בשנת 1976 יצא יחיאל די-נור (ק. צטניק) להולנד, כדי להתנסות באל.אס.די אצל פסיכיאטר הולנדי שהתמחה בטיפול בניצולי שואה באמצעות טראנס. מחוויות אלה יצא הספר "צופן: א.דמ.ע", תערובת מצמררת של חזיונות פסיכדליים ועובדות ביוגרפיות, שבו חזר די-נור אל אושוויץ, העניק פרשנות אזוטרית להיסטוריה ותיאר את השואה כמאורע מיסטי.
"ברגע דרמטי רואה קצטניק / די-נור את אחד החיילים הנאצים מפהק. פעולה טריוויאלית זו מעוררת בו תגובת שרשרת: אם הוא מפהק, הוא עייף, ולמעשה - בן אדם. מה שאומר שהוא היה יכול להיות במקום ק. צטניק, וק. צטניק היה יכול להיות במקומו. הוא רואה את עצמו במדי אס.אס, ומבין: "אני בראתי את אושוויץ". לא השטן, אלא אני ואתה, האדם!
מסקנה הומניסטית מרחיקת לכת זו, מטילה את האחריות לשואה על האדם כאדם ואצלי היא מקבעת את המחשבה שביום שבו אני אשכח שבכול רגע נתון כול אחד מאיתנו
גם אני וילדי עלולים למצוא את עצמנו עם מזוודה ובלי ניירות
זה יהיה היום שבו אני ארגיש שאיבדתי כיוון!
(שרה פון שוורצה)
--------------
בתחילת הטקס הועלה המיצג "ענתיקות"
יוצרת רינת מוסקונה. משתתפות אפרת הרמלין, עליזה לבני, רוחל'ה פז, רותם זיו: עולם מודרני קר ואכזרי, שבו אסור להיות זקן.
- "They always say time changes things, but you actually have to change them yourself" - Andy Warhol
--------------
תרגום סימולטני בשפת הסימנים: לי דן
ברקע הוקרן הסרט "טיטניק", גרמניה, 1943, במאים: הרברט סלפין וורנר קלינגלר
הטקס האלטרנטיבי הראשון התקיים בשנת 1999 במועדון לוגוס, תל-אביב
מייסד, במאי ומנהל אמנותי: אבי גיבסון בר-אל
שותפה לעריכה וניהול אמנותי: שרית סבו
תודה מיוחדת לשהרה בלאו
בחסות: תיאטרון תמונע / אמיר אוריין - תיאטרון החדר
(קישור למאמר של אנה מינייב – סקירה כללית של הטקס האלטרנטיבי)
(קישורים לכרזת יום השואה שיצרו החברים: ירון פרידמן, טל בר-און)
