כְּבָר רָאֲתָה הַכּל

גַּם שָׁמְעָה הַכּל

אַךְ רֵיחַ הַיָּם עוֹד מְשַׁכֵּר אֶת חוּשֶיהָ

לִטְבּוֹל, מוּל אופֶק מַאֲפִיר,

בְּשַמְפַּנְיַת שֶׁצֶף נֶפֶץ גַּלִּים

לֵילוֹתֶיהָ פְּרוּעֵי מַסָּעוֹת

פֶּגָסוּס הַמְכֻנָּף יִשָּׂאֶנָּה

       לַכּוֹכַב שֶׁלָּהּ

עַל אַדְמַת אֶלְגָּבִישׁ תִּתְפּוֹגַגְנָה

מִפְלָצוֹת שֶׁדָּבְקוּ בָּהּ

בְּחַלָלִית כְּסוּפָה אֲהוּבָהּ מִכּל הַזְּמַנִּים

      בֵּיתָהּ שָׁם לָעַד

      רַק הַגּוּף נוֹשֵׁר

    אֶל בּוקֶר סְתָמִי

(בתיה מיכלביץ, משוררת)