(בהשראת ציורי נחום גוטמן לתנ"ך)
אוֹדְךָ ה' שֶׁבָּרָאתָ לִי אָדָם
שֶׁלּוֹפְתֵנִי הָדוּק לְגוּפוֹ.
שְׁרִירָיו כַּסְּלָעִים בַּשֶּׁמֶשׁ
מְפִיגִים אֶת פַּחֲדִי הַנּוֹרָא מִן הַשָּׂרָף
הַמֵּנִיף עָלֵינוּ חֶרֶב כְּפוֹר בּוֹעֶרֶת.
פְּעִימוֹת לֵב אָדָם, תּוף חַיִּים מְהַדְהֵד בְּנַפְשִׁי הַחֲרֵדָה.
מְלִיטָה פָּנַי בְּצַלְעוֹ –
סַלְעִי וּמְצוּדָתִי...
פְּנֵי אָדָם מִתְעַוְּתִים בְּזַעַם...
סְלַח, אֵלִי, לְמִרְיוֹ
כִּי בְּצַלְמְךָ נִבְרֵאנוּ...
וּבְרַחְמִי כְּבָר נוֹבְטִים חַיִּים חֲדָשִׁים...
אוֹדְךָ, שֶׁבְּרָאתָנוּ מִשְׁתּוֹקְקִים זֶה לָזוֹ וְעוֹרְגִים אֵלֶיךָ...
נָא, אַל תַּשְׁלִיכֵנוּ מִלְּפָנֶיךָ, לָנֶצַח,
פְּרֹשׂ כַּנְפֵי רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ,
וַהֲשִׁיבֵנוּ אֶל חֵיקְךָ הָאִמְבָּהי...
(אסתר ויתקון, חוקרת ספרות ומשוררת)
