוריין... זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית שרק שחקן מעמיק ומיומן מסוגל לה  (ורדה צ'צ'יק, אשת תיאטרון ותקשורת).

אין ספק שגדולתו של אמיר אוריין ביכולתו לשחק תפקיד של דמות כל כך שנואה וכל כך "מפחידה" בעולמנו  (שושנה ויג, סופרת ומשוררת)

משחק וירטואוזי בהצגה חזקה, מטלטלת ומעוררת מחשבה!  (יוסי זיו, מנחה ושחקן)

מושלם!  (ערן שיין, שחקן)

היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-30 באפריל 1945. הוא נמלט וחי בסתר. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא חולם להגיע למדינת ישראל כדי שהיהודים יהרגו אותו, ואז הוא מאמין, יתעוררו כל הנאצים בעולם ויפתחו במלחמת עולם סופית והמוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי.

במהלך ההצגה אנו נחשפים לתולדות חייו של הצורר, שנות חייו בבתי מחסה לחסרי בית, טרם עלייתו לשלטון, הידיד היהודי שלו, הרופא היהודי של אמו. סדר היום הכפייתי שלו, פרשת אהבתו לאחייניתו-למחצה, גלי ראובל, מערכת היחסים עם חברתו אווה בראון, הצמחונות ואהבתו למתוקים, קיטש ומוות.

יצירה מלאת הומור שחור, מצמררת וגרוטסקית.

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

יום שישי, 30.3.2012, בשעה 14:00

מוצ"ש, 31.3.2012, בשעה 20:30

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

הצגה אורחת בפסטיבל תיאטרונטו 2012:

יום שלישי, 10.4.2012, בשעה 20:00

יום רביעי, 11.4.2012, בשעה 20:00

באולם הכליף התחתון, יפו

הצגות נוספות בחדר:

יום שישי, 25.5.2012, בשעה 14:00

 (לקבלת התוכנייה)

--------------

העלמה והמוות

"הצגה עזה והתמסרות השחקנים כובשת ומצמיתה. הצדעתי לגיבסון על ההישג שלו כבמאי. הוא מיצה עד הקצה את דחיסות החלל והפך את החדר לתא עינויים - הן זה שבזיכרונה של פאולינה והן זה המתקיים במישור שבו מתרחשת ההצגה. גם כסא הגינקולוג הוא בחירה מושלמת. הטקסט של דורפמן הופך את הקרביים".

(נאוה סמל, סופרת)

גרסה חדשה ומסעירה למחזה של אריאל דורפמן. נכתב כביקורת על משטרו הדיקטטורי הרצחני של פינושה. פאולינה שומעת ברדיו כי בעלה חרארדו, משפטן מצליח, התמנה לעמוד בראש ועדה ממלכתית שתחקור את הפשעים שנעשו בידי אנשי המשטר הקודם, משטרו של הרודן פינושה, אבל לא מקרים של עינויים שבהם המעונים נותרו בחיים.

באישון לילה, מגיע אורח לביתו של הזוג. מתברר כי הוא רופא בשם דוקטור מיראנדה. פאולינה אשר בעברה נרדפה על רקע פוליטי, נאסרה ועונתה בבתי הכלא של הדיקטאטור, מזהה את קולו של הרופא כמי שהיה אחראי לעינויים שלה, ואף אנס אותה. את מעשיו הוא נהג לבצע לצלילי הרביעייה "המוות והעלמה" של שוברט. היא מחליטה לערוך לו משפט שדה ולגרום לו להתוודות על פשעיו.

מחזה: אריאל דורפמן

עיבוד: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי: אבי גיבסון בר-אל

ייעוץ חזותי ועיצוב תלבושות: דלית ענבר. וידיאו: אופק בריסקר

משתתפים: יעל נביא, אלחי לויט, זאב שמשוני

עוזרת במאי: רינת מוסקונה

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין

מבית היוצר של קבוצת "אורתו-דה"

בניהול האמנותי של ינון צפריר

יום ד', 14.3.2012, בשעה 20:30

יום ג', 24.4.2012, בשעה 20:30

יום א', 29.4.2012, בשעה 20:30

יום ב', 30.4.2012, בשעה 20:30

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח.

----------------------------

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 9.03.2012, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות בלבד.

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818.

אורטל חייבת למות

מותחן פסיכולוגי.

אחד מסופרי המתח המצליחים בארץ פותח את הפה בערב פרובוקטיבי. הוא חושף בסערה את הסודות שמאחורי כתיבת ספרי "אורטל" ומגלה פרטים מספרו החדש. אורטל - דוגמנית, בלשית, מרגלת ומומחית לאומנויות לחימה. בכל ספר היא מצליחה להציל את העולם מחדש, לתמרן אנשים רמי מעלה ולהגיע בזמן לתצוגת האופנה, מבלי לאבד שערה  מתלתליה.

עכשיו היא חייבת למות.

בהשראת "על אמת" מאת רוני גלבפיש. מחזה: איתמר נצר, שרון שלומי, רונן קובלסקי.

בימוי: יניב מויאל. עוזר במאי: רן בן עזרא. משחק: שרון שלומי, איתמר נצר, רן בן עזרא.

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין.

מוצ"ש, 17.3.2012, בשעה 20:30. בתיאטרון קרוסל, דיזנגוף 75 תל-אביב,

057-7827000. 052-528-4234 / 054-533-5135 

http://www.youtube.com/watch?v=VueRHEoh8h8

אורתו-דה: אבנים, ויה דולורוזה ואורתו-דה נייט

- מבית היוצר של תיאטרון אורתו-דה

"אבנים" - מופע ויזואלי בהשראת פסל "מורדי הגטאות" של נתן רפפורט (1911-1987).
המופע זכה עד כה בשישה פרסים בינלאומיים ומייצג את ישראל בכל העולם.

יוצר ובמאי: ינון צפריר. במאי שותף: דניאל זעפרני. ייעוץ וליווי אמנותי: אבי גיבסון בר-אל.

שחקנים: ינון צפריר, אבי גיבסון בראל, מוטי סבג, חזי כוהן / עמית ברעם, נוגה דאנגלי / הילה ספקטור, מייקל מרקס / יניב מויאל.

"אורתו-דה נייט" – ערב חד פעמי חוזר, שבו מוצגת היצירה החדשה של אורתו-דה: "ויה דולורוזה", ועוד הצגה אורחת ממבחר היצירה הישראלית.

ההצגות מתקיימות אחת לחודש, באולם צוותא 3, תל-אביב, בשעה 20.30. 

להזמנת כרטיסים: 03-6950156/7, או ישירות באתר צוותא.

מחיר כרטיס: 60 ₪. למנויי האיגרת השבועית: 40 ₪. קוד בקופה: "כרטיס ידיד".

נדב בן חורין: SWEATSHOP BOYS

אהלן! הנה פרטים לגבי הופעות של הלהקה שלי SWEATSHOP BOYS, במהלך מרץ.

יום חמישי, 8.3.2012, בשעה21:00 , סאבליים, רחוב סלמה 53, תל אביב, יחד עם Useless I.D, Man Alive -  הופעת השקה חגיגית של האלבום הראשון של USELESS ID  בחברת התקליטים האמריקאים FAT WRECK CHORDS

יום שישי, 16.3.2012, בשעה  17:00אחה"צ, הצימר, רחוב הגדוד העברי 5, תל אביב יחד עם גולשי האבן נייר ומספריים, Do you like my shoes?, Sigfried & Roid- Rage

כל ההופעות בין 10 ל-50 ₪.

הבלוג החדש של נדב בן חורין: (כאן)

השיר "solo" מהופעה במועדון קלאב הד:




















 

ענתיקות ברחוב

בכל יום שישי, בשעה 13:30.
מופע רחוב. בכל שבוע במקום אחר בתל-אביב.

בימוי: רינת מוסקונה. לפרטים: 050-795-4582.

מרץ במרכז לתיאטרון של עכו

אום מוחמד

יובל מסקין  - מעשן ומדבר

ערב חגיגי לפורים - אורחת מיוחדת: סמדר יערון

8.3 | יום ה' | 21:00

בין הספירות

יצירתה של נעמי יואלי בעקבות נתיבה בן יהודה

15.3 | יום ה' | 21:00

הדיבוק, בין שני עולמות

22.3 | יום ה' | 18:00 + 21:00

אום מוחמד

יצירתה החדשה של סמדר יערון, בביצוע ייחודי בבית היוצרת

24.3 | מוצ"ש| 21:00

מירב כהן - ערב מחול

שתי עבודות של מירב כהן - בביצוע עידו תדמור

31.3 | מוצ"ש  21:00

המרכז לתיאטרון של עכו, 04-9914222

www.acco-tc.com  , acco.tc@gmail.com  
רחוב ויצמן 1. העיר העתיקה – עכו

אמנויות הבמה בטרזין – יום עיון ביד ושם

15 מרץ 2012

המכון הבינלאומי לקידום תרבות יהודית וישראלית מקיים בשיתוף עם יד ושם יום עיון המוקדש לאמנויות הבמה בטרזין.

חיי התרבות במחנות ההשמדה, גטאות ומחנות העקורים הנו פרק שלא קיבל חשיפה ראויה ולא נחקר מספיק עד היום – מוטי סנדק, מנהל המכון הבינלאומי לקידום תרבות יהודית וישראלית ועורך אתר התיאטרון היהודי העולמי יזם פרויקט חדש: פיתוח והקמת אוסף תיאטרון השואה און ליין - אתר אינטרנט אשר מאגד תחת קורת גג אחת זמינה לכל את היצירות והיוצרים אשר חיו ופעלו באירופה לפני מלחמת העולם השנייה, במהלך המלחמה  במחנות וגטאות וכל מה שנכתב ונחקר מתום המלחמה ועד היום-בסך הכול תועדו אלפי יצירות ויוצרים. הפרויקט הושק ביום 19 בינואר 2012 בארמון ונזה בברלין לציון 70 שנה לועידת ונזה.

האוסף כולל 5 צירי זמן ו25 תחומי ידע – אחד מהם חיי התרבות בטרזין (טרזינשטאדט ) ייחשף ביום עיון – ראשון בסדרה המתוכננת, ביום חמישי, 15 במרץ, 2012, בין השעות 9:00-14:30.

בין המשתתפים ביום העיון : ד"ר מיכל גוברין, המחזאי הספרדי חואן מיורגה, שחקני תיאטרון החאן ניר רון  ואבינועם מור-חיים, הפרופ' מיכאל וולפה, מופע של שירי קברט טרזין "העיר  כאילו" בהפקת והשתתפות סמינר "היסטוריה, מוסיקה וזיכרון" של בית טרזין ועוד.

אוסף תיאטרון השואה און-ליין http://www.jewish-theatre.org/page2.html

פרטים נוספים: מוטי סנדק, 054-4650808, ncmisrael@bezeqint.net  

יובל מסקין מעשן ומדבר - המופע המלא*

מופע יחיד לשני משתתפים ואורח.

"בימוי": רועי נווה. "משחק": יובל מסקין.

אוסף של עשרות סיטואציות ורגעים שמעט מאוד שחקנים או בימאים, היו מציגים אותם יחד כמופע על הבמה. מאגר זה, מאפשר בעצם קרקע למופע שלא תוכנן מראש אף פעם. החומרים הללו הינם אופציות שניתן להשתמש בהם בעת הצורך. ביצירה זו אין עלילה ותהליך, אין מצב וקונפליקטים, אין דמות ויחסים, אין טקסט קבוע, אין רצון ומעצור, אבל יש לנו כוונה לנסות לעניין את הקהל, תוך שימוש בטבע האנושי והשעמום היומיומי.

חלקים מהמופע הוצגו לראשונה בפסטיבל ניסוי 7 - ביכורי העיתים ובפסטיבל א-ז'אנר 8 תיאטרון תמונע.

3,9/3 תמונע - 03-5611211

8/3 עכו - 04-9914222

Fade

שני שחקנים אנונימיים, בני 30, מחליטים לערוך לעצמם ערב מחווה והצדעה חגיגי, שלאחריו הם יעזבו את הבמה לתמיד תוך סגירת חשבון עם עולם התרבות והבידור של מדינת ישראל. זוכת פרס השחקנים הטובים ביותר (פסטיבל עכו)

לפרטים נוספים: (כאן)

15-16/3, תמונע - 03-5611211

31/5, עכו, 21:00- 04-9914222

חוות העיסוי

מתנה עד הבית.

חוגגים יום הולדת לבן/בת הזוג? רוצים להפתיע חברים טובים? רוצים לתת מתנה מרגשת?

מטפל ומטפלת (מעסים) מגיעים אליכם הביתה עם מיטות טיפול ושמנים אתריים, כולל דיסק עם מוזיקת אוירה, נרות ובלונים לאווירה של חווית עיסוי מושלמת ומפנקת. טיפולי העיסוי כמתנה מהווים הפתעה גדולה ומרגשת. ניתן להזמין את טיפולי העיסוי גם בשעות הערב המאוחרות..

אנו מגיעים לכל אזור גוש דן והשרון. מחיר הטיפול הוא 450 ש"ח לזוג.

לפרטים: מינה ברגר, מטפלת במגוון שיטות העיסוי והרפלקסולוגיה. טלפון: 052-659-1913.

דוא"ל: netali@bezeqint.net

מחשבים - תיקון

שחר נגר: 050-764-8002

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח: (הדוא"ל שלנו)

טיטוס ווליבר ('אבודים') ל'תמרות עשן' האמריקנית

כוכב "אבודים" טיטוס ווליבר לוהק לצילומי הפיילוט של הגרסה האמריקנית ל"תמרות עשן" ויגלם את תפקידו של אמיר אוריין. הגרסה החדשה תעתיק את סיפור המסגרת מהקיבוץ לאלסקה - טלוויזיה, תרבות ובידור ynet

(גיא דוידי)

-------------- -------------- --------------

וינסטון סמית: שנה ברוכה וחייל נשבר

א. שנה ברוכת גשם באה עלינו, ברוך השם. מדוע? מה הסיבה האלוקית לכך שיש לנו שנה ברוכת גשם? אכן, לא ראוי להרהר אחר סיבותיו של הקדוש ברוך הוא, כי נסתרות דרכי האל. אבל בכל פעם שפורצת אצלנו צרה או אסון, מיד תולים את הסיבה לכך בזעם האל. תאונת רכבת קטלנית? רבנים קדושים טוענים שסיבת התאונה היא בחילונים שלא שומרים שבת ובעוונותיהם באים עלינו אסונות. אבל כאן הרי אין זעם אל, אלא ברכת האל. על כן הנה התשובה האחראית: אלוקים ברך אותנו בשנה ברוכת גשם בגלל מחאת האוהלים בקיץ. עכשיו תתמודדו עם זה.

ב. "החייל אשל, פרח טייס, נמצא משוטט באילת לאחר שנעדר יממה ולא שב לבסיסו".

חייל, מצטערים אבל אנחנו כבר לא יכולים להשתמש בך ועל כן אתה מודח. לא עוד מתאים להיות טייס בחיל האוויר, להיות שיא המצוינות, המעלה האנושית הגבוהה ביותר שאדם יכול לשאוף אליה: להיות אדם עליון. אתה חייל שבור וכבר אי אפשר לתקן אותך. הוכחת אין בך הכישורים הדרושים לשליטה בגוף ובנפש, לשליטה באוויר, בים וביבשה, מבלי להישבר, מבלי לחשוב, מבלי להרגיש, מבלי להטיל ספק. לתקוף מטרות אויב, להוריד פצצה של חמש מאות קילו על בית מאוכלס בנשים ובילדים. תהיה ש"ג. לש"ג מותר להישבר.

(וינסטון סמית)
-------------- -------------- --------------

שילה: שרבוטים בעוד יום של פורענות

"אני לא רוצה להיות בחברה של מטורפים" העירה אליס. "אבל, אין לך ברירה", אמר החתול: " כולנו מטורפים כאן. גם אני מטורף. גם את מטורפת." "איך אתה יודע שאני מטורפת?" שאלה אליס. "את חייבת להיות," אמר החתול, "אחרת לא היית מגיעה לכאן".

יומני היקר,

תיק תק. איך אני שונאת את כולם. ערבים. מוסלמים. אנטישמים. שמאלנים. נוצרים. בוגדים. תיק תק. תיק תק. פחד. מלחמה. יום הזיכרון. יום השואה. הגיבורים. הנופלים שבדרך. ארץ ישראל לעם ישראל. אהבה. רוחניות. לא נשכח ולא נסלח. תיק תק. האויבים צרים עלינו. אנטישמים. היטלרים. השואה. אושוויץ. העם היהודי. הגלות. השכול. היתומים הרכים. האימא השכולה. המוות והגבורה. תיק תק. צבא העם. האזרחים צריכים לדעת. קצינים במדים. קצינים לעתיד. תוכניות מגירה. קצינים בדימוס. כולנו חיילים. הגבורה. העוז. האויב הצמא לדם. עם אויבים לא מדברים. אנטישמים כולם. תיק תק. אוי, איך אני שונאת את כולם. פחד. פוסט ציונים. אנטי ציונים. אנטי ישראלים. אנטי פטריוטים. אנטי ערכים. אני שונאת את כולם. אנטישמיות חדשה. הקיום של המדינה. מדינת ישראל. עם ישראל. העם היהודי. מלחמה שנכפתה עלינו. המאורעות. הפוגרומים. הקוזקים. האויב שבפנים. גייס חמישי. האויב שבתוכנו שמכרסם באחדותנו. תיק תק. שמאלנים ארורים שכורתים ברית עם הימין הפשיסטי הערבי. אנחנו לא בחרנו במלחמה. ושום מילה על ארגוני הטרור. ושום מילה על הקרן החדשה. אנטישמים משמאלנו ומאחורינו. אלה שבעדנו ואלה שנגדנו. הנאצים נגדנו. היטלר נגדנו. היודו-אנטישמים נגדנו. פחד. אני שונאת את כולם. תיק תק. תיק תק. ברית אבות.ארץ אבות. למען אבות אבותינו. מה נשאר אם לא נאמנות למשפחה. נאמנות לעם. נאמנות לארץ. נאמנות זה כוח. כוחנו באחדותנו. הימין הישראלי. הימין האמריקאי. הימין האוונגליסטי. הימין הנאור. נוער הגבעות. יפי הבלורית והתואר. יפה נפש זה רפש. עוכרי ישראל. בוגדים אנטי ישראלים. אין לנו ארץ אחרת. מחנה ריכוז. הבאים עלינו להשמידנו. לא נשכח ולא נסלח. לעולם לא עוד. תיק תק. ראש הממשלה בנאומו. השר קפץ את אגרופו. השרה העירה. הקצין קפץ לדום. תיק תק. מתלחשים. מתכוונים. מתכוננים. פחד. המטרה ברורה. הלקח בהישג יד. העולם תמיד נגדנו. הטיסות. המנועים. הדגלים. התכונה. המסדר יעבור לדום. גל האנטישמיות. היודנראט. שר ההגנה. שר הביטחון. היועץ. הגנרל האמריקאי. האיש עם הכיפה. יד נעלמה. קריצה. לחש. רמיזה. הבנה. תיק תק. התינוקות. האבות. פחד. לעולם ועד. ברוך השם. בעזרת השם. אללה אכבר. אלוהים שומע ויודע. אלוהינו שבשמיים ובארץ. תיק תק. בכי. ירי. מבזק. פציעות. גופות. הפגזות. אזעקה. ריצה. זיעה. פחד. פחד. איך שאני שונאת את כולם. אנטישמים. תיק תק. תיק תק.

דרררררר.. שיט.. השעון המעורר מורה שכבר 7. שוב פעם אני צריכה לקום לעבודה. שיט.

ומתי כבר נתקוף את אירן?

(שילה)

------------- -------------- --------------

שוטף פלוס

עם איתי יטוב (בוגר תיאטרון החדר)

בלוג סטירי בוידיאו, מתעדכן אחת לשבוע (כאן)

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים   

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית

(הירקון 70)

-------------- -------------- --------------

גרפיטי

האמונה בכוחו הבלתי מוגבל של הגורל

היא צורת העבדות הגדולה ביותר.

(אפיקורוס)

--------------
האדם המודרני אומר שיש לו אמת והיא מחייבת אותו.

האדם הפוסט מודרני אומר שיש לו דעה

והיא לא מחייבת אף אחד, גם לא אותו עצמו.

(א.)

--------------

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר במחזה "היטלר")

--------------

"ניתן לך הזדמנות להתבטא, דוקטור.

אתה יכול להיות שקט. פשוט לא הייתי רוצה

להוריד את ה...מחסום, מהפה שלך,

כך קוראים לזה, לא?"

(פאולינה במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)