האיגרת השבועית

עכשיו גם הצגה אורחת בפסטיבל תיאטרונטו 2012

לפרטים נוספים והזמנות: כאן

פתח דבר:

היוצר וכהן הדת - כל אחד מהם מייצג תחום מרכזי במורשת התרבות האנושית: פולחן היצירה ופולחן האמונה. זה כרוך בזה, ואין כאן כוונה למעט בערך אף אחד מהם.

כל אדם יוצר. תכלית האדם היא יצירה. חווית הסיפוק היא חוויה קדומה. היא יוצרת את חווית האמון הראשונה והיא מקור האמונה. ברגע שבו מסתיים הסיפוק, נפסק האמון ונוצר החסר. חסר מעורר ספק. ספק מעורר את הצורך במילוי החסר. הספק הוא התנאי ההכרחי ליצירה האישית והחברתית של האדם. עקרון היצירה הוא מעל לאמונה, אך לא מעל לספק. אילו היה עקרון היצירה מעל לכל ספק, כי אז היה הופך לאמונה מושלמת השואפת לסיפוק מושלם שאין בו תנועה ועל כן אין בו חיים, ואין היצירה יכולה להתקיים בו, וזהו מצב סותר יצירה.

הפולחן, שהוא טקס או אירוע המיוחדים למקום ולזמן מסוימים, הוא התפתחות מאוחרת יותר בתרבות האדם. פולחן היצירה, האישית והחברתית, קודם לפולחן האמונה. האדם הקדמון, שניזון על שורשי צמחים ובשר נא, שעדיין לא למד לרשום את ההיסטוריה שלו, מלבד זה שהיה משנן אותה בתנועה ובצליל, שהרים מן האדמה מקל פשוט, ולראשונה השתמש בו כבכלי שהוא המשכה של היד האנושית, שרוחו המריצה אותו לרקוד לראשונה את ריקוד הצייד בפני בני שבטו המתפעלים - הוא האדם היוצר שקדם לאדם הדתי. רק לאחר שיצירתו זו - השימוש במקל ככלי עבודה, או השימוש בריקוד כביטוי ליצירתיות הטמונה באדם - התקבלה בציבור, היא הפכה לחלק מאורח החיים השגרתי, ליצירה אמנותית קלאסית משוחזרת או לפולחן דתי משוחזר. ייעודו המרכזי של האדם ותכלית קיומו הם יצירה.

(עמ' 93 בגרסה המעודכנת של "המעגל הפתוח")

(הקטעים הבאים הם מתוך הקובץ "פרשת השבוע", המשמש כפתיח לדיון במסגרת פגישות "המליאה" של תיאטרון החדר. כאן תפיסת המקרא היא דרמטית: אם המקרא היה מחזה, כיצד היינו מתייחסים אליו?)

הערות אחדות לקראת פסח

(ללא הערות השוליים)

...סדר הפסח עשוי כדרמה בת חמש מערכות, ששיאה, כאמור, הסעודה החגיגית. כל מנה בסעודה מגלמת פרט בסיפור יציאת מצרים. יש מגוון של פרשנויות, על פי מנהגי העדות השונות. את המעברים שבין מערכה אחת לזו שבאה אחריה מסמנת שתיית היין, וכידוע, בסך הכול שותים ארבע כוסות.

מערכה ראשונה – קדש, ורחץ, כרפס, יחץ – היא כמבוא של קידוש והיטהרות לקראת סיפור האגדה.

מערכה שנייה – מגיד – היא סיפור יציאת מצרים וכל הפירושים והאגדות הנלוות אליו. בעל הבית הוא הכהן הגדול של המשפחה. הוא הכהן הגדול של הסדר, הוא המנהל והמספר, הוא השחקן הראשי, והמסובים לפניו הם הקהל המעורב, שהוא גם המקהלה וגם משתתף בקריאת קטעים, הכול לפי המסורת המקובלת באותה עדה.

מערכה שלישית – רחצה, מוציא מצה, מרור, כורך, שולחן-עורך – היא ארוחת החג.

המערכה הרביעית – צפון, ברך – גילוי האפיקומן, ברכת המזון, ואמירת הלל.

המערכה החמישית – נרצה – היא הודעה על סיומו המוצלח של סדר הפסח ופתיחתה של חגיגת שירה וכל מה שמתלווה אליה בערב שאמור להיות תחילתו של ליל שימורים.

הסדר האורתודוכסי והקונסרבטיבי הם בעלי טקסט דומה. הסדר הרפורמי מגלם את המשאלה להתפתחות דתית, לא רק בצורת הפולחן – למשל, שוויון בהגדרת תפקידיהם של הגבר והאישה בניהול הטקס ואל מול האל – אלא גם בתוכן, כלומר בטקסט המילולי. הסדר הרפורמי מאפשר לפחות שלוש גרסאות: 1) למשפחות עם ילדים רכים מומלץ בעיקר הטקסט המקראי. 2) למשפחות עם ילדים צעירים מומלץ לקרוא מדרשים נוספים. 3) לציבור בעל רמת עניין גבוהה יותר אפשר להוסיף קטעים שהם תוספת למדרש.

הנוסח הרפורמי שואף לעקוף את הנוסחים התוקפניים שבטקסט המקראי ובמדרשים, ולשים דגש על החירות והכמיהה לגאולה הנובעים מהם. יש מגוון חדש של דברי תלמוד ומדרשים, והתוספות כוללות ציטוטים מדבריהם של הוגים מתקופות שונות: רבי זוסיה מהאניפולי, רבי משה אלשיך, דוד בן גוריון, דר' אהרן ברט, אליזבט בראונינג, דון יצחק אברבנאל, ברל כצנלסון.

נוסח הסדר של הקיבוצים מגלם את הגשמתה של המשאלה לחיבור הרמוני שבין מסורת עתיקה לזמן הווה. גם בסדר זה נשמרת החלוקה לחמש מערכות, וארבע הכוסות מסמנות את המעברים ביניהן:

1. חודש האביב – "החודש הזה הוא לכם ראש חודשים", שמות י"ב. "בניסן נברא העולם", תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה. "הנה הסתיו עבר", שיר השירים ז' 13. "כותנות פסים לבש הגן", משה אבן-עזרא. "גשם חלף וסתיו עבר", יוסי בן-יוסי. "טל צווה שנה טובה", מפיוטי הקלי"ר. "הא לחמא עניא", "פסח מצה ומרור", ע"פ המסורה.

שותים כוס ראשונה: "כוס ישועות נישא ליציאת ישראל משעבוד לחרות, מגולה לגאולה, לחיים וישועה".

2. סיפור יציאת מצרים – "מה נשתנה הלילה הזה", בנוסח חדש. "עבדים היינו", ע"פ המסורה. "קומו תועי מדבר", חיים נחמן ביאליק. "אז ישיר משה", שמות ט"ז.

שותים כוס שנייה: "כוס שני נישא לשלום מדינת ישראל, לביטחונה, לשלום בנינו ובנותינו העומדים על משמר גבולותיה, לחיים ולשלום!"

3. מגלות לגאולה – "זכור את אשר עשה לך עמלק", נדר, אברהם שלונסקי. "אל נא תאמר, הנה דרכי האחרונה", שיר הפרטיזנים, הרש גליק. "למען ציון לא אחשה", ישעיה ס"ב. קטעים  מתוך: שירי ר' יהודה הלוי, נתן אלתרמן, יחזקאל ט"ז, תהלים קכ"ב, "שים שלום ופרוש סוכת שלום על ישראל ועל העולם כולו" מתפילות ראש השנה, זכריה ח', ישעיה ב'.

שותים כוס שלישית: "כוס שלישי, כוס נחמה נישא, לשלום ישראל ולשלום העולם. יהי שלום בחילנו, שלווה באוהלינו, לחיים ולשלום!"

4. לקראת עתיד של פריחה – "הנני מביא אותם", ירמיה ל"א. "בשוב יהוה את שיבת ציון", תהלים קכ"ו. קטעים מתוך: ישעיה ס', עמוס ט'. ברכה על הגפן נוסח חדש.

שותים כוס רביעית: "כוס רביעי נישא לנו ולבנינו ולכל מעשה ידינו, לפרי האדמה ולתנובת האדם, ליום העמל ולחיי השיתוף, לחיים ולברכה".

5. משתה חג – אוכלים את ארוחת החג.

הסדר של הקיבוצים שמט את האזכורים התוקפניים שבסדר האורתודוכסי והקונסרבטיבי, וכן את ביטויי השנאה כלפי עמים אחרים, למעט זכר עמלק המתייחס לנאצים. הוא מחזיר את החג לתבניתו הקדומה: חג משפחתי-שבטי, בפרוס האביב בחברה חקלאית, בהדגשת השלום, היצירה והשיתוף.

לכל הסדרים הללו משותף מושג כולל אחד: חירות. ניתן לתאר את הסדר גם באמצעות מודל מרכיבי האירוע האמנותי:

מושג כולל – חירות.

רעיון מרכזי – בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, מעבדות לחירות (משנה, מסכת פסחים, פרק י משנה ה).

מקום הזוי – מצרים, המדבר, הארץ המובטחת.

מקום פיזי – ביתו של עורך הסדר, גנו, שדהו, או האולם שבו הוא מקיים את הסדר.

הסיפור – אדם יוצא ממצרים שהיא סמל לעבדות ודיכוי, הולך במדבר כבמקום שבו מתרחש תהליך השחרור, ועומד אל מול הארץ המובטחת, שהיא סמל להתגשמותו של רעיון החירות.

סגנון – פולחן.

דמויות מופיעות – המספר או המספרים את סיפור ההגדה של פסח.
יוצרים מופיעים – חברי הקהילה, השבט, המשפחה.

קהל – המסובים סביב שולחן הסדר, והם יכולים להיות יוצרים פעילים בזכות עצמם, בהשתתפותם באמירות ובפעולות שונות, המתקשרות ישירות לנושא המסופר, באמצעות אסוציאציות אישיות, או משתתפים באמירות ובפעולות שונות, שאינן מתקשרות ישירות לנושא, כגון דברי רכילות, משחקי ילדים, שמחות משפחתית, מריבות משפחתיות, וכו'.

מעצבי האירוע – מנהיגי הקהילה לדורותיהם.

בכל הסדרים, למעט אולי הסדר האורתודוכסי, קיימת מגמה של שינוי, התפתחות וצמיחה. על כן, נוסחי-טקסט ומנהגים שהיו נכונים בעבר, אינם בהכרח נכונים בהווה או בעתיד, והם נבחנים על בסיס התנאים המשתנים מדור לדור.

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

השחרור מדיכוי כרוך בשלבים חיוניים אלו:

1. הכרה במצבו של האדם כמשועבד.

2. הגדרת החירות שבה מבקש האדם לחיות.

3. המאבק לשחרור.

4. ההתמודדות עם חוויית השחרור והפיכתה מנוף להתפתחות אישית וחברתית.

1

סַבְתָּא וִידָה 

בַּת שְׁמוֹנִים, עֲדַיִן רָצָה לְשׁוּק מַחְנֶה-יְהוּדָה,

גּוֹרֶרֶת אֶת הָרֶגֶל עִם הַבּורֶג בַּיֶּרֶךְ 

וּבַלֵילוֹת – כְּשֶׁגָּרְתִי אֶצְלָהּ לִפְנֵי שֶׁמֵּתָה – מוֹסִיפָה לִי אֲנָחוֹת

מֵהָחֶדֶר הַגָּדוֹל שֶׁלְיָד חַדְרִי הַקָּטָן. כָּל הַלַּיְלָה.

בַּת אַרְבַּע-עֶשְׂרֶה חִתְּנוּ אוֹתָהּ, חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֶה –

יֶלֶד רִאשׁוֹן מֵת. עוֹד שְׁלושָׁה מֵתוּ, שִׁשָּה גִּדְּלָה בְּקושִׁי.

דֶּלֶת הָעֵץ תְּכֵלֶת רְעוּעָה.

הַמַּנְעוּל פָּרוּץ.

2

עֵינֵי סָבִי שָׁטוֹת מִן הַכֶּרֶךְ הַשָּׁחוֹר, הַמְּאֻבָּק,

מִשְׁתָּהוֹת עַל פָּנַי הַזְעִירִים

לְרֶגַע תָּכול.

תַּפּוּחִים בִּדְבַשׁ

נִתָּקִים מִצַּלַּחַת, חָגִים מֵעַל רֹאשׁוֹ

כְּתַרְנְגוֹלֵי כַּפָּרוֹת.

"...ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב "ולא קרב זה אל זה כל הלילה?" - בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקדוש ברוך הוא: מעשה ידיי טובעין בים ואתם אומרים שירה?"

- תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י עמוד ב.

פסח מתקרב וכמו בכל שנה אני נחנקת מלספר לילדים הקדושים והיפים שלי את אותו סיפור ההגדה. הם מביטים בי בעיניים שואלות "מי הטוב?", "מי הרע?". במבט שלהם אני רואה רתיעה וסקרנות, הם לא יישכחו את מה שאגיד, אוזניהם כאפרכסת. הם קשובים. הסיפורים מבטאים את המפגש הראשוני והכול כך משמעותי עם הטבע הכול-כך בסיסי שלנו כבני אדם, עם הפחד ועם התוקפנות והם פונים אליי באותה השאלה: "עדי, איך להתייחס לזה? זה טוב? זה מותר?..."

ואני לא רוצה לספר להם. לא רוצה שיפגשו כל כך מהר את פרעה ולא את "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" ולא על תינוק קטן שנשאר לבד בתיבה. אני לא רוצה לספר על "ואין בית אשר אין שם מת" ועל טביעת המצרים בים ועל שירת הים - שירת העבדים. אני רוצה שיהיו תמים ונקיים שילמדו קודם על סליחה וכבוד ואחר כך על מלחמות, ניצחונות והפסדים.

זלדה כותבת בשיר שלה "הפוגה" על חייל מתאבד שחס לרגע קט על שבוי ישראלי והצילו. והיא כותבת "שניהם ידעו: אין זו כל האמת, זו הפוגה באי ירוק, האי שהוא מחוץ לכל לאום ולכל מוצא, באי הזה באחת המערות, פקח את עיניו השלום".

אני רוצה לעשות את אותה הפעולה גם בגן. לחסוך מהם את ההרג, את המלחמה ואת הנקמה. אני רוצה לקחת אותם אל "אותו שביל חדש, עם קולות הילדות והמופתים" ואני רוצה שקודם, לפני הנקמה והמלחמה, שיתגלו בפניהם אותם המקומות הרעננים של תקווה ושמחת מעיינות נכבדי מים עליהם כתבה זלדה.

במדרש בבלי כתוב "מעשה ידיי טובעין בים ואתם אומרים שירה?!" הקב"ה פונה במשפט זה אל מלאכי השמיים ואומר להם להפסיק את שירת השמיים לעת עתה. המעשה האלוהי של הפסקת השירה והיכולת להיעצב עם צער האויב מזכירים לי יותר מהכול מעשה של סליחה בגן, של עזרה לחבר, של להחזיק ידיים, לשטוף פנים, לסלוח ולשכוח. לראות שהחבר הוא חבר גם אם הוא פגע בי, גם אם הוא העליב אותי. זה מעשה אלוהי-מלאכי, מעשה שיכול לו אלוהים ויכול לו ילד.

אנחנו, בני האדם-העבדים שכחנו אותו, התנכרנו לאותו היצר, גדלנו להיות ציניים-מפוחדים שחוגגים בנפול אויבנו וכבר כמעט שאיבדנו את אותו "הנהר  שיוצא מעדן פנימיותנו ונותן לנו מים לחיותנו במדבר", במדבר שבו אנחנו חיים בשנים האחרונות ונכנס לחיי ילדינו, שלומדים ציניות ומלחמה ו"תחזיר לו" והם הרעים והם הטובים ו"עניי עירך קודמים", מדבר שיש בו מאבקים, עייפות וכמעט ולא נותרה בו אמונה, שהתחרות שולטת בו ותמיד חייב להיות בו מנצח, מישהו טוב יותר. אנחנו מאבחנים בו "קשיים" ועובדים באמצעות חוברות לילדים ובלחץ גדול לקראת אותה ההתבגרות של כיתה א'. חייבים לעמוד בקצב, בתחרות, להספיק, להספיק ולהספיק, כי ישיבה בחצר בשמש יכולה להיות זמן של אבחון בעיות או זמן קבוצה לעבודה באוריינות מתמטית או שפתית או זמן של הכנת הלוח הכי יפה לקראת החג. אוייש... צריך להיות סופר-אדם, אני מכירה כמה גננות כאלה, סופר גננות...

מה שנשאר לנו כמו אור בימים כאלה הם הנביאים הקטנים שלנו, הילדים, ואני לא רוצה "לחנך" את הילדים לכל זה עוד לפני שהם הספיקו לחיות את אותם ה"מים" של שיחה, אהבה, סליחה ושמחה משותפת עם כל אחיהם בני האדם.

אני רוצה לתת להם את התמימות והשמחה של הגן, את שירי האביב, את הפרפרים, את הציפורים, לשבת עם ספר בשמש הראשונה של האביב, לרוץ בחצר פורחת אחרי חורף גשום, לריב על משחק ולשכוח אחרי רגע במשחק תופסת. אני רוצה לשמור וללמוד מהם על המקום הנדיר הזה שמבטא את הלקח האמיתי שעומד מאחורי אותו סיפור של השתחררות מעבדות לחירות.

חירות שבאה מתוך תחושת ביטחון ואהבה לכל מה שמסביב, של שקט ורוגע שמונע מאהבה אמיתית ואמונה אמיתית בטוב שבאדם ומביטחון מלא בעצמנו שרק הוא יכול להוביל לאיבוד הפחד וההתגוננות וליכולת לראות את האחר באשר הוא כאת עצמי, ללא קבוצות, לאהוב אותו להרגיש את כאבו, להקשיב לו ולסלוח לו.

אני יודעת שזאת לא כל האמת, אבל אני רוצה הפוגה בגן ירוק, גן שהוא מחוץ לכל לאום ולכל מוצא. גן שבו פוקח את עיניו כל בוקר השלום.

חג פסח שמח

אוהבת, עדי

(עדי חג'בי, חברה בקבוצת השחקנים של תיאטרון החדר)

"הַחַיִּים הָאֵלֶּה לא בִּשְׁבִילִי", אוֹמֵר לִי בְּנִי, וּמַבָּטוֹ הַשָּׁלוּחַ לְמֶרְחֲבֵי הָאַיִן – מַסְרֵקוֹת בְּנַפְשִׁי.

אֵלִי! אֵלִי!    

פְּנֵי אָבִי וּפְנֵי אִמִּי...

אֲנִי עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי, מַנִּיחָה אֶת כַּפּוֹתַי הַמְּחֻמָּמוֹת עַל פָּנָיו הַלְּבָנִים – עֵדֶר פִּילִים עוֹבֵר בִּי.

בַּחוּץ הָרוּחַ חוֹבֵר לְיִלְלַת הַמְּכוֹנִיּוֹת וְלַגֶּשֶׁם הַמַּכֶּה בַּתְּרִיסִים.

אֲנִי שָׁבָה וּמְשַׁפְשֶׁפֶת אֶת כַּפּוֹת יָדַי, וּמַנִּיחָה אֶת רְטִיּוֹת לִבִּי עַל עֵינָיו הַיָּפוֹת. חֻלְיוֹת מָתְנִיּוֹת שֶׁלִּי, שֶׁכְּבָר מִזְּמַן גִּלּוּ אוֹתוֹת מְצוּקָה, מִתְמָרְדוֹת, וּמַפְעִילוֹת אֶת צִנּוֹר הַדֶּמַע. הַתֵּרוּץ הָאָלֶרְגֶּנִי, נוֹפֵל לְיָדַי כְּמוֹ שְׁעַת דִּמְדּוּמִים אַרְגְּמָנִית, שֶׁאֵין לָהּ צורֶךְ בְּהֶסְבֵּרִים.

אֲנִי מוֹחָה אֶת פָּנַי בְּגַב יָדִי, נוֹשֶׁמֶת נְשִׁימָה עֲמֻקָּה, וּפוֹרֶסֶת שׁוּב אֶת כַּפּוֹתַי.

פְּנֵי בְּנִי מַאֲדִימִים – מַבְלִיעִים אֶת קַוֵּי הַמִּתְאָר שֶׁל יָדַי... אַחַר יָשׁוּבוּ פָּנָיו וְיַלְבִּינוּ, כְּחִוְרוֹן הָעֶרֶב הַשּׁוֹקֵעַ לְתוֹךְ הַלַּיִל הָעִוֵּר, שֶׁיּוֹתֵר מִשֶּׁהוּא מְגַלֶּה מִסְתּוֹרִין, הוּא טוֹמֵן בְּחֻבּוֹ פַּחַד.

קַוֵּי הַמִּתְאָר שֶׁלִּי יָשׁוּבוּ לְהַעֲלוֹת מִטְעֲנֵי תְּהִיָּה...  

תִּזְמוֹרֶת כְּלֵי יְלָלָה פּוֹרֶצֶת שׁוּב בִּרְעֹם מַרְעוֹמֵי שְׁמֵי יָהּ, מְעוֹרֶרֶת כָּל נוֹיְרוֹן לִקְרַב בְּלִימָה. 

נַחְשׁוֹלִים צָרִים! מְעַרְבְּלִים מַחְשָׁבוֹת טוֹרְפוֹת חוּשִׁים, בְּרַצְיוֹנָל מְתַעְתֵּעַ –

וּמִתּוֹךְ הַתּוהוּ, אֲנִי מְנַסָּה לְיַלֵּד אֶת הַכּוחַ לְהַבְדִּיל בֵּין חושֶׁךְ לְחושֶׁךְ, וּבֵין תְּהוֹם לִתְהוֹם...

מָחָר אֶאֱסוף עַצְמִי אֶל בֵּית הַשַּׁיִשׁ, הַמְרֻחָק כִּמְטַחֲוֵי עַיִן, לִשְׁטוחַ בִּידֵי אָבִי וְאִמִּי

אֶת תְּחִנַּת הָאֵם עַל הַבֵּן, וְאוּלַי אֲהָבָתַם תַּעֲמוד לִי הַפַּעַם...

(מלכה נתנזון, משוררת)

הָאֲבָנִים עוֹרְגוֹת אֶל הָהָר
שֶׁפַּעַם נֻתְּקוּ מִמֶּנּוּ
כְּבָר אַלְפֵי שָׁנִים אוֹר הַזְּרִיחָה מְלַטְּפָן
הָרוּחַ, הַחוֹל, הַמַּיִם מַחְלִיקִים אֶת גּוּפָן
כְּדֵי לְהוֹצִיא מֵהֶן אֶת צַעַר הַפְּרֵדָה

הָאֲבָנִים עוֹד מַבִּיטוֹת בּוֹ,
מִדֵּי עֶרֶב קוֹרְאוֹת אֵלָיו,

מִנֶּגֶד
הוּא שׁוֹמֵעַ, הוּא עוֹנֶה
תְּשׁוּבָתוֹ מִתְפַּזֶּרֶת בְּמֶרְחֲבֵי הַמִּדְבָּר
וְהֵן מִתְעַגְּלוֹת אֵלָיו בְּעֶרְגָּתָן, חֲשׂוּכוֹת מַרְפֵּא
הֵן קוֹרְאוֹת - הַרְפֵּה, הַרְפֵּה, הַרְפֵּה

(אסתר ויתקון, חוקרת ספרות ומשוררת)

מי שפותח את ליבו, שלא ישכח לסגור.

אם אתה מטאטא חדש, אל תעשה משהו לא יעה.

מי שמתבשל במיץ של עצמו, שיוסיף עלה תאנה.

מי שנתן לי ספר ביטויים פתח קופת שרצים קטנה. 

נִתְלִים עַל חוּט

הַשַׂעֲרָה

סַעֲרַת רוּחוֹת

קָשָׁה

הָיְתָה עוֹבֶרֶת

עַל הָאָרֶץ

יָרֵחַ וְשֶׁמֶש, עָמְדוּ,

וְדום שַׁעַר

הַגַּיְא

לְכוּ רְאוּ

עֵץ זַיִת

יָפֶה

דֶּקֶל וְתָמָר

נוֹשְׁקִים

לִבְרֵיכַת הַמַּיִם

סְעוּ נָא,

רְאוּ נָא

וּבוֹאוּ

בַּהֲמוֹנֵיכֶם

אֶל

חוֹלִית הַמַּיִם

הַנּוֹדְדִים.

(בילי לרנר, משוררת)

כְּבָר רָאֲתָה הַכּל

גַּם שָׁמְעָה הַכּל

אַךְ רֵיחַ הַיָּם עוֹד מְשַׁכֵּר אֶת חוּשֶיהָ

לִטְבּוֹל, מוּל אופֶק מַאֲפִיר,

בְּשַמְפַּנְיַת שֶׁצֶף נֶפֶץ גַּלִּים

לֵילוֹתֶיהָ פְּרוּעֵי מַסָּעוֹת

פֶּגָסוּס הַמְכֻנָּף יִשָּׂאֶנָּה

       לַכּוֹכַב שֶׁלָּהּ

עַל אַדְמַת אֶלְגָּבִישׁ תִּתְפּוֹגַגְנָה

מִפְלָצוֹת שֶׁדָּבְקוּ בָּהּ

בְּחַלָלִית כְּסוּפָה אֲהוּבָהּ מִכּל הַזְּמַנִּים

      בֵּיתָהּ שָׁם לָעַד

      רַק הַגּוּף נוֹשֵׁר

    אֶל בּוקֶר סְתָמִי

(בתיה מיכלביץ, משוררת)

(לרפי וייכרט)   

הִנְמַכְתִּי אֶת קוֹלִי

בַּעֲבוּר עֵשֶׂב בּוֹדֵד,

שִּׁרְשׁוּר שְׁפַל-רוּחַ, שֶׁיִּשְׁמְעוּ אוֹתִי

הַנָּחָשׁ, הַתַּנִּין, הָאֱמֶת קִצְרַת-הָרוּחַ.  

הִנְמַכְתִּי את קולי.

מִישֶׁהוּ מְנַסֶּה לְהָעִיר אֶת צַעֲקָתִי

שֶׁנִּתְפְּסָה יְשֵׁנָה מִתַּחַת לַכָּרִית.          

הִנְמַכְתִּי אֶת קוֹלִי

שֶׁגַּם עֲשָׂבִים כְּחֻלִּים יִשְׁמְעוּ

שׁוֹטִים וְצוֹמְחִים וְקוֹצְרִים

תְּכֵלֶת מִגָּד הַשָּׁמַיִם.

הִנְמַכְתִּי אֶת קוֹלִי

וְשָׁמַעְתִּי נְמָלים עוֹלוֹת בְּשִׂמְחָה מִן הָאֲדָמָה

מִמֶּנָּה צוֹמַחַת גַּם הַנַּעַל שֶׁלִּי,

מוּדַעַת הֵיטֵב לִנְטִיָּתָהּ הַטִּבְעִית.

(יעקב אלג'ם, מתוך ספרו "שירים באור הנעול" בהוצאת "עיתון 77")

בחג הפסח, חג החירות, השתחררו בני ישראל משעבוד מצרים ויצאו אל החופש ואל הדרור. ואולם כל מילות החופש האלה אינן נזכרות כלל בסיפור יציאת מצרים שבתורה. פרעה אינו מתבקש לשחרר את בני ישראל אלא לשלחם: "כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי" (שמות ז, כו). וגם האל אינו משחרר אלא מבטיח: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדולִים" (שמות ו, ו). ויש גם פָּדָה: "וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעה מֶלֶךְ מִצְרָיִם" (דברים ז, ח).

חופשה נעימה וחג חירות שמח!

האקדמיה ללשון העברית. כתבה: תמר כץ

(המשך המאמר)

שלום חברות וחברים,

א. מעבדות לחירות

לפני זמן מה הלכנו ברחוב בטיול של ערב. מנגד הופיעה אישיות אחת שהיה לה ניחוח של אישה בעלת מרירות כבושה. היא חייכה חיוך קיצוני. מאותם חיוכים שלמראם מתחשק לך לקפל זנב ולעבור למדרכה ממול, הצביעה עלי ואמרה: "אוי, זה לברדור, נכון שהם נורא טיפשים?"

כיוון שאני נאמן לאתם יודעים מי, אני נוהג כמוהו. אם מישהו מעיר הערה אווילית, משפילה או סתם חסרת רגישות, אני מתעלם, כמו שנוהגים בני אדם מן היישוב כאשר מישהו בסביבתם פולט נפיחה. אחת מצורות העבדוּת הנפוצות היא השפלת הזולת. רבים מדי, לצערי, משועבדים לה. בני אדם, בפרוס חג החירות, שחררו עצמכם מהעבדוּת הזאת. היו טובים לזולתכם. חג חירות שמח - תיאודור.

-------

ב. יעקב אלג'ם: חסיד וחסידה

שלום תיאודור? מה שלומך? 

לא התכתבנו לאחרונה. טוב, לא יכולתי. אני עוד באבל על החתול שלי קטנצ'יק ז"ל.

שמעת על  הרופא הווטרינר ד"ר אבי וינשל? באחד הימים הוא מקבל טלפון דחוף מראשות שמורות הטבע: "תבוא לאזור בנימינה. מצאנו חסיד פצוע". חסיד הוא הזכר של החסידה. הוא לא חרדי. להפך, כל המטפלים בחיות הבר היו חרדים לגורלו של החסיד הפצוע. מצאו אצלו זרוע שבורה עם פצע מוגלתי מורכב ופגיעה קשה בעצם. ד"ר ויינשל לקח אותו לבית חולים לחיות בר. המסכן היה תשוש, מבוהל ועמד בסכנת חיים וכנראה איבד אמון בבני אדם שדרסו אותו קשות. איך מרדימים חסידה? שאל ד"ר ויינשל. לחיות אחרות מלבישים בקבוק

פלסטיק קטוע בקצהו. לחסיד הלבישו שקית בד אטומה לתוכה הכניסו את חומר ההרדמה. הרופא לא פרט את מהלך הניתוח שהיה ארוך וקשה. החסיד יצא ממנו בלי זרוע. חסידה בלי זרוע אין לה שיווי משקל, אפילו כדי לעמוד.

החסיד הזה קורץ כנראה מחומר של ישראלים מצליחנים: רצון ברזל. הצליח לעמוד, חזר לאכול ולשתות ומצבו השתפר. רק מה? לטבע הוא לא חוזר. יישאר חיית מחמד של גן החיות. לעוף הרי איננו יכול! החסיד הזה הזכיר למטפלים דמות מהסרט. הוא עשה תנועות לולייניות כדי, כביכול, להמריא. החליטו לקרוא לו בשם "אָווַטר".

טוב, מה עושים איתו? מי יטפל בו? הוא לא אזרח ישראלי, פיליפינית לא יקבל, ביטוח לאומי לא ידאג לו לאחוזי נכות, הוא נפגע בפעולת טרור לא מוכרת: בקיצור- חופשי ולא מאושר! ואז נזכר אחד המטפלים שבגן החיות נמצאת כבר המון שנים חסידה בשם ימימה. גם היא לא יכולה להמריא, זרוע ימין שלה קטועה, באותן הנסיבות, אך זה קרה לפני עשור ויותר. משרד השיכון שמח מאד! ל-AVATAR לא היה סיכוי לקבל דירת חדר, אבל אצל ימימה הוא יכול לחיות גם כידוע בציבור. ימימה גם כן שמחה. אמנם היא בגיל של דבי מור- והפרחח הצעיר דומה לאשטון avatar  קוצ'ר, אבל היא סמכה על הנכות של המאהב החדש. זו ודאי תוציא לו ג'וקים מהראש.

ובכן השידוך היה מהיר, ויתרו על פגישה בלובי של מלון, שניהם יתומים, אין להם קרובים בארץ. השדכנים תקעו כף ו- AVATAR החסיד עבר בימים אלה להתגורר אצל ימימה המבוגרת ממנו. היה אפשר לסיים את הסיפור כאגדה ("הם חיו באושר עד עצם היום הזה"). אמנם אצל ימימה ו-AVATAR - כל המטפלים יהיו מאושרים אם השידוך יצליח. אחרי הכול, לא הייתה שם התערבות של פסיכולוג וההפקה לקחה את האחריות על הכדורים.

אני מבטיח לך, תיאודור, לדווח על המשך התפתחות היחסים בין החסיד לחסידה, אם יגיע אלי מידע חדש.

בינתיים, נביחה טובה!

(שמעתי אצל ענת דולב, קול ישראל "בשלוש" - יעקב אלג'ם)

-------
ג: קליפ (העברה: מאשה לכטמן)

נא לעבור לדף אודישנים דרושים.

היטלר

(צילום: מיכל ברץ קורן. איפור: יסמין מגן)

וגם קוואקר, בלונדי ואווה בראון

- הוידוי האחרון

ביצוע וירטואוזי!  (חיה בראל, קול ישראל)

חוויה נהדרת!  אמיר אוריין מתגלה כפרפומר יוצא מן הכלל. הוא כריזמטי, הולך עד הסוף ומחויב למה שהוא עושה. (יוני איתיאל, קול ישראל, מבקר תיאטרון)

תצוגת משחק מדהימה. אירוע שהוא בדיוק ברוח הזמן!  (יואב איתמר, שחקן, מנחה, מבקר תיאטרון)

הייתי מהופנט!  (אלי הוז, במאי-יוצר, יועץ ומנחה קבוצות)

יהלום של יצירה!  (שני לרר, שחקנית ומנחה)

חוויה מטלטלת!  (שלי קלינג, קולנוענית ושחקנית)

חוויה מדהימה!  (איריס הרפז, שחקנית ומוסיקאית)

עבודת המשחק הטובה ביותר שראיתי בימי חיי!  (רן בן עזרא, שחקן ומנחה)

הצגה שמעוררת את הצחוק האמיתי והעמוק!  (הילה גלסר, מחזאית ושחקנית)

מדהים! הייתי מהופנטת.  (רותם זיו, שחקנית ומנחה)

יצירה מלאה עוצמה!  (דורית אבנט שחקנית ומנחה)

"היטלר" בחדר, הופך את הבטן!  (ירון פרידמן, מעצב, מנחה, מפיק)

מבוצע בעוצמה ובעומק על-ידי אמיר אוריין... זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית שרק שחקן מעמיק ומיומן מסוגל לה  (ורדה צ'צ'יק, אשת תיאטרון ותקשורת).

אין ספק שגדולתו של אמיר אוריין ביכולתו לשחק תפקיד של דמות כל כך שנואה וכל כך "מפחידה" בעולמנו  (שושנה ויג, סופרת ומשוררת)

משחק וירטואוזי בהצגה חזקה, מטלטלת ומעוררת מחשבה!  (יוסי זיו, מנחה ושחקן)

מושלם!  (ערן שיין, שחקן)

היטלר לא מת בבונקר שלו בברלין ב-30 באפריל 1945. הוא נמלט וחי בסתר. עתה הוא זקן ויודע שימיו ספורים. הוא חולם להגיע למדינת ישראל כדי שהיהודים יהרגו אותו, ואז הוא מאמין, יתעוררו כל הנאצים בעולם ויפתחו במלחמת עולם סופית והמוות שלו יסמן את תחילת סופו של העולם כולו. כך הוא מגיע לישראל וכאן אנו פוגשים בו, ישיש נרגן והזוי.

במהלך ההצגה אנו נחשפים לתולדות חייו של הצורר, שנות חייו בבתי מחסה לחסרי בית, טרם עלייתו לשלטון, הידיד היהודי שלו, הרופא היהודי של אמו. סדר היום הכפייתי שלו, פרשת אהבתו לאחייניתו-למחצה, גלי ראובל, מערכת היחסים עם חברתו אווה בראון, הצמחונות ואהבתו למתוקים, קיטש ומוות.

יצירה בהומור שחור, מצמררת וגרוטסקית.

מחזה: טובה רוגל ואמיר אוריין

בימוי: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

משחק: אמיר אוריין

יום שישי, 30.3.2012, בשעה 14:00

מוצ"ש, 31.3.2012, בשעה 20:30

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח

הצגה אורחת בפסטיבל תיאטרונטו 2012:

יום שלישי, 10.4.2012, בשעה 20:00

יום רביעי, 11.4.2012, בשעה 20:00

באולם הכליף שבמתחם הפסטיבל, יפו
(להזמנת כרטיסים)

הצגות נוספות בחדר:

יום שישי, 27.4.2012, בשעה 14:00

יום שישי, 11.5.2012, בשעה 14:00

מוצ"ש, 12.5.2012, בשעה 20:30

יום שישי, 25.5.2012, בשעה 14:00

(לקבלת התוכנייה)

--------------

העלמה והמוות

"הצגה עזה והתמסרות השחקנים כובשת ומצמיתה. הצדעתי לגיבסון על ההישג שלו כבמאי. הוא מיצה עד הקצה את דחיסות החלל והפך את החדר לתא עינויים - הן זה שבזיכרונה של פאולינה והן זה המתקיים במישור שבו מתרחשת ההצגה. גם כסא הגינקולוג הוא בחירה מושלמת. הטקסט של דורפמן הופך את הקרביים".

(נאוה סמל, סופרת)

גרסה חדשה ומסעירה למחזה של אריאל דורפמן. נכתב כביקורת על משטרו הדיקטטורי הרצחני של פינושה. פאולינה שומעת ברדיו כי בעלה חרארדו, משפטן מצליח, התמנה לעמוד בראש ועדה ממלכתית שתחקור את הפשעים שנעשו בידי אנשי המשטר הקודם, משטרו של הרודן פינושה, אבל לא מקרים של עינויים שבהם המעונים נותרו בחיים.

באישון לילה, מגיע אורח לביתו של הזוג. מתברר כי הוא רופא בשם דוקטור מיראנדה. פאולינה אשר בעברה נרדפה על רקע פוליטי, נאסרה ועונתה בבתי הכלא של הדיקטאטור, מזהה את קולו של הרופא כמי שהיה אחראי לעינויים שלה, ואף אנס אותה. את מעשיו הוא נהג לבצע לצלילי הרביעייה "המוות והעלמה" של שוברט. היא מחליטה לערוך לו משפט שדה ולגרום לו להתוודות על פשעיו.

מחזה: אריאל דורפמן

עיבוד: אמיר אוריין ואבי גיבסון בר-אל

בימוי: אבי גיבסון בר-אל

ייעוץ חזותי ועיצוב תלבושות: דלית ענבר. וידיאו: אופק בריסקר

משתתפים: יעל נביא, אלחי לויט, זאב שמשוני

עוזרת במאי: רינת מוסקונה

ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין

מבית היוצר של קבוצת "אורתו-דה"

בניהול האמנותי של ינון צפריר

מוצ"ש, 28.4.2012, בשעה 20:30

יום א', 29.4.2012, בשעה 20:30

יום ב', 30.4.2012, בשעה 20:30

טל': 0508-497715, 03-5171818
למנויי האיגרת 40 ש"ח במקום 60 ש"ח.

----------------------------

"המליאה" של תיאטרון החדר
דלת פתוחה ליוצרים ולצופים.

פגישה דו-שבועית קבועה באווירה נינוחה.

הפגישה הבאה של המליאה:
יום ו', 20.4.2012, בשעה 16:00

בחדר ברחוב הרב קוק 8, תל-אביב. טל': 03-5171818

במקום מוגש כיבוד קל והוא מוגדר כמקום פרטי
תשלום: 20 ש"ח כולל כיבוד. משך הפגישה: 3-4 שעות בערך.

אפשר להשתתף ואפשר לצפות בלבד.

"המליאה" פתוחה לכל. רצוי לתאם מראש בטלפון: 03-5171818.

גולומ

בימים אלו, כאשר מאיימים עלינו בעוד מלחמה, חייבים לעצור לרגע ולעשות חשבון נפש.

"גולומ" חוזר לחדר בגרסה אקוסטית ואינטימית

21/4 (מוצ"ש), בשעה 20:30

תיאטרון החדר, רחוב הרב קוק 8, תל אביב

מכונת המלחמה האנושית משתקפת דרך עיניו של יצור הכלוא בצינוק אפל.

מופע בימתי אקטואלי וחשוף, המשלב מוזיקה חיה, תנועה וטקסט נוקב.

יצירה של דרור קדם ותומר גולדברג

יעוץ אמנותי: אמיר אוריין

"מערער, אלים, בועט. צעקה של הפרט, שהיא כולה צעקה של בן האנוש בזכות החיים, ובגנות נכות המנהיגים וחולשת האדם". (שאול ביבי, יוצר ואיש תקשורת)

משך המופע כ-60 דק', ובסיומו תתקיים שיחה עם היוצרים

כניסה: 30 שקלים, מס' מקומות מצומצם

רישום מוקדם במייל (נא להשאיר מספר טלפון)

drorkedem@gmail.com

יומן היריון

הילה גלסר - שחקנית יוצרת. רינה לביא - מעבדת למחזה ובמאית

ואמיר אוריין המורה והיועץ האומנותי

"כמו שלא ראיתי הרבה אבות ברחובות ככה לא פגשתי הרבה גניקולוגיות במרפאות.

מה זה אומר עלינו? שגברים מתעניינים בכוס שלנו יותר מאיתנו?"

יומן היריון - סטנד אפ נוּגֶה. בשפה קולחת, משעשעת ומרגשת, היא חושפת בפני הצופים את תהליך ההיריון שלה, מרגע ההתעברות ועד לידת בתה עדן. נורמות חברתיות, פערי דורות, זיכרונות ילדות, זוגיות והבחירה ללדת לידה טבעית. כל אלה מקבלים ביטוי בהצגה שמעבירה את הצופה חוויה בה הוא נע בין צחוק לבכי, ללונה פארק של רגשות, כמו שרק אישה בהריון חווה מרגע יצירת חיים חדשים ועד לרגעי השיא של הלידה.

תיאטרון הסמטה ביפו העתיקה.

4.4, בשעה 21:00.  30.4, בשעה 21:00

http://www.facebook.com/yoman.herayon

וכמובן הנחה לכל חברי החדר, הילה גלסר: 054-570-0704

ענתיקות ברחוב

בכל יום שישי, בשעה 13:30.
מופע רחוב. בכל שבוע במקום אחר בתל-אביב.

בימוי: רינת מוסקונה. לפרטים: 050-795-4582.

מרץ במרכז לתיאטרון של עכו

מירב כהן - ערב מחול

שתי עבודות של מירב כהן - בביצוע עידו תדמור

31.3 | מוצ"ש  21:00

המרכז לתיאטרון של עכו, 04-9914222

www.acco-tc.com  , acco.tc@gmail.com  , ויצמן 1. העיר העתיקה – עכו

צוותא תל אביב: פסטיבל צו קריאה # 7

29-30-31 במרץ 2012 (צוותא 2)

"7" / רענן פז / יום חמישי, 29/3 בשעה 20:00, צוותא 2

בימוי: אלעד שרעבי. משתתפים (א"-ב"): עודד מנסטר, איתי שור

"הנוכלים"/ רקפת גרוס / יום ה", 29/3 בשעה 21:30, צוותא 2

בימוי: הגר בן זקן. משתתפים (א" – ב"): יעל יעקב, אלברט כהן,  מיכל כרמי, מיטל כרמלי, אמיתי קידר, עדי לב, יעקב מנדל,  ניר מנקי, אירמה סטפנוב

"עשה זאת בעצמך" / עמית ארז / יום שישי, 30/3 בשעה 13:00, צוותא 2

בימוי: ירון מוטולה. משתתפים (א"-ב"): יניב ביטון, יואב הייט, רזיה ישראלי, אולג לוין, כרמית מסילתי
"בדרך לנינוה" / תומר שריג / יום שישי, 30/3  בשעה 14:30
בימוי: דורי בן זאב. מוסיקה: אורי הנדל / שירה: אלונה לובנברג. משתתפים (א" – ב"): דורי בן זאב, ערן בן זאב, אברהם הורוביץ, שרון פרידמן, עזר קלמוניץ", אהובה קרן

"היריקה" / גדעון רייכר / יום שבת, 31/3, בשעה 19:00, צוותא 2
בימוי: דניס שמע. משתתפים (א"-ב"): גלעד אדלר, דינה בליי, שי זביב, מיכאל כורש, נתלי פיינשטיין

"המחלקה"/ שי אזולאי / יום שבת ,31/3 בשעה 20:30, צוותא 2
בימוי: הדר משה. משתתפים   (א"-ב"):  איציק גולן, ולדי דזיאקביץ", יוסי כהן, אלירן כספי, עידן ממן, בן סלע, איל צ"יובן, רוי קלדרון, שלום שמואלוב

לכרטיסים מוזלים במחיר 30 שח יש לציין קוד קופה 2012 בקופות צוותא 03-6950156

Fade

שני שחקנים אנונימיים, בני 30, מחליטים לערוך לעצמם ערב מחווה והצדעה חגיגי, שלאחריו הם יעזבו את הבמה לתמיד תוך סגירת חשבון עם עולם התרבות והבידור של מדינת ישראל. זוכת פרס השחקנים הטובים ביותר (פסטיבל עכו)

לפרטים נוספים: (כאן)

31/5, עכו, 21:00- 04-9914222

מחשבים - תיקון

שחר נגר: 050-764-8002

מונולוגים ודיאלוגים לשחקנים/ות:

כתבו אלינו ונשלח: (הדוא"ל שלנו)

שוטף פלוס

עם איתי יטוב (בוגר תיאטרון החדר)

בלוג סטירי בוידיאו, מתעדכן אחת לשבוע (כאן)

-------------- -------------- --------------

הטלוויזיה החברתית

סרטונים ומבזקים   

(אהוד שם טוב, 052.5433100)

-------------- -------------- --------------

הירקון 70

מהדורת חדשות שבועית

(הירקון 70)

-------------- -------------- --------------

סיכות

"ברצוני לאמץ את כולכם אל לבי ולומר לכם

כי הדבר אשר הכתיב את בואי למקום זה,

הוא הרגש הטהור והאציל של בן גזע נבחר,

אל בני גזע נבחר".

(היטלר במחזה "היטלר")

--------------

"ניתן לך הזדמנות להתבטא, דוקטור.

אתה יכול להיות שקט. פשוט לא הייתי רוצה

להוריד את ה...מחסום, מהפה שלך,

כך קוראים לזה, לא?"

(פאולינה במחזה "העלמה והמוות")

--------------

קטן זה יפה.

אינטימי זה נכון.

(אינטימיזציה של האירוע האמנותי)