נִתְלִים עַל חוּט

הַשַׂעֲרָה

סַעֲרַת רוּחוֹת

קָשָׁה

הָיְתָה עוֹבֶרֶת

עַל הָאָרֶץ

יָרֵחַ וְשֶׁמֶש, עָמְדוּ,

וְדום שַׁעַר

הַגַּיְא

לְכוּ רְאוּ

עֵץ זַיִת

יָפֶה

דֶּקֶל וְתָמָר

נוֹשְׁקִים

לִבְרֵיכַת הַמַּיִם

סְעוּ נָא,

רְאוּ נָא

וּבוֹאוּ

בַּהֲמוֹנֵיכֶם

אֶל

חוֹלִית הַמַּיִם

הַנּוֹדְדִים.

(בילי לרנר, משוררת)